פסילת רישיון נהיגה: מתחם עונש והפחתת פסילת חובה

עוד הפנה ב"כ הנאשם לשני תסקירים של שירות המבחן אשר התקבלו ביחס אליו: בהתאם לתסקירים אלה נמצא הנאשם מתאים לתהליך ממשי של שקום, ובית המשפט התבקש לגזור ענישה בעלת אופי שקומי ולהפחית בענישה הראויה משקולי שקום בהסתמך על המלצתו המפורשת של שירות המבחן למבוגרים.

מיתחם הענישה ביחס לעבירה בנגוד לסעיף 10(א) בפקודת התעבורה, בנסיבות של נהג בלתי מורשה לנהיגה, נקבע על ידי בית המשפט המחוזי (באר-שבע) בעפ"ת 22585-11-12 אליעזר אושורוב נגד מדינת ישראל (להלן:פרשת אשורוב) : "לטעמי, וגם על פי פסיקה מקבילה בה עיינתי, מיתחם העונש ההולם בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה, אינו מתחיל ממאסר בפועל, אלא הוא נע בין מאסר מותנה ובין מאסר בפועל למשך מספר חודשים ואף שנה, בהתאם לנסיבות העבירה". בפרשה זו כתב האישום אינו כולל נסיבות נילוות זולת עבירה של אי ציות להוראת שוטר במדים, עבירת שאין לצידה חובת פסילה סטאטוטורית, ובמקרה זה לא כולל כתב האישום כל תאור עובדתי המסביר מה היה תוכנו של אי הציות להוראת השוטר, מצב בו אין ליחס לעבירה זו משקל ממשי המצדיק סטייה מהותית ממיתחם הענישה שהוגדר בפרשת אושורוב לעיל.

...

ביחס לרכיב הפסילה בפועל, וכדי לאזן את ההחלטה שלא לגזור מאסר בפועל, וכדי לאפשר לנאשם אופק שיקומי גם בתחום הנהיגה, אני סבור כי 30 חודשי פסילה אשר יסווגו כך שבתום 15 חודשים יוכל הנאשם להתחיל ללמוד נהיגה, יענו על עקרון ההלימה הקבוע בחוק ביחס לעבירות שביצע הנאשם בנסיבות ביצוען ולאחר ששקלתי גם את השיקולים שאינם קשורים בביצוע העבירות עצמן.

מכל האמור לעיל אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: פוסל הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 30 חודשים.

הנני גוזר על הנאשם 6 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה עם רישיון נהיגה שאינו תקף ביחס לעבירה מסוג הזמנה לדין והכל תוך 3 שנים מהיום.

טענות הצדדים המאשימה בעתירתה, ביקשה להשית על הנאשם עונש מאסר בדרך של עבודות שירות שלא יפחת מ-6 חודשים, לצד רכיבי ענישה של מאסר על תנאי, פסילה בפועל ממושכת, פסילה על תנאי וקנס לשיקול דעת בית המשפט.

מיתחם העונש ההולם לעבירה של נהיגה בזמן פסילה וללא רישיון נהיגה קביעת מיתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם נעשית בהתאם לעקרון המנחה בענישה, שהנו קיומו של יחס הולם בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו.

כך, למשל, באו הדברים לידי ביטוי ברע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מ"י [פורסם בנבו], (26.5.05): "העבירה אותה עבר המבקש היא חמורה ויש לבטא את חומרתה בענישה מרתיעה. נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סיכונים רבים לבטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל. יתר על כן, ולא פחות מכך, היא משקפת היתייחסות של ביזוי החוק וצוי בית המשפט". יש בעבירה זו לא רק דופי פלילי, אלא אף דופי מוסרי כפול: הסיכון לנהג עצמו ולעוברי הדרך, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות הדרכים אם יתרחשו בעת הנהיגה (רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו],(24.1.11)).

...

כב' השופט מלצר ציין כי: "... אף לא תתכן מחלוקת כי העונש שנגזר על המבקש איננו חורג לחומרהממדינות הענישה המקובלת. למעשה, נראה כי ההיפך הוא הנכון: העונש,אשר הושת על המבקש, הינו עונש מתון מאוד, בהתחשב בעברו התעבורתי המכביד, הכולל עשרות הרשעות (לרבות בעבירות שבהן הורשע כאן), ובעובדה שעמד לחובתו עונש מותנה בר-הפעלה". לאור הפסיקה ממנה עולה כי מתחם הענישה משתרע על פני מניפה רחבה, אני קובע כי מתחם העונש הראוי לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, נע ממאסר על תנאי ועד מאסר 20 חודשים לריצוי בפועל ( ר' רע"פ 1211/12 אברהם ישראלי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו],(‏15.2.2012) וכן רע"פ 8013/13 אמיר מסעוד נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו],(‏18.12.2013) ).המתחם הראוי לעניין הפסילה הוא בין מספר חודשים לשנים.

לאחר ששקלתי את כל השיקולים מכאן ומכאן, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:   הנני דן את הנאשם למאסר למשך חודשיים.

הנני גוזר על הנאשם 6 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי שהנאשם לא יעבור עבירות של נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף מעל 24 חודשים או נהיגה בזמן פסילה.

נוכח תוצאות התאונה, עתרה ב"כ המדינה לענישה מחמירה הכוללת פסילה בפועל לתקופה שלא תפחת מ-5 חודשים, לצד פסילה על תנאי וקנס.

הסניגור המלומד הגיש פסיקה רחבה לעניין מיתחם הענישה, כמפורט בפרוטוקול (עמוד 6) בה בתי משפט לתעבורה, ואף ערכאת העירעור, כאשר לנהג הנאשם נגרמו חבלות של ממש קשות כולל חבלות הדורשות שקום, ומותירות נכות פיזית, מצאו שלא לפסול את הנאשם כלל ואף פטרו אותו מפסילת החובה המנויה בחוק (3 חודשים) והכל מתוך ההשקפה כי במקרים אלו, נוכח החבלות הקשות שספג הנאשם הרי שקבל את עונשו "מידי שמיים" ואין מקום להכביד עליו עוד בפסילת רישיון הנהיגה.

ברע"פ 2564/12 קרני נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים] (16.08.12), קבע ביהמ"ש: " לענישה ההולמת תפקיד חשוב לא רק במקרים בהם גורמות תאונות הדרכים לקורבנות בנפש, אלא אף במקרים בהם נגרמות חבלות ופציעות, ובפרט כאשר חבלות ופציעות אלו חמורות הן". מיתחם הענישה בעבירות של נהיגה רשלנית בגינה נגרמה תאונת דרכים שתוצאתה חבלות של ממש כולל רכיב פסילת רישיון נהיגה לתקופה שנעה החל מ-3 חודשים ועד מספר שנים.

...

לא מצאתי להעתר לבקשה זו. על פי הפסיקה שהובאה בהרחבה, בתי המשפט "מוותרים" על רכיב הפסילה (הקבוע בחוק כפסילת חובה) רק כאשר חבלותיו של הנאשם גרמו לו לנכות משמעותית וכאשר נכותו זו תלווה אותו לשארית חייו.

לסיכום: שיקולי שיקום של הנאשם יחד עם שיקולי גמול ("מידי שמיים") מניעה והרתעה שבאו על "סיפוקם" כאמור, מצדיקים במקרה שבפני סטייה ממתחם הענישה, והפחתה מענישת המינימום הקבועה בחוק.

לאחר ששקלתי את מידת הרשלנות של הנאשם, נסיבות התאונה, את אופי פגיעות הגוף של הנאשם עצמו בתאונה (ואת החלמתו), את לקיחת האחריות המלאה, את וותק הנהיגה ועברו התעבורתי של הנאשם ואף את שיקולי הענישה השונים כמפורט, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך 750 ₪ .

לתמיכה בטענתה בדבר מיתחמי עונש מופחתים בנסיבות דומות, הפניתה אל פסק הדין הבא: ע"פ 4894/13 סלע נ' מדינת ישראל (23.1.2014) – המערער הורשע על-פי הודאתו בעבירות סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, שבוש הליכי משפט ונהיגה בשיכרות.

לאחר שנמצאה הצדקה לחריגה ממיתחם העונש משקולי שקום, הושתו 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר מותנה, פסילת רישיון נהיגה למשך שנתיים, פיצויים לכל אחד משני המתלוננים בסך 1,000 ₪ וצו מבחן לשנה.

סעיף 38 בחוק קובע את המקרים שלגביהם חלה חובת הגשת תסקיר, בכפוף להוראות אכרזת דרכי ענישה (תסקיר של קצין מבחן), התשכ"ד-1964 המצמצמת מקרים אלו.

...

עם זאת, למרות הנזק החמור שעשוי היה להיגרם, בסופו של דבר רק הנאשם נפצע באורח קל. בנסיבות אלו, מידת הפגיעה בערכים המוגנים הייתה ברמה בינונית נוטה לפגיעה ברמה גבוהה.

בנסיבות הקשורות בנאשם, "יש לבחון את סוג ההפרעה הנפשית ועוצמתה, ועד כמה הוגבלה בעטיה יכולתו – לא עד כדי חוסר יכולת של ממש כאמור בסעיף 34ח – להבין את אשר הוא עושה או להימנע מעשיית המעשה. על מידת הפגיעה ביכולתו של מבצע העבירה להבין את מעשהו או להימנע ממנו, ניתן ללמוד ממכלול הראיות, לרבות מעשיו של מבצע העבירה לפני האירוע, במהלכו ולאחריו וכן מחוות דעת מומחים" (ע"פ 10416/07 דולינסקי נ' מדינת ישראל (7.12.2009)‏‏, כבוד השופט י' עמית, פסקה 11).

גזירת העונש המתאים לנאשם קביעת העונש בגדרי מתחם העונש: לנוכח כל האמור ולאחר שניתן משקל רב לכך שחלפו כשש שנים מאז נעברו העבירות, נמצא כי יהיה זה נכון להעמיד את עונשו של הנאשם בתחתית מתחם העונש ההולם ולהשית עליו מאסר בעבודות שירות לצד מאסר מותנה לתקופה משמעותית.

לעניין העונש, ביקש ב"כ הנאשם להמנע מהטלת עונש מאסר, גם על דרך של עבודות שירות ולהטיל על הנאשם פסילה שתעלה במקצת על פסילת החובה בסך שנתיים, בצד רכיבי ענישה מקובלים.

הנאשם ביקש להפחית מעט מעונשו.

לאור כל האמור לעיל, הרי דומני שמיתחם הענישה בעבירות בהן הורשע הנאשם במסגרת הארוע נשוא כתב האישום עומד על מאסר בפועל בן מספר חודשים שאפשר וירוצה במסגרת עבודות שירות ועד מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים, פסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה הנעה בין 24 חודשים לפסילה בת 48 חודשים, מאסר על תנאי שאורכו יושפע גם מאורך תקופת המאסר בפועל, פסילה על תנאי וקנס כספי.

...

לסיכום עתר ב"כ המאשימה להטלת עונש מאסר של 9 חודשים בפועל או על דרך של עבודות שירות במידה והנאשם ימצא כשיר לכך, פסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה של 36 חודשים, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי וקנס.

לאור כל האמור לעיל, הרי דומני שמתחם הענישה בעבירות בהן הורשע הנאשם במסגרת האירוע נשוא כתב האישום עומד על מאסר בפועל בן מספר חודשים שאפשר וירוצה במסגרת עבודות שירות ועד מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים, פסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה הנעה בין 24 חודשים לפסילה בת 48 חודשים, מאסר על תנאי שאורכו יושפע גם מאורך תקופת המאסר בפועל, פסילה על תנאי וקנס כספי.

לאור כל האמור לעיל, בהתחשב בשיקולים שלזכותו של הנאשם הרי שדומני כי על ענישתו לעמוד בשליש התחתון של מתחם הענישה.

מכל האמור לעיל, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 4.5 חודשים.