פסילת ראיות מזוייפות בבית הדין הארצי

כן הוכח כי ההסתדרות הלאומית משנה את מס' הטלפון הנייד של החותם בכדי להסתיר את הזיופים המתבצעים במערכת ה—CRM.

כמו כן, לטענת מכבי יש להורות על פסילתם של טפסים רבים מעבר ל-9 שנפסלו על ידי בית הדין הארצי וכי היא הציגה לצורך כך ראיות חדשות שמלמדות על מניפולציות פסולות וחוסר מהימנות אולם טענות אלה נטענו בעלמא ומכבי לא הפניתה את בית הדין לטפסים ספציפיים.

...

וכך נכתב בהחלטת בית הדין מהתאריך הנ"ל: "בית הדין האזורי התייחס בהחלטתו המנומקת לאותם מסמכים שביקשה מכבי להגיש באמצעות חוות דעת המומחה מטעמה או במהלך חקירתו הנגדית של מר לופטון, ושוכנע שאין מקום לדון בטענות מכבי ביחס למסמכים אלו במסגרת ההליך המתנהל כעת, משום שטענותיה של מכבי ביחס לפגמים שנפלו לכאורה בחלקם הוכרעו במסגרתם של אותם הליכים קודמים. לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטה דיונית זו. יתר על כן גם מבחינה מהותית לא יכול להיות ספק כי אין מקום להידרש לטפסים אלו פעם נוספת, ודאי שלא מקום בו מדובר בהליך בין אותם צדדים ובאותו עניין: התארגנות עובדיה של מכבי בהסתדרות הלאומית. בנסיבות אלה, החלטתו של בית הדין האזורי היא מאוזנת על פני הדברים, מסתמכת על מכלול השיקולים הנדרשים לעניין, כמפורט בהחלטתו, ונתמכת בחומר הראיות שהובא לפתחו, ועל כן לא שוכנעתי כי קיים טעם המצדיק התערבות בית דין שלערעור בהחלטה זו.

בהמשך לכך וכאמור, לאחר בחינת כל טענותיה של מכבי לגבי הטפסים החדשים אותם עלינו לפסול ואשר פורטו בטבלה שצירפה ההסתדרות הלאומית לסיכומיה, שוכנענו שיש להפחית מטופסי הדלתא את הטפסים הבאים: טופס אחד בגין טפסים כפולים, 147 טפסים של עובדים שלא היו עובדי מכבי בעת ההכרזה, 23 טפסים של רופאים וטופס אחד ללא חתימה – סה"כ 172 טפסים.

סוף דבר שוכנענו שההסתדרות הלאומית עמדה בנטל להוכיח את יציגותה במכבי.

כמו כן, היא הציגה בפנינו 1,516 טפסים חדשים (טפסי הדלתא) מתוכם מצאנו לקבל 1,344 טפסים כך שסה"כ עלה בידי ההסתדרות הלאומית להוכיח כי יש בידיה 3,709 טפסים תקינים.

בדיקה במערכת "אביב", העלתה כי מדובר באשרה מזוייפת.

במקרה דנן, החקירה נערכה במועד ביצוע הבקורת, כשהעובדת הזרה נימצאת במקום וקיים חשד מיידי לבצוע עבירה; (7) גם אם נפלו פגמים פרוצדוראליים בחקירה, דבר המוכחש ע"י המאשימה, אין הדבר מצדיק פסילה אוטומאטית של הראיות שהושגו או ביטול כתב האישום; (8) חקירת הנאשמת בוצעה ע"י מפקח שהוסמך כדין לחקור אזרחים ישראלים על פי חוק עובדים זרים ולא על פי חוק הכניסה לישראל.

כך או כך, הפסיקה של בית הדין האיזורי שהנאשמים מסתמכים עליה בתיק הע"ז 11387-09-14 מדינת ישראל נ' רובינשטיין בוטל ע"י בית הדין הארצי בע"פ 42453-03-17 מדינת ישראל נ' רובינשטיין (ניתן ביום 27.11.18).

...

בנוסף, נפלו פגמים בתיעוד הפעילות על ידי הפקחים באמצעות דוחות פעולה; (9) חקירתה של הנאשמת בביתה, מעבר לכך שאינה חוקית, נעשתה כשילדיה הקטינים שוהים בבית, דבר שמלמד על כך שההודאה נגבתה ממנה תוך הפעלת לחץ כבד מאוד; המאשימה טענה כי דין הבקשה להידחות מהנימוקים הבאים: (1) נסיבות המקרה בתיק זה אינן מתאימות לנסיבות שלגביהן נקבע בפסיקה כי יש מקום להחיל את דוקטרינת ההגנה מן הצדק בשל "התנהגות בלתי נסבלת של הרשות, מקוממת ושערורייתית בהתעמרותה בנאשם, שאין הדעת יכולה לסבול, ואין תחושת הצדק האוניברסלית יכולה לעמוד מנגד באפס מעשה"; (2) טענות הנאשמים בדבר מחדלים לכאורה מתבססות על עובדות שהמאשימה מכחישה אותן.

ראשית, מקובלת עלי טענת המאשימה, כי מן הראוי ללבן את המחלוקות העובדתיות בשלב המתאים לכך, קרי, בישיבת ההוכחות, ולא בשלב מקדמי זה. לגופן של הטענות, מצאתי כי הסברי המאשימה ביחס לכל אחת מהטענות שהועלו, מספקים, ואבהיר: (1) ביחס לנאשם 1, אכן לא פורט מחדל כלשהו.

הוא הדין לגבי הטענה כי מי שחקר את הנאשמת הוסמך לכך על פי דין; (4) ביחס לטענה הנוגעת לעיכוב העובדת הזרה, בהיעדר תשתית ראייתית, מקובלת עלי טענת המאשימה, כי העיכוב התבצע לאחר הכניסה, כדין, לנכס ולא לפניו.

אחרית דבר (7) הבקשה נדחית.

תשומת לב הנאשמים מופנית לסעיף 152(ב) לחסד"פ. (9) אני מורה על העברת התיק לשמיעת ראיות בפני אחד מחבריי השופטים, בהתאם לסדרי העבודה בביה"ד. ניתנה היום, ט"ז חשוון תשפ"א, (03 נובמבר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

] ראשית, נאמנה ומקובלת עלינו תשובתה של התובעת ש"האנשים שמכירים את הפרשה הם אנשי צוות המשרד שעדיין עובדים אצלך"; שנית, נזכיר כי בית הדין הארצי קבע בעיניין ניסן, כי העדתו של עד שבינו לבין מי מבעלי הדין שוררים יחסי עובד ומעסיק עשויה להשליך ואף לפגוע במערכת היחסים העכשוית והעתידית שבין העד לבין בעל הדין המספק לו פרנסה ואף עשויה, בנסיבות מסוימות, להשפיע באופן משמעותי על עתידו הכלכלי, המקצועי ואף האישי של העד.

] "לפררוגטיבה הניהולית ... ישנן הגבלות. הגבלות אלו מאפשרות לבית הדין להעביר את החלטות הנהלת הרשות תחת מבחן הבקורת השיפוטית, ולהתערב בהן כאשר נידרש הדבר על מנת לאזן בין זכויות ההנהלה מכוח הפררוגטיבה הניהולית הנתונה לה, לבין זכויותיו של העובד... הגבלה אחת... על ההנהלה מוטלת החובה לפעול בתום לב, ומתוך שיקולים עינייניים, בעת קבלת החלטות הנוגעות לניהול הגוף עליו היא מופקדת. כך, מוטלת על ההנהלה החובה לקבל את החלטותיה מתוך היתחשבות בעובד, ברצונותיו, שאיפותיו וכישוריו. הגבלה שנייה מקורה בזכות הטיעון... חובה זו כוללת בחובה את החובה להגיב לטענות העובד, לדרישותיו, ולהתייחס אליהן באופן עינייני." עינינו הרואות אפוא, כי החלטה של מעסיק שמתקבלת שלא כדין, דינה להפסל.

עם זאת, לגופו של עניין, אנו מקבלים את המסמכים שבנידון כראיה להליך, מהטעמים הבאים: ראשית, מקובלת עלינו טענת התובעת בסיכומיה (סעיף 46), כי המדובר במידע שנימצא/צריך להיות נמצא, בידיעת הנתבע; שנית, מקובלת עלינו טענתה הנוספת של התובעת, כי המדובר במסמכים שמציגים נתונים מספריים, ותו לא; שלישית, לא נסתרה טענת התובעת כי אי-הגשת המסמכים בשלב מוקדם יותר נבעה מטעות גרידא, ולא מתוך כוונה להשיג יתרון דיוני בלתי הוגן; רביעית, לא שוכנענו כי צירוף המסמכים שבנידון לתיק בית הדין יפגע בצורה דיונית כלשהיא בנתבע, ובודאי שלא פגיעה מהותית; חמישית, הנתבע לא הוכיח אחרת מכפי המצוין במסמכים אלה; שישית, נזכיר כי ממילא המדובר בנושא קוגניטי, שבו נטל ההוכחה בדבר ביצוע ההפרשה כראוי וכדין, מוטל על הנתבע, כמעסיק – והוא כלל לא הרים אותו.

יותר מכך, כמות הראיות ורף הראיות הנידרש לגבי טענה מעין-פלילית נוסח זיוף ותרמית היא גבוהה יותר מהרגילה" (ק"ג (חי') 38832-04-10 רהב – קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות בע"מ (בניהול מיוחד), ניתן ביום 23.7.2013).

...

הדברים שנאמרו שם יפים גם למקרה שלפנינו: "הנתבע טוען לנזקים בסך 30,000 ₪ בשל הצורך לעבוד באופן מאומץ ולבצע את מטלות התובעת לאחר עזיבתה, והצורך בחיפוש מזכירה חדשה. כמו כן תבע פיצוי בסך 50,000 ₪ בשל פגיעה במוניטין ופיצוי בגובה 10,000 ₪ בשל היעדרויות התובעת והפרת חוזה ההעסקה על ידה. הנתבע לא הביא כל ראיה שיש בה לתמוך בטענותיו בגין הנזקים הנטענים או דרך חישובם. ככל שסבר הנתבע כי התובעת אינה מבצעת עבודתה כנדרש (ובעניין זה כבר קבענו שלא שוכנענו שכך היה), יכול היה לבקש פיטוריה אולם אין הדבר מקנה לו זכות לתבוע פיצוי בגין נזקים שכלל לא הוכחו. אשר על כן, התביעה ברכיבים אלו נדחית." לסיכום – התביעה שכנגד נדחית במלואה.

סוף דבר לסיכום ולאור כל האמור לעיל, דין התביעה העיקרית להתקבל במלואה (לעניין נימוקיה) וברובה הגדול (לעניין סכומיה).

אשר לתביעה שכנגד, הרי שזו נדחית בגין כל עילותיה וטענותיה.

כך גם בפסיקת בית הדין הארצי, אשר קבע בעיניין חמיד לגבי טיב הראיות הנסיבתיות הנידרש להוכחת עבירת הגניבה ממעסיק, כדלקמן: "הלכה פסוקה היא בבית הדין לעבודה, כי מידת ההוכחה הדרושה להוכחת מעשה פלילי בדיון בין עובד למעבידו אין די כי תישקל על פי מידת הסבירות"[footnoteRef:35].

למעשה, ב"כ הנתבעים הודתה בכך, כבר בדיון המוקדם: "... כאשר בית הדין שואל האם טענתנו שכל כוכבית משמעה זיוף אני משיבה שלא בהכרח והראיה היא שרונן בחוות דעתו היתייחס בהיבט הזה לאותם מקרים אפשריים כאשר בן אדם שוכח בטעות וממלא לאחר מספר שעות באותו יום ששכח את הכניסה"[footnoteRef:89]; [89: פרוטוקול הדיון המוקדם מיום 21.11.2021, עמ' 3, שורות 4-2.

] "בהלכה הפסוקה נקבע כי אי העברת נכויים משכר העובד ליעדם, עשויה להוות עילה להרמת מסך (ראו ע"ע (ארצי) 1137/02 יוליוס אדיב - החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ (19.1.03), להלן: עניין אדיב, וכן ע"ע (ארצי) 185/08 אופיר סטרוגו סוכנות לביטוח (1990) בע"מ - דליה ברגר (14.10.09) (לעיל: ענין ברגר). נבקש להדגיש כי העובדה שחסרונן של ההפקדות הפנסיוניות יורגש באופן מוחשי עם קרות אירוע הביטוח הפנסיוני תורמת לכך שעובדים רבים הרואים בתלוש השכר שבוצע ניכוי לקופת גמל אינם עוקבים בדקדקנות אחר כך שההפקדות הגיעו ליעדן, ומכאן החומרה היתרה שביצירת המצג בדבר ביצוע הנכוי כביכול. כפי שנקבע בהלכה הפסוקה, שליחת היד בכספי העובד ביחד עם הניסיון לטשטשה באמצעות רישום מטעה בתלוש השכר מהוה מעשה פסול שנועד להונות את העובד, ולכן היא עשויה להוות עילה להרמת מסך ההיתאגדות. עוד נדגיש כי לחיסכון הפנסיוני משקל מיוחד בבטחונו הכלכלי של העובד, ומכאן גם חובת האמון המיוחדת בהקשר זה. לאור האמור, נקודת המוצא היא כי שליחת היד בכספים שיועדו להפקדה עבור ביטחון פנסיוני לעובד עשויה להוות נסיבה משמעותית שעשויה ללמד על התקיימות התנאים שבסעיף 6 לחוק. אולם נקודת מוצא זו אינה בהכרח נקודת הסיום, כשיש ליתן משקל גם למכלול נסיבות הענין". בעיניין שון אשר הוכרע בשנת 2020, היתייחס בית הדין הארצי לנכוי דמי תגמולים משכר העובד ואי-העברתם בפועל לקופת הגמל, וכן לסוגיית הרמת המסך, בציינו כך[footnoteRef:218]: [218: ע"ע (ארצי) 21196-05-18 שון – קאהן-לינדר (ניתן ביום 7.8.2020).

...

בסופו של דבר, מדובר בנסיבות חמורות וקשות, שמצדיקות ביחס לרכיבי התביעה הרמת מסך חלקית ובאשר לכלל התשלומים הפנסיוניים[footnoteRef:216].

] במקרה שלפנינו, אנו סבורים כי כלל הנסיבות שצוינו עד כה תומכות בהרמת מסך, אך כזאת שהיא חלקית (וכן חיוב אישי חלקי), ובכל הקשור לתשלומים הפנסיוניים בכללותם.

] סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל ברובה הגדול, ועל הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים, כדלקמן – - לתובע 1, פיטר שיינקמן – פיצויי פיטורים בסך של 62,459 ₪; תגמולי מעסיק בסך של 40,172 ₪; ותגמולי עובד (שנוכו מהשכר ולא הועברו לקרן הפנסיה) בסך של 30,301 ₪; הפרשי שכר בסך של 12,438 ₪; דמי הבראה בסך של 3,685 ₪; פדיון חופש בסך של 5,488 ₪; פיצוי בגין הפרת הוראות חוק הגנת השכר בסך של 3,000 ₪.

על רקע זה נפסק כי "לא הרי אי חוקיות חמורה שבוצעה במכוון על-ידי גורמי החקירה לשם השגת הראיה, כהרי פגם זניח בהליכי החקירה שנעשה בתום-לב וללא השפעה ממשית על זכויותיו של הנחקר. בשל מורכבות הסוגיה וריבוי הגורמים שיש לקחתם בחשבון, אין זה רצוי לאמץ כלל פסילה נוקשה אלא יש להותיר בידיהם של בתי-המשפט שיקול-דעת בשאלת קבילותן של ראיות שהושגו שלא כדין, וזאת בהיתחשב בנסיבותיו של כל מקרה לגופו" (עניין יששכרוב, בפס' 62).

נכון הוא כי פסיקה זו, של בית הדין הארצי לעבודה, ניתנה לאחר שהמידע היתקבל על ידי עו"ד גזית, ועדיין היא משקפת את המורכבות הנורמאטיבית הקיימת בעיניין זה. ממילא היא נשענת על פסיקת בתי הדין האיזוריים לעבודה ששיקפו את המורכבות האמורה, ושנפסקו בשנת 2008.

כך, למשל, ידוע כי מי שטוען כי ראיה מסוימת זויפה, שזו חלק ממשפחת טענות המירמה, צריך לעמוד בנטל מוגבר לביסוס טענותיו.

...

נראה לי כי העקרונות והניתוח שנעשה בהחלטה זו אמורים ליישב את המחלוקות ביחס לרשימת המסמכים שנמסרה על ידי המבקשים.

לא השתכנעתי שצריך לפסול אותם בגין הטענות מסוג זה. כאן מקובלת עלי עמדת המשיבים כי הטענות לגבי עריכה של מסמכים שונים, צריכה לקבל משקל נמוך שעה שהעותקים המקוריים מצויים בשליטתם של המשיבים, והם יכלו לבצע השוואה בעניין זה, ולהציג ממצאיהם.

התוצאה דין הבקשות להתקבל.