פסילת ראיות בשל חשיפת שופט לראיות לא קבילות

הופניתי לע"פ 5251/17 לפיו גם כשבימ"ש דן במעצרו של נאשם ונחשף למסמכים, לרבות עבר פלילי או מסמכים בלתי קבילים שיש בהם כדי להכפישו, אין בכך כדי להביא לפסילת שופט ועל הטוען להוכיח כי דעת השופט ננעלה (ע"פ 8084/20, ע"פ 683/21, ע"פ 10089/05).

כך או כך, חשיפה לחומר שאינו קביל, ככל שאין מדובר ב"מסה קריטית", אינו מהוה עילת פסלות, כפי שנקבע במסגרת ע"פ 160/21 נתנאל גבאי נ' מדינת ישראל (21.01.2021): "העובדה שבית המשפט נחשף לומר בלתי-קביל או חסוי אינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות, ויש לבחון בכל מקרה לגופו אם המותב נחשף ל"מסה קריטית" של ראיות המצדיקות את פסילתו".

בנסיבות, לא הוכח דבר קיומה של "מסה קריטית" וההגנה לא הצליחה להראות כי ננעלה דעת בית המשפט באשר לאשמת הנאשם עקב החשיפה לחומר הנטען.

...

בע"מ 2866/08 פלוני נ' פלונית ואח' פסקה 9 (29.07.2008), נקבע: "ראשית, דינן של טענות המערער להידחות בשל השיהוי בהעלאתן. הלכה היא כי טענת פסלות יש לטעון מיד לאחר היוודעה, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא....בקשת הפסלות הוגשה לאחר פרק זמן ארוך בו נוהלו דיונים ונדונו בקשות הצדדים על ידי השופטת. בנסיבות העניין, לא העלה המערער טעם המצדיק שיהוי ניכר בהגשת הבקשה". במסגרת ע"פ 3121/20 גמיל סלואדי נ' מדינת ישראל (04.06.2020) נקבע: "דין הערעור להידחות וזאת בראש ובראשונה בשל השיהוי הכבד שדבק בהעלאת טענת הפסלות, אשר נטענה לראשונה למעלה משמונה חודשים לאחר שניתן גזר הדין בהליך הנוסף שניהל המותב בעניינו של המערער. לא מצאתי כי בנסיבות העניין ישנה הצדקה לכך שבקשת פסלות לא הוגשה בסמוך למועד האמור....בנסיבות אלו, הגשת הבקשה לאחר שפרשת התביעה הסתיימה ועדי התביעה כולם – לרבות המתלוננת – כבר נשמעו יש בה כדי להצדיק את דחייתה מטעמי שיהוי....במכלל הנסיבות וכן בשים לב להבהרת המותב לפיה בשל חלוף הזמן הוא אינו זוכר את פרטי ההליך הקודם, לא מצאתי כי בשלב זה קמה עילה המצדיקה את העברת ההליך לשמיעה בפני מותב אחר". במקרה דנן, מועלית טענת הפסלות בחלוף שנה וחצי ממועד הגשת כתב האישום, בעיצומה של פרשת ההגנה, מבלי שניתן הסבר כלשהו לשיהוי הרב בהגשת הבקשה.

אין די בטיעון בדבר "מראית פני הצדק", שכן טיעון זה אינו מקים "אפשרות ממשית למשוא פנים". נדרש ביסוס אובייקטיבי ממשי, שאם לא כן נמצאנו מרוקנים מתוכן את הלכות הפסלות שיצאו מלפני בית המשפט העליון (ע"פ 28/98 חוה אסרף נ' משה בן דורי (2.3.98)(קובלנה פלילית)).

ממכלול הנימוקים הנ"ל, הבקשה לפסילת שופט נדחית.

המזכירות תעביר החלטתי לב"כ הצדדים, תוודא קבלת ההחלטה בשיחה טלפונית עם ב"כ הנאשם, ותנהל רישום בתיק בדבר מועד המסירה.

ערעור על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (השופטת ז' דולב להמן) מיום 5.1.2022 בתו"ב 37465-08-21 (להלן: ההליך הנוכחי) שלא לפסול עצמו מלדון בעיניינם של המערערים.

נטען כי "בהתאם לחסד"פ בית המשפט הדן בתיק האישומים לא ייחשף לחומר הראיות בטרם דיון ההוכחות אלא במקרים חריגים", וכי מאחר שהמותב "קבע עובדות [...] לאחר שנחשף למלוא חומר הראיות [...] מבוקש בזאת להורות על העברת התיק בפני מותב אחר". המותב קבע כי הבקשה תישמע בדיון, ובתחילת הדיון שהתקיים ביום 5.1.2022 טען ב"כ המערערים לפסילת המותב מאחר שנחשף לראיות במסגרת ההליך הקודם, ובהקשר זה הפנה לדברים שאמר המותב בהחלטה הראשונה בהליך הקודם, והוסיף כי אצל המותב "כבר הצטברו מספיק מחשבות שאמורות לבוא לידי ביטוי בהליכים המשפטיים שבתיק". המותב דחה את בקשת הפסלות על אתר, בציינו כי במסגרת ערעור הפסלות הקודם נקבע כי דבריו בהחלטה הראשונה בהליך הקודם אינם מקימים חשש ממשי למשוא פנים, וכי מאחר שקבל את בקשת המערער 1 לביטול צו ההריסה בלא שנידרש לקבוע מימצאי מהימנות, תוך הדגשה כי אין בהחלטה כדי להשליך על תוצאות ההליך הנוכחי, לא קמה הצדקה לפסילתו.

זאת, בין היתר, מאחר שבעניינינו לא פירטו המערערים כל חומר בלתי קביל שאליו נחשף המותב ומשום שבעניין אלמקיאס פורטה, כאמור, היצטברות של נסיבות שתמכו במסקנה שם – שאינן רלוואנטיות בעניינינו.

...

זאת, בין היתר, מאחר שבענייננו לא פירטו המערערים כל חומר בלתי קביל שאליו נחשף המותב ומשום שבעניין אלמקיאס פורטה, כאמור, הצטברות של נסיבות שתמכו במסקנה שם – שאינן רלוונטיות בענייננו.

בקשה זו נדחית אפוא.

ומכל הטעמים המפורטים לעיל, הערעור נדחה.

בדיון הבא שנקבע לצורך הקראת כתב האישום המתוקן שנסרק לתיק בית המשפט, הודיעה ההגנה שהיא חוזרת בה מעמדתה המקורית עת כתב האישום הראשון היה בפניה, ולאור תוכנו של כתב האישום המתוקן, מבקשת ההגנה כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בתיק זה נוכח חשיפתו לראיות שמחזיקה המדינה כנגד הנאשם.

בית המשפט העליון דן בסיטואציות בהן נחשף בית המשפט לחומר ראיות בטרם עת, וקיבל החלטות שונות אגב קביעת מבחנים שונים לדיון בסיטואציות אלה: בע"פ 9571/01 פלוני נגד מדינת ישראל, קבע נשיא בית המשפט העליון את הדברים הבאים: "לאחר שעיינתי בחומר שלפני, ולא בלי לבטים, החלטתי לקבל את העירעור. צדק בית המשפט קמא בקובעו כי אין די בעצם החשיפה למידע לא קביל אודות הנאשם כדי להוליך לפסלות בית המשפט. אכן, "לא כל מידע על עברו של הנאשם או המתדיין ולא כל אמירה המגלה מידע כלשהוא על הרשעה קודמת צריכים להביא לפסילתו של שופט" (מ' שמגר "על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע" גבורות לשמעון אגרנט (תשמ"ז) ‎87, 110).

...

" בע"פ 1854/16 נאסר אבו שארב נגד מדינת ישראל, קבעה נשיאת בית המשפט העליון בסיטואציה בה בית המשפט נחשף לראיות במהלך הליך המעצר ונקבע בפניו תיקו העיקרי של הנאשם, את הדברים הבאים: "לאחר שקראתי את טענות הצדדים, ואת החלטותיה הרלוונטיות של השופטת חקלאי שהוצאו מנט המשפט בהסכמת הצדדים, הגעתי למסקנה שלמרות עמדת המדינה, יש לדחות את הערעור ולאשר את החלטת הפסלות של השופטת חקלאי.

לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים לעיל על רקע הפסיקה שהוצגה, ולאחר ששקלתי את היקף החשיפה של מותב זה לחומר הראיות ולמשקל הפוטנציאלי של הראיות הלכאוריות אליהן נחשפתי, אני סבור שאין זה נכון להשאיר תיק זה לדיון בפני, במיוחד כאשר פני ההגנה הם לניהול התיק.

לתחושת הנאשם באשר ל"עשיית צדק" כלפיו חשיבות רבה בעיני, וכאשר זו מצטרפת לאי הנוחות שגם מותב זה חש נוכח חשיפתו הספציפית להיקף הראיות בתיק זה, אני מחליט לפסול עצמי מלדון בתיק זה ומקבל בכך את בקשת ההגנה.

בבית המשפט העליון רע"א 1373/23 לפני: כבוד השופט ח' כבוב המבקשת: שופרסל בע"מ נ ג ד המשיב: כפיר ספיר בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ס' יעקבי) בתנ"ג 44766-04-22 מיום 09.02.2023 בשם המבקשת: עו"ד אהרון מיכאלי; עו"ד יהודה רוזנטל; עו"ד עוז סאסי; עו"ד אדוה עמר בשם המשיב: עו"ד עמית מנור; עו"ד לידיה מנדלבאום ][]החלטה

בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי "יש לחוש אי נוחות מהתנהלות המבקש [ספיר – ח.כ.]", שכן זכותו לעיין בדוח מבקר הפנים, נבעה מחובתה של שופרסל לצרף לכתב טענותיה "העתק של כל מיסמך מהותי וכל כתב אחר המשמש ביסוד הנטען בכתבי הטענות" (תקנה 15(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018); אולם, משעה שסבר ספיר כי דוח מבקר הפנים אינו ראיה קבילה, לא היה מקום כי הוא יעמוד על קבלת הדוח, ולמצער היה מצופה ממנו להגיש את הבקשה למחיקת סעיפים עובר להגשת הבקשה לעיון בדוח.

עקרי טענות הצדדים בהליך דנן שופרסל ביקשה למקד את טענותיה בשני ראשים: הראש האחד הוא כי נוכח קביעתו העובדתית של בית משפט קמא בדבר היתנהלותו הפסולה של ספיר וחוסר תום ליבו, לא היה מקום שלא לאשר את קבילות דוח מבקר הפנים; והראש השני עניינו בטענה כי בשים לב לאופי ההליך ומטרותיו, היה מקום להתיר את השמוש בדוח מבקר הפנים, כראיה לאמתות תוכנו, אף בהעדר ממצאים באשר להתנהלות פגומה מצידו של ספיר.

ואולם, בעניינינו, ספיר לא צירף את דוח מבקר הפנים, ואף לא היה מודע לתוכן האמור בו כאשר הוא ביקש לעיין בו. ממילא, הטענה כי ספיר נתן את הסכמתו, במשתמע, לקבילות הדוח כראיה להוכחת תוכנו, טרם שנחשף לתוכן המסמך, אינה יכולה לעמוד.

...

יוצא אפוא כי הטענה בדבר קבילות הדוח 'ריחפה באוויר' עוד בטרם נחשף ספיר לתוכן הדוח, ואם שופרסל סברה כי טענות במישור זה יכולות להשפיע על זכותו של ספיר לעיין בדוח – היה בידה לטעון לכך בטרם הסכימה למסור את הדוח לעיונו של ספיר.

ברם, גם דין טענה זו, כקודמותיה, להידחות.

סוף דבר הבקשה למתן רשות ערעור – נדחית.

לטענת הסניגור על מותב זה לפסול עצמו אף בתיק זה, כפי שעשה בתיק האחר, וכן נוכח חשיפתו לעברו של הנאשם.

בע"פ 1934/17 עבידייה פאלח נ' מדינת ישראל (27.03.2017) קבע בית המשפט: בהלכה הפסוקה נקבע כי "עצם חשיפתו של שופט מקצועי לחומר ראיות בדבר עברו הפלילי של נאשם הנדון בפניו אינה פוסלת אותו, [כשל]עצמה, מליישב בדין" (ע"פ 5133/02 עכאווי נ' מדינת ישראל (3.7.2002).

כך, לדוגמא, במקרה בו השופט נחשף למסה של ראיות לא קבילות רבה, שיש בה כדי להכריע גם את מקצועיותו (י' קדמי, שם, עמ' 1174).

...

אני סבורה כי המקרה שלפני אינו בגדר אותו מקרה חריג המקים עילה זו. בנסיבות האמורות, דינה של טענה זו להידחות.

לפיכך, הבקשה נדחית.

משנדחתה הבקשה, אני קובעת דיון להקראה ליום 21.9.23 בשעה 11:30.