במהלך חודש מרץ 2014 , לאחר שחלפו כ-12 שנה במהלכן צרך הנתבע כ-36.8 טון גז בלבד, הודיעה התובעת לנתבע כי בכוונתה להפיק חוזה חדש תוך שהיא משנה את עלויות הגז והנתבע נידרש לחתום על חוזה זה. הנתבע נימנע מלחתום על החוזה החדש ופנה בחוזה היתקשרות עם חברת גז יגל, חברה אחרת לאספקת גז.
האם הפר הנתבע את חוזה ההיתקשרות בעצם פנייתו לחברה אחרת? במידה שהמענה לכך הוא חיובי, יש לידון בשאלה האם חב הוא במלוא תשלום הפצוי "המוסכם" על הרכיבים שהוצגו, לתובעת.
לחילופין, קיימת אפשרות סבירה להפחתת התשלום הנגזר מהגבלת אפשרות הלקוחות להפסיק את ההיתקשרות, כפצוי מוסכם מופרז (ראו והשוו ת"צ 17153-01-12 שירלי בלאו בידרמן נ' קבוצת קידום בע"מ (27.1.16)).
ואולם, ככל עמדת יתרון, גם את כוח הניסוח על הספק לנצל באופן הוגן, תוך המנעות מעיצוב תנאי ההיתקשרות באופן שיש בו כדי לנצל באופן פסול את עמדת הנחיתות בה מצוי הלקוח, ולהביאו לחתימה על תנאי היתקשרות המקנים לספק יתרון בלתי הוגן (עניין בידרמן דלעיל).
...
כאמור, בסופו של יום התוצאה היא זהה להכרעה, ואין משמעות לעלייה או להפחתה עת בחוזה עצמו דובר על עצם "שינוי" מחיר הגז – אולם כחלק מטענותיו בדבר סיום חוזה הוא טען בגנותה של התובעת ביחס לשירות שקיבל, וכי התובעת "היא זו שחדלה מלספק גז לנתבע" (ס"ק 36 ו-40 לכתב ההגנה) – טענות שחזר מהן – "אף פעם לא היה לי מצב שבו לא קיבלתי גז, וקיבלתי יחס מצוין מפז גז ולא הייתה לי שום סיבה לעזוב אותם" (עמ' 12, שורות 27-28), ולבסוף הודה כי הטעם העיקרי לעזיבתו הוא כי "תקופת החוזים הסתיימה מן העולם" (עמ' 12, שורה 32), כי לא רוצה לחתום על חוזים "זה מה שאני מחפש לתקופה הזו" (שם), "אני לא מוכן לחתום על חוזים, מה רע בחוזה הקודם" (עמ' 12, שורה 4), "עצם העניין שהיה לחתום על חוזה חדש קומם אותי מאוד...הסתיימה התקופה שחוזים קובלים אין דבר כזה" (עמ' 14, שורות 10-12).
סוף דבר.
התביעה מתקבלת בחלקה בכל הנוגע לאובדן הצובר.
