פסילת ספרי מערערים ושומות מס לפי מיטב השפיטה

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת ר' ברקאי) בגדריו היתקבל בחלקו ערעור המבקש על שומות מס שהוצאו לו לפי מיטב השפיטה.

עירעורו של המבקש בעיניין זה נדחה, בין היתר, מן הטעם שספריו של המבקש לשנים 2006-2004 נפסלו מאותה הסיבה, ואף על פי כן המבקש לא תיקן דרכיו והמשיך לפעול בנגוד להנחיותיו של המשיב בעיניין זה. (ב) תוספת הכנסה לשנים 2006-2004, ו- 2008-2007: בשנים אלה דיווח המבקש על אחוז צריכת חומר למתן שירותי ספרות בשיעור הגבוה באופן משמעותי מהמקובל בענף.

...

עם זאת, לא די בכך כדי להיעתר לבקשה.

בחינת סיכויי הערעור אינה מובילים למסקנה שונה.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

כן הוציא המשיב 1 למערערת שומת תשומות, לפי מיטב השפיטה, המבטלת את ניכוי מס התשומות על בסיס חשבוניות כוזבות שהגישה, בסך 369,002 ₪ כולל ריבית והצמדה: (א) לשנת 2002: שומה בסך 34,586 ₪ שעניינה אי הכרה במספר חשבוניות של רכישת דלקים; (ב) לשנת 2003: שומה בסך 195,560 ₪ שעניינה אי הכרה בשתי חשבוניות מס מטעם חברת ס.א. ג'ארדאת בע"מ (להלן חברת ג'ארדאת); (ג) לשנת 2004: שומה בסך 102,000 ₪, שעניינה אי הכרה בחשבונית מטעם חופר בונה בע"מ. פסילת הספרים נדונה בשימוע שהתקיים בדיעבד ואושררה, ואילו ההשגה שהגישה המערערת על השומות החדשות נדחתה.

בנוסף, פקיד שומה באר שבע (המשיב 2), לאחר שקבל את המידע הרלבנטי ממשרדי מע"מ, פסל גם הוא את ספרי המערערת, והוציא לה שומות מס הכנסה חדשות לשנים 2003-2002, אשר הגדילו את הכנסותיה המדווחות; זאת – שכן נוכו ההוצאות הפיקטיביות שנדרשו על בסיס החשבוניות הכוזבות.

...

סבורני שטענות אלה אין מקום להלום.

באשר לטענת המשיבים בערעור שכנגד, אף כאן ביסס בית המשפט את עמדתו נוכח הראיות הרבות שעמדו לפניו, ואף אנו לאחר עיון בהן, לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו זו. הסוגיה האחרונה העולה מן הערעור ומן הערעור שכנגד, נוגעת לקביעת בית המשפט, לפיה יועמד אחוז הרווח הגולמי של המערערת על 12.5%.

לפיכך, דין הערעור להתקבל לעניין קביעת בית המשפט הנוגעת להוצאת שומת העסקאות לשנת 2004.

נוכח מימצאי חקירת מע"מ, ובהיעדר תגובה מטעם המערער, החליט פקיד השומה על פסילת ספרי המערער לשנים הנדונות, על ביטול ניכוי ההוצאות שחושבו על בסיס החשבוניות הפיקטיביות ועל הוצאת שומות חדשות: לגבי שנת 2000 הכיר פקיד השומה בהוצאות לנכוי בסך של כ-500,000 ₪, על פי מיטב השפיטה, ולשנים 2001 - 2003 לא הכיר בהוצאות כלשהן, וזאת נוכח המלצת ייעוץ משפטי שקבל, כי הדבר עלול לפגוע בעירעור הראשון לעניין מע"מ. משנדחו השגותיו של המערער על החלטות אלה, עירער בפני בית המשפט המחוזי.

לעניין שומת מס הכנסה, הוצעה במסגרת הדיון פשרה, לפיה יוחזר הנושא לפקיד השומה, אשר יערוך שומה על פי מיטב השפיטה לאחת משנות המס בה נראה כי ייתכן שהיה פער משמעותי בין ההכנסות להוצאות שהוכרו לנכוי.

...

נוכח כל האמור, סבורני כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, שיוכרו למערער הוצאות לניכוי בסך 500,000 ₪ בכל אחת מן השנים 2001, 2002, 2003.

סופו של דבר, אציע לחבריי שלא להיעתר לערעורים.

המערער ישלם שכר טרחתו של בא כוח המדינה בשני הערעורים יחדיו בסך 15,000 ₪.

כדברי כבוד השופט חשין (כתוארו אז) – "אכן, פסילת ספרי חשבונות עשויה להוליך לשומה לפי מיטב השפיטה, אך לא כל שומה לפי מיטב השפיטה תבוא בעקבות פסילתם של ספרי חשבונות. שתי הוראות חוק אלו המליכו עצמן על שתי ממלכות – כל אחת מהן על ממלכה לעצמה ואין קשר הכרחי ביניהן. כך, למשל ידענו כי המנהל קונה סמכות לשום לפי מיטב השפיטה גם אם לא נפסלו ספרי החשבונות" (שם, עמ' 744).

ואולם בית המשפט הבהיר, כי – "אכן לגופם של דברים אפשר וקשה עליו על המנהל להסביר ולהצדיק שומה שלפי מיטב השפיטה במקום בו לא נמצא לו אלא שהחייב במס סטה סטייה שאינה מהותית מההוראות המחייבות אותו. ואולם, אין בדברים אלה כשהם לעצמם כדי למעט מעצם סמכות של המנהל – בנסיבות אלו – לשום חייב במס לפי מיטב השפיטה" (747).

כך, בספרו של נמדר, "מסים, פקודת מס הכנסה, חושן למשפט", נכתב – "פקיד השומה יכול להוציא לנישום שומה לפי מיטב שפיטתו כאשר התוצאות העסקיות העולות מהדוח על הכנסתו הנן בלתי סבירות בהשוואה לעסק דומה לעסקו של הנישום. במקרה כזה על הנישום רובץ הנטל להסביר מדוע התוצאות העסקיות שלו הנן נופלות מהתוצאות המקובלות באותו ענף". (חלק ב' עמ' 686) אי סבירות הרווח הגולמי לשיטת המשיב המשיב הגיע למסקנה, כי קיים פער משמעותי בין אחוז הרווח הגולמי המדווח על ידי המערערת לבין אחוז הרווח הגולמי המקובל אצל יצרני נעלים.

...

הראיות שלפני מטות למסקנה שונה.

ואני מגיעה למסקנה שיש לבטל חלק זה של השומה.

בהתחשב בכך שנדחו עיקר טענות המערערת בנושא פסילת הספרים, ישלם המשיב למערערת הוצאות הערעור המאוחד בסכום כולל של 15,000 ₪.

השופט י' כהן: זהו ערעור של שני נישומים, חברי שותפות בעלת בית-קפה בתל-אביב-יפו, על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביבי יפו (כב' השופט ש' אשר) בענין שומות מס הכנסה לשנים 1957 עד 1963.

איחורים אלה בהגשת כתבי-הטענות אשר הוכשרו על-ידי החלטות הרשם להארכת מועדים (יצויין שבענין זה היה שתוף פעולה למופת בין באי-כוח בעלי-הדין), גרמו לאיחור במתן פסק-דין זה. פקיד השומה פסל מטעמים שונים את ספרי החשבונות שניהלו המערערים וערך שומה לפי מיטב שפיטתו.

...

השופט המלומד כתב בפסק-דינו, שייתכן "שאין זה מעשי לדרוש שכר כוס מיץ הנמכרת ליד הדלפק תירשם" ושבסופו של דבר כל רישום כזה אינו יותר מאשר הצהרה של הנישום עצמו שכוחה ההוכחתי אינו גדול.

בסופו של דבר הורה השופט לערוך שומה על בסיס התחשיב ולפי מספר העובדים המקצועיים ששירתו בכל אחת משנות המס בבית-הקפה ובמגדניה.

בסופו של דבר מסר המחוקק את מלאכת עריכת השומה לפי מיטב השפיטה לפקיד השומה ולא לבית-המשפט ומוטב שבית-המשפט לא יעשה מלאכה זו, לא במישרין-על-ידי עריכת שומה ממש, ולא בעקיפין-על-ידי מתן הוראות מדוייקות לפקיד השומה (ע"א 98/56, בע' 466-467, ע"א 62/58, בע' 168, ו-ע"א 66/65, 68/65, הנ"ל בע' 635).