יו"ר הוועדה המחוזית השיב למהנדס הוועדה מיד בסמוך, כי הליך המיכרז חייב להתנהל על פי חוק, כי בחירת יועץ משפטי ותובע לועדה אינה קשורה באישור תקציב זה או אחר, כי התקציב למימון שכרו של הזוכה במיכרז ממילא קיים, כי ועדת האיתור מתכוונת לקיים את הראיונות כפי שתוכנן, כי ההצעות נבחנות על ידי הוועדה המרחבית וכמובן שיבחנו גם תנאי הסף – ולכן מהנדס הוועדה מוזמן להישתתף בישיבה ואם יבחר להיעדר, הוא עושה כן על דעתו.
לטענת העותר, כאשר נודע לועדה המרחבית כי הוא זה שנבחר על ידי ועדת האיתור, חלק מחברי הוועדה המרחבית, למעט יו"ר הוועדה, ניסו לסכל את השלמת ההליך של המיכרז, והחלו להעלות טענות מכל הבא ליד כנגד המיכרז, לרבות העידר תקציב והרכב חסר של ועדת האיתור, אך כל מטרתן הייתה לפגוע במינוי שלו.
כל המציעים הגישו "הצעות כשרות", במובן שההצעות עמדו בתנאי הסף ואף הצעה לא נפסלה על הסף, ולכן – בהקשר הזה אולי ניתן היה לסבור שגם ההצעה של משיבה 4 נחשבת "כשירה", אך יש הבדל בין הצעה כשירה לבין המועמדים הכשירים, וזהו קושי נוסף בהחלטת המליאה מאותו היום.
משמע, שככל שמי מחברי הוועדה סבר כי נפל פגם באופן ניסוח המיכרז מטעמה של הוועדה המרחבית בשל שהמכרז היתייחס לתפקיד אָחוּד במקום לתפקיד מפוצל - היה עליו לפעול בסמוך למועד פירסום המיכרז ולא להעלות את הטענות באיחור.
...
אזכיר כי הן המציע הנוסף והן חברי הועדה העלו מטעמם את הטענה כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל אי צירוף כל המציעים, היות ולכולם יש אינטרס בתוצאת העתירה וצירופם מתחייב מכוח תקנה 6 לתקנות סדרי הדין המנהליים.
סבורני כי אכן היה מקום לצרף את כל המציעים כמשיבים, ובמיוחד את שני המועמדים הכשירים, ונזכור כי על פי תקנה 6(א) לתקנות סדרי הדין המנהליים, יש לצרף כמשיב "כל מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה", ונקבע לא אחת כי הטעם לכלל זה הוא כפול: כדי שלא לפגוע בצד שעתיד להיפגע מהחלטה בעתירה בלא שניתנה לו האפשרות להציג את עניינו לפני בית המשפט וכדי לסייע בפריסת התמונה העובדתית המלאה לפני בית המשפט בידי הגורמים שהנתונים הרלבנטיים נמצאים בידיהם (עע"מ 6573/19 לנצמן נ' משרד החינוך (04.03.2020)).
סיכום –
לאור כל האמור לעיל במקובץ – אני מורה כדלקמן:
החלטת מליאת הועדה המרחבית מיום 17.2.2021 מבוטלת.
