פסילת מועמדות בבחירות לרשות המקומית

הנתבע בעצמו הודה בתצהירו, שניסה להציג את התובע כאדם חסר תום לב שאינו מצוי במיתחם טוהר המידות, והוסיף לכך דוגמה המרמזת על כך (פסילת מועמדותו של התובע לבחירות לרשות מקומית, סעיפים 21 – 23 לתצהיר הנתבע).

...

יוער כי פסק הדין ת"א (שלום י-ם) 1594/06 ברהם נ' בניטה (23.1108), עליו הנתבע ביקש להסתמך, דווקא מחזק את המסקנה כי יש להבחין לעניין לשון הרע בין אמירות מסוג גידופים וקללות (אשר נקבע לגביהן שלא בכל מקרה יקימו עילת תביעה מכוח חוק איסור לשון הרע), לבין התבטאות כגון "משוגעת" או "חולת נפש" או "מרוקאי משוגע" שלפי מבחן האדם הסביר, יש בהן כדי לפגוע בשמו הטוב של האדם.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים אני סבורה שיש להעמיד את הפיצוי על סך של 9,000 ₪.

אומנם התובע הוכיח את עילת התביעה, אולם אני סבורה כי הנזק שנגרם לתובע אינו גדול במיוחד.

עתירה כנגד החלטתה של המשיבה המורה על פסילת מועמדותו של העותר כמתמודד בבחירות לרשויות המקומיות שעתידות להתקיים ביום 30.10.18.

...

העותר טוען, כי האיחור בהגעת ההודעה מחייבת המסקנה, לפיה ההודעה בטלה מדעיקרה ונטולת תוקף.

אני סבורה כי אין די בהודעה בעל פה במסגרת ישיבה זו או אחרת, ויש להקפיד על שליחת ההודעה על פי הטופס המתאים, לנמען הנכון ובמועד.

סיכום – לאור כל האמור מעלה, מצאתי לקבל את העתירה ולהורות למשיבה לאפשר לעותר לחתום על טופס ההסכמה ולבטל את ההחלטה בדבר פסילת מועמדותו.

החייב הציג מועמדותו להבחר כחבר מליאת המועצה המקומית ביישוב מגוריו, אולם מועמדותו נפסלה, לנוכח הוראות סעיף 7(א)(8) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הבחירות"), הקובע כי זכאי להיכלל ברשימת מועמדים ולהבחר חבר מועצה מי ש-"לא הוכרז פושט רגל לפי פקודת פשיטת רגל 1936, ואם ניתן לו צו שיחרור החלטי לפי הפקודה או צו המבטל את ההכרזה משום שחובותיו של פושט רגל שולמו במלואן – עברו שנתיים ממועד תחילתו". על-פי החייב, ביום 28.10.2019 נפסלה מועמדותו על-ידי מנהל הבחירות של הרשות המקומית ביישוב ג'ת, בדבר התמודדותו ברשימת המועמדים מסיבה של "פשיטת רגל". על הליך פשיטת הרגל של החייב: ביום 03.10.2017 ניתן צו כנוס לנכסי החייב בגין חובות מוצהרים בסך 245,000 ₪ ל-3 נושים.

...

הכרעה: לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה נחה דעתי כי דין בקשת החייב להידחות.

ככלל הוראת חוק תפורש בהתאם ללשונו ותכליתו כפי שקבע בית המשפט העליון לאחרונה ברע"א 10011/17 מי-טל הנדסה ושירותים בע"מ נ' סלמאן (19.08.2019): "כידוע, פרשנות דבר חקיקה מתחילה מלשונו ומוגבלת על ידה. יחד עם זאת, מאחר ולשון דבר החקיקה לבדה לא מספיקה במקרים רבים כדי להכריע לגבי משמעותו, במקרים כאלה יש לבחור מבין החלופות הלשוניות האפשריות את זו המגשימה באופן הטוב ביותר את תכליתו של דבר החקיקה....תכלית דבר החקיקה מורכבת מתכלית סובייקטיבית, שעניינה במטרות שחברי הגוף המחוקק ביקשו להשיג באמצעותו, ומתכלית אובייקטיבית, שעניינה במטרות ובערכים שדבר החקיקה נועד להגשים בחברה דמוקרטית" אניח כי פרשנות החוק סובלת שני הפירושים שביקשו הצדדים לתת להוראה שבסעיף 66, ואולם נראה, כי פרשנות תכליתית של הוראות סעיף 66 מובילה למסקנה שיש לדחות את הבקשה, ולהלן הנמקתי.

על כן, בקשת החייב נדחית בשלב זה. אין צו להוצאות.

זאת, בנימוק שלפיו המשיבה הגישה מועמדות בשתי רשימות, באופן הסותר את הוראת סעיף 37 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הבחירות המקומיות או חוק הבחירות), ואת הוראת סעיף 153(ב) לצוו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי"ח-1958 (להלן: צו המועצות המקומיות או הצוו).

בעתירה נטען, בעקרו של דבר, כי מאחר שביטלה את הרשימה הראשונה טרם הגשת הרשימה השנייה, המשיבה לא הסכימה בשום שלב להיכלל בשתי רשימות מועמדים, וממילא אין להורות על פסילת מועמדותה מהטעם האמור.

...

מנגד, המשיבה טוענת כי דין הבקשה להידחות.

השיקולים שהנחו את יו"ר הוועדה בנוגע לפרשנות סעיף 58 לחוק הבחירות לכנסת – אשר כמפורט לעיל, הוראתו זהה כמעט לחלוטין להוראת סעיף 37 לחוק הבחירות המקומיות – כמו גם המסקנה שאליה הגיע, מקובלים עלי כולם, שכן כוחם יפה גם ביחס לפרשנות הוראות החוק מושא דיוננו.

לנוכח כל האמור לעיל, אני סבורה שיש לפרש את סעיף 37 לחוק הבחירות ואת סעיף 153(ב) לצו המועצות המקומיות, כך שבאותה מערכת בחירות, אדם רשאי להיות מועמד ברשימה אחת בלבד; מימוש זכותו של מועמד להתפטר מרשימה אינו מכשיר מעבר לרשימה אחרת לאחר ההתפטרות במסגרת אותה מערכת בחירות.

סוף דבר אשר על כן, הערעור מתקבל, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוטל בזאת.

עתירה שעניינה פסילת מועמדות בהתייחס לבחירות לרשויות המקומיות.

...

אשר על כן אני מורה על דחיית העתירה על הסף מחמת מועד הגשתה.

ההחלטה עצמה - לאור התוצאה, אין צורך להמשיך ולדון בטענות של העותר לגופן ורק אעיר כי סבורני שההחלטה שניתנה בעניינו ניתנה כדין.

יש לראות כי בעתירה אין טיעון בכל הנוגע לסוגית תקופת הצינון, מתי היא אמורה להתחיל ומתי היא אמורה להסתיים והטיעון היחידי בעתירה היה כי סגירת תיק החדל"פ צריכה הייתה להביא למסקנה ולפיה מלכתחילה לא היה מקום לראות בעותר כפושט רגל.

סיכום – אשר על כן, העתירה נדחית על הסף.