פסילת טוען רבני מייצוג בעל דין עקב גישור שקיים בין הצדדים

מבלי לחוות דיעה לגבי היתנהלותו של בית הדין הרבני בעיניין זה, דומני כי אין לראות בהחלטות בית הדין משום מתן תוקף לגיורה של מרטינה על ידי מערך הגיור הממלכתי.

לא אתימר ליתן פרשנות להחלטת מועצת הרבנות; ברי כי לא אצרה כוח לתמוך בהחלטות ועדת נאמן; נראה כי מחד גיסא יש בה סוג של הבנה לצרכי השעה, ומאידך גיסא דרישת "ייחוד הסמכות" לבתי הדין הרבניים והסתייגות רבה מן הזרמים הלא אורתודוכסיים, אף שלא ניקבו בשמם, באופן הפוסל שתוף פעולה עימם.

עם סיום עבודתה, המליצה ועדת נאמן על "קיום הליך גיור ממלכתי אחיד – על פי דין תורה – שיהיה מוכר על ידי כלל ישראל", תוך הקמת מערך גיור משולב: מכון ללימודי יהדות, שבו יינתן ייצוג לכלל הזרמים, ובתי דין מיוחדים לגיור שימונו, לתכלית זו, על ידי הרבנים הראשיים.

זאת, לצד "פיצוי" מסוים בדמות מכון הגיור המשותף, בו ניתן ייצוג ליהדות הקונסרבטיבית והרפורמית.

כך, למצער, לגבי שלוש הקבוצות שהזכרתי – רבנים בעל מעמד רישמי או רישמי למחצה, דוגמאת רבני עיר או ראשי ישיבות הסדר; בתי דין חרדיים בעלי מעמד בקהילה החרדית; וכן רבנים מקהילות יהודיות מבוססות בעולם שעלו ארצה.

...

באשר לעותרים האחרים, מהנימוקים שפורטו ולנוכח מעמדם האיתן של בתי הדין המגיירים בקהילות החרדיות, סבורני שיש להכיר בגיורם לצורך חוק השבות.

איני מביע עמדה בסוגיית הגיור הרפורמי או הקונסרבטיבי שאינה מונחת בפנינו במסגרת זו. עוד אוסיף כי בהתחשב בהעדר פעילות לתיקון החוק במהלך העשור שחלף מאז הועמדה לפתחנו שאלת הגיורים האורתודוקסיים ה"פרטיים", ועם כל ההבנה לעמדתו של חברי המשנה לנשיאה א' רובינשטיין, סבורני שאין עוד מקום לעכב את ביצועו של פסק דין זה. כמובן, ככל שתרצה הכנסת לתקן את החוק, בידיה לעשות זאת.

סוף דבר, מהנימוקים והטעמים שפירטתי מצטרף אני לתוצאה אליה הגיעה חברתי הנשיאה מ' נאור (ראו פס' 1 לעיל).

לטענת העותרת בהיעדר כריכה של עינייני המזונות בתביעת הגירושין ובהיעדר הסכמה בין הצדדים לקיים את הדיון בבית הדין הרבני, אין לו מעצם אישור ההסכם סמכות נמשכת בעיניין מזונות ילדים.

לא אחת הודגש כי הסמכות הנמשכת של ערכאה כלשהיא היא סמכות חריגה מעצם טיבה: "ובכל אלה נדע מהו הכלל ומהו היוצא לו: הכלל הוא, שהזכות לבחור בערכאת השיפוט נתונה בידי בעל הדין... – ועיקרון הסמכות הנמשכת הנו היוצא לכלל... עיקרון הסמכות הנמשכת לא נועד, מעקרו, לשנות את כללי הסמכות הראשונית, וכל כולו אין הוא אלא יוצא לכלל הסמכות הראשונית" (בג"ץ 6103/93 סימה לוי נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד מח(4) 591, 608 (1994) (להלן: פרשת סימה לוי); פרשת פלונית (2008), בפיסקה 7).

כך, יש לדחות את טענת המשיב שהתביעה שהגיש היא תביעה לביטול פסק דין מחמת הטעה, המקנה סמכות נלווית לערכאה המאשרת את ההסכם להדרש לה. אכן, טענה לפגם בכריתת ההסכם בשל הטעה עשויה להקנות סמכות לערכאה שאישרה את ההסכם לידון בה (ראו את הדברים המצוטטים לעיל מפרשת סימה אמיר).

לטעמי, גם בהמשך לאמור מעלה, הדרך הנכונה היא כי בדיון מזונות קטין בבית דין רבני יצורף במקרים מתאימים גם הקטין וימונה לו מייצגו שלו, וכמובן בכל מקרה ישותפו עובדי רווחה; ומכל מקום, סבורני כי השאלה איננה חלילה רצון לפגיעה בבתי הדין, אלא היתמודדות אמיתי בכל מקרה לגופו עם טובת הקטין.

דוקא בתקופה של עומס יתר על בתי המשפט ונכונות לשקול יעילות ניהול ההליך על ידי פישור, גישור ובוררות (ראו סעיף 79א-ג לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984) אין מקום לדעתי לפסול דוקא סוג זה של הליך בוררות – על פי סדרי הדין שמחייבים כל מוסד כזה – בבתי דין "פרטיים" לעינייני ממונות.

...

אף אם היינו קובעים שיש לדון בסוגיות אלו בפני אותה הערכאה ובמאוחד, לא היה בסעיף 5.2 להסכם הגירושין האמור די כדי להוביל למסקנה שהסמכות לדון בעניינים אלו מוקנית לבית הדין הרבני במקרה הנדון.

סוף דבר נוכח כל האמור, מצטרף אני לחברתי המשנָה לנשיא מ' נאור, וגם לגישתי אין מקום לקבוע כי אישור הסכם הגירושין מקנה סמכות נמשכת לערכאה המאשרת.

אף אני סבורה כי משאושר הסכם הגירושין על-ידי בית הדין הרבני האזורי מבלי שהתקיים דיון לגופו של ההסכם, אין לבית הדין סמכות נמשכת לדון בתביעה להפחתת מזונות הילדים.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 969697/9 בבית הדין הרבני האיזורי באר שבע לפני כבוד הדיינים: הרב אליהו אריאל אדרי, הרב אבידן משה שפנייר, הרב אברהם צבי גאופטמן התובעת: פלונית (ע"י ב"כ טו"ר אליאב ביטון) הנתבע: פלוני (ע"י ב"כ טו"ר [...]) הנידון: דחיית בקשה לפסול ייצוג של טו"ר פסק דין

אך כאשר ישנה הכחשה מפורשת של הטוען כי מעולם לא ייצג את בעל הדין שכנגד ולא ישב עם בעלי הדין לשמוע את טענותיהם והטוען לפסילתו של ב"כ הנתבע לא הביא ראיה לכך, בוודאימעיקר הדין אין כל מקום למנוע מטוען זה לייצג את מרשהו.

" כל זה נאמר כאשר הצדדים ועוה"ד מודים בכך, אך כאשר אחד הצדדים וכן ב"כ אותו צד מכחיש באופן גורף כי עסק בגישור ביניהם והצד התובע אינו מביא כל ראיה לכך, לא ניתן לפסול את אותו ב"כ מלייצג.

ביה"ד יפסוק לגופו של ענין האם קיים מצב של שינוי נסיבות המצריך הגדלת מזונות, אם לאו ואין במידע קודם כול השפעה על הפסיקה.

...

ואם מצאנו שהמת משתכח מהלב לאחר י"ב חודש, על אחת כמה וכמה שתיתכן שכחה לאחר למעלה משלוש שנים.

] בתגובתו את מאמרו של ד"ר לימור זר-גוטמן "מיהו לקוח: מתי וכיצד נוצרים יחסי עורך דין לקוח". דבר נוסף, בסופו של דבר צריך להבחין על איזה דיון מדובר.

הרב אברהם צבי גאופטמן מסקנה לאור האמור, ביה"ד דוחה את בקשת האשה לפסול את ב"כ הנתבע מלייצג בתיק זה. ניתן ביום י"ג באייר התשע"ז (09.05.2017).

בא כוחו של התובע, טו"ר [אלמוני], הודה בדיון היום ובדיונים הקודמים כי הוא שימש מגשר בין הצדדים וניסה לערוך להם הסכם גירושין.

כבר בדיון שנערך בכ"ג באלול תשע"א, 22/9/2011, דרשה הנתבעת את פסילת ייצוג התובע באמצעות טו"ר [אלמוני] (שורות 26 ואילך ושורה 134 ואילך לפרוטוקול).

כללים אלה חלים גם על טוענים רבניים כאמור בסעיף 15(ג) לתקנות הטוענים הרבניים, תשס"א־2001: "כללי האתיקה המקצועית, כפי שקבעה המועצה הארצית של לישכת עורכי הדין, לפי סעיף 109(4) לחוק לישכת עורכי הדין, תשכ"א־1961, יחולו על טוען רבני, בשינויים המחויבים בהתאם לתקנות אלה." וראו בספרו של פרופ' א' שוחטמן "סדר הדין בבתי הדין הרבניים" (תשע"א) א, פרק שני, עמוד 202 ואילך, שהביא את דברי המהר"י ברונא (מגדולי חכמי אשכנז במאה הארבע־עשרה) בתשובה קל"ב שכתב שלמרות שמעיקר הדין אין כל מניעה שמי שטוען עבור בעל דין אחד יוכל לטעון גם עבור בעל הדין שכנגד, ולמרות שהוא יודע את ענייניו וסודותיו של הראשון ויוכל מעתה לגלות כל זאת ליריבו – שהרי גם אם יימנע ממנו מלשמש כטוען עבורו, יוכל ללמד זאת בחשאי גם בלי לטעון עבורו – אולם פסק המהר"י ברונא כי אין לעשות כן משום שאסור לאדם לעשות שום מעשה המעורר עליו חשד ולזות שפתיים, גם אם הדבר מותר מעיקר הדין וכלשונו: "חובתו של אותו מורשה הוא "לקדש את ה' למען לא ילעיזו עליו: 'ראה זה שלמד תורה היאך עושה' דאפילו הערלים, להבדיל, מרחיקים מזה... כל שכן אנו, שאנו מצווים לקדש עצמנו אף במותר לנו." וראו גם בעירעור תשנ"ז/936 ("שורת הדין" ח' [תשס"ג] עמוד 159) שקבעו כי אל לו למורשה שייצג בעבר צד אחד לייצג כעת את הצד השני, למרות שחלף פרק זמן ארוך מאז שהוא ייצג את הראשון וכיום הוא איננו מייצגו – "והייתם נקיים מה' ומישראל"! דברים אלה באים בקל־וחומר בנוגע להליך גישור שנערך בעבר על ידי מגשר שהופך כעת להיות בא כוחו של אחד הצדדים.

...

סיכומו של דבר, טו"ר [אלמוני] נפסל מלייצג בתיק זה את התובע.

. בפני בקשה לפסלות שופט לפי סעיף 77 א(א)( 2) חוק בתי המשפט ]נוסח משולב[, תשמ"ד 1984- בבקשתם, טענו המבקשים כי שעה שחלק מהמשיבים הנם תושבי העיר נתיבות, קיים חשש כי מותב זה, בהיותו תושב העיר אף הוא, מכיר הכרות מוקדמת, את מי מהמשיבים.

עוד הוסיפו המבקשים כי העובדות הנוגעות לשאלת פסלות מותב זה מצויה בעיקר בידיו ובידיעתו של ביהמ"ש. בנסיבות אלה ולמען הזהירות, אניח כי משיבים, שלא הוגשה עמדה כתובה מטעמם, מצטרפים לבקשת הפסלות (גם אם אינם נוקטים עמדה פורמלית) והחלטתי דלהלן תתייחס להנחת מוצא זו. כבר עתה ראוי לומר כי מוטב שבעל דין המגיש בקשה המטילה דופי ביכולתו של היושב בדין לנהל הליך ללא משוא פנים, יעשה זאת תוך שהוא בוחן את העובדות כהווייתן ולא יסתפק באמירות כלליות, חסרות בסיס, שכן וכפי שיובהר עוד להלן, מלבד העובדה כי עריית נתיבות אינה צד להליכים שבכותרת וטענת המבקשים בעיניין זה תמוהה לכל הפחות, הרי שגם אם היא הייתה צד להליכים אלה, אין למותב זה ולא היו לו קשרים עיסקיים, אישיים, או אחרים עם ראש עריית נתיבות או מי מטעמו ואף לא עם מי מעובדי הערייה, באופן העלול להעלות חשש למשוא פנים של מותב זה. כפי שניתן ללמוד מהרשומות, מותב זה גם לא היה מעולם חבר בעריית נתיבות וחבל שהמבקשים לא טרחו לברר העובדות בטרם הגישו הבקשה.

החשש להכרות עם פרנסי העיר: מתגובת המשיבים מיום 11.3.2021 למדנו כי בבקשתם הם מכוונים גם לעילת הפסלות הקבועה בסעיף 3) לחוק וזו לשונו: )( 77 א(א בטרם התמנה לשופט היה השופט מעורב באותו ענין הנידון בהליך שלפניו כבא כוח, כבורר, כמגשר, כעד, כיועץ מקצועי, כמומחה, או בדרך דומה אחרת; טענה לא מבוססת זו לפיה מותב זה, לפני מינויו, היה מעורב בעיניין כלשהוא, אשר עלול לגרום בעת הזאת לחשש למשוא פנים בניהול ההליך הספציפי המונח כעת לבירור, הן כלפי מי מהצדדים והן כלפי עריית נתיבות, שכאמור, אף אינה צד להליך זה ואינה יכולה להכחיש או לאמת טענות אלה- אין בה מאומה גם כן. יובהר כי מותב זה לא היה חבר בערייה כלשהיא ולא באופן ספציפי בעריית נתיבות ומלבד עצם מגוריו בעיר אינו מנהל קשרים אישיים, חבריים, עיסקיים, או אחרים, עם ראש הערייה או מי מעובדיה, באופן שעלול להקים לו עילת פסלות, גם אילו הייתה הערייה צד להליך המתנהל בפניו, על אחת כמה וכמה כאשר הערייה איננה צד להליך, כאמור.

"( בנבו[ ] 9[, בעמ' 8-9 לנוכח כל האמור, אינני מוצא כל הצדקה שבגינה צריך מותב זה להמנע מלדון בהליך שבכותרת ובהליכים אחרים, ככל שייטענו בהם טענות ממין זה וכן לא מצאתי שמתקיים חשש ממשי למשוא פנים אם ימשיך מותב זה בניהול המשפט, שכן המבקשים לא הצביעו ולו על אינדיקאציה ממשית אחת למשוא פנים, או לקשר בין מי מהצדדים למותב זה (שכאמור, אינו), שמקים חשש למשוא פנים, אף לא ביחס לעריית נתיבות, שכאמור אינה צד להליכים שבפני וכך גם לא כלפי הטוען הרבני שייצג את אחד המשיבים בעבר.

...

כל אלו הביאו אותי לכדי מסקנה, כי בנסיבות המקרה שבפני לא מתקיים "חשש למשוא פנים בניהול

המשפט" כאמור בסעיף 77 א(א) לחוק בתי המשפט ומכאן כי דין הבקשה להידחות.

משהגעתי למסקנה זו, ראוי היה כי אפסוק את הוצאות המשיבים ואביא לידי ביטוי את הזמן השיפוטי שהוקדש לבקשה לא מבוססת זו, אולם על מנת שלא להסלים את המאבק המשפטי בעת הזו, אינני נותן צו להוצאות.