המומחה הוסיף וציין כי בכל המסמכים שהונחו לפניו על פי הסכמות הצדדים והוראותיו טרם עריכת חוות דעתו לא עלתה טענה זו מצד התובעים.
הנתבע טען כי הבקשה עומדת בסתירה להסכמה בין הצדדים וכי הלך כבר לקראתם לאחר שלא הגישו שאלות הבהרה במועד שנקבע והסכים לביטול פסק דין קודם שניתן על פי חוות דעת המומחה על מנת ליתן להם יומם כדבעי אך בהתאם למוסכם, אולם הסעד המבוקש על ידם כעת חותר תחת הסכמה זו.
הנתבע הוסיף וטען כי הוצגו לחוקר שאלות הבהרה מקיפות וממצות על ידי התובעים וכי העובדה שתשובות המומחה אינן תואמות את ציפיותיהם אינה מובילה למסקנה שטעות בידיו, והכל כאשר אין חולק על מהימנותו.
באופן ספציפי בקשר לבקשת בעל דין לחזור בו מהסכמה להכרעה על פי חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט ללא חקירה קבע בית המשפט כך – "מרגע שהצדדים הסכימו שחוות דעתו של מומחה בית המשפט, שמונה בהסכמתם, תהיה מכרעת ללא כל הסתייגות משפטית או אחרת – אין כל הצדקה לקבל את טיעוני המערערים ביחס להסכמה דיונית זאת וביחס לחוות הדעת. הצדדים הסכימו בצורה מפורשת שחוות דעתו של מומחה בית המשפט תחייב, ואין מקום לאפשר לבעל דין שחוות הדעת אינה מקובלת עליו לחזור בו מהסכמה זו. לפיכך, החלטת בית משפט קמא, שלא איפשר את חקירת המומחה ולא פסל את חוות דעתו - צודקת וראויה." (ע"א (מחוזי ת"א) 2372/08 משה ארבוס נ' רבקה שטראוס (12.1.2010) פסקה 10.
לא למותר לציין כי טיעוני התובעים בבקשתם זכו להתייחסות ברורה וממוקדת של המומחה בתשובותיו לשאלות ההבהרה, כאשר בכל מקרה לטענה בדבר ידיעתם או העידר ידיעתם על הבנייה הבלתי חוקית אין השלכה מהותית על התוצאה הכספית של חוות הדעת – בין אם היה המומחה מוסמך להכריע בשאלה זו ובין אם לאו, וביחס ליתר הטענות הדגיש המומחה כי ניתנה להם היזדמנות להעלותן ולהציג לו ראיות לביסוסן אך כאלו לא הוצגו לו.
כאן המקום להזכיר, אמנם בשולי הדברים, כי הבקשה מתבססת על טיעון עובדתי בדבר קיומם של מסמכים המלמדים על רכישת חלק מן המוצרים על ידי התובעים אלא שהבקשה לא נתמכה בתצהיר בנגוד לתקנות ולא צורף אליה ולו מיסמך אחד בנושא זה שנטען כי המומחה קיבל ולא היתייחס אליו או היתייחס אליו באופן שגוי מיסודו.
...
הנתבע טען כי הבקשה עומדת בסתירה להסכמה בין הצדדים וכי הלך כבר לקראתם לאחר שלא הגישו שאלות הבהרה במועד שנקבע והסכים לביטול פסק דין קודם שניתן על פי חוות דעת המומחה על מנת ליתן להם יומם כדבעי אך בהתאם למוסכם, אולם הסעד המבוקש על ידם כעת חותר תחת הסכמה זו.
הנתבע הוסיף וטען כי הוצגו לחוקר שאלות הבהרה מקיפות וממצות על ידי התובעים וכי העובדה שתשובות המומחה אינן תואמות את ציפיותיהם אינה מובילה למסקנה שטעות בידיו, והכל כאשר אין חולק על מהימנותו.
באופן ספציפי בקשר לבקשת בעל דין לחזור בו מהסכמה להכרעה על פי חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט ללא חקירה קבע בית המשפט כך – "מרגע שהצדדים הסכימו שחוות דעתו של מומחה בית המשפט, שמונה בהסכמתם, תהיה מכרעת ללא כל הסתייגות משפטית או אחרת – אין כל הצדקה לקבל את טיעוני המערערים ביחס להסכמה דיונית זאת וביחס לחוות הדעת. הצדדים הסכימו בצורה מפורשת שחוות דעתו של מומחה בית המשפט תחייב, ואין מקום לאפשר לבעל דין שחוות הדעת אינה מקובלת עליו לחזור בו מהסכמה זו. לפיכך, החלטת בית משפט קמא, שלא איפשר את חקירת המומחה ולא פסל את חוות דעתו - צודקת וראויה." (ע"א (מחוזי ת"א) 2372/08 משה ארבוס נ' רבקה שטראוס (12.1.2010) פסקה 10.
לאור כלל האמור ובשים לב למתווה הדיוני עליו הסכימו הצדדים ואשר קיבל תוקף של החלטה ולאחר שהנתבע מילא את חלקו במתווה זה, הבקשה נדחית וההליך יוכרע בהתאם למתווה המוסכם על פי קביעות המומחה מטעם בית המשפט.
סיכום
הפועל היוצא מן האמור הוא שבהתאם לקביעת המומחה מטעם בית המשפט אני מחייב את התובעים לשלם לנתבע פיצוי בסך כולל של 96,000 ש"ח + מע"מ.
לאור ניסיונם של התובעים לסטות מן המתווה המוסכם ישאו הללו בהוצאות הנתבע בגין הבקשה לחקירת המומחה בסך 1,500 ₪, אך מאחר שפסק הדין המכריע את התובענה העיקרית ניתן על פי המתווה המוסכם אין צו להוצאות ביחס לתובענה עצמה.
