פסילת חוות דעת מומחה מוסכם בהליך משפטי

ביום 29.06.2020 הגישה המבקשת בקשה לתיקון הבקשה להעברת הבורר מתפקידו, בה מחתה על לוח הזמנים שנקבע ע"י הבורר לניהול הבוררות, על חוסר אובייקטיביות ועל משוא פנים, ועתרה להתיר לה להוסיף עובדות רלוואנטיות, כמו למשל: יציאת עורכי הדין מטעם המבקשת מהדיון והותרתה ללא ייצוג; חשיפתו של הבורר במסגרת בקשה קודמת לטענות קשות כלפיו; וכן להיות ההליך מורכב עד כי "איננו מתאים להידון בהליך שאיננו בפני שופט מקצועי". בהחלטה מיום 06.08.2020 נדחתה בקשת התיקון, עת נקבע כי "קשה לומר בעניינינו כי התיקון מייעל את ההליך, כי הוא נידרש, וכי הוא מתבקש על מנת לברר את השאלה שהיא באמת שנויה במחלוקת", תוך הדגשה כי הטרוניות מתייחסות להחלטות ניהוליות "שבגינן לא יעביר בית המשפט, ככלל, בורר מתפקידו". בקשה נוספת מטעם המבקשת לא אחרה להגיע, ואכן ביום 23.08.2020 הגישה המבקשת "בקשה להוספת עובדות וטענות" וכן בקשה נוספת "להורות על עיכוב הליכי הבוררות... לנוכח העובדות החדשות והחשובות שנתגלו", הנסמכת על ארוע שהתרחש על פי הנטען לפני 7 שנים, במהלכו התעמתה המבקשת, לטענתה, עם הבורר, עת שימש כמומחה, והביאה לפסילת חוות דעת מומחה שנתן "תוך פגיעה בכבודו האישי והמקצועי של הבורר". זו הסיבה, לטעמה, בגינה נוהג הבורר כלפיה כיום במשוא פנים.

בבקשתה הנוכחית בהליך החדש שמספרו ברישא, חוזרת המבקשת ועותרת להעברת הבורר מתפקידו, תוך היתעלמות מההליכים עד כה, משלטעמה הבוררות "חרגה באופן קצוני והתרחקה מרחק מזרח ממערב מכל הליך משפטי הוגן וענייני", עת החריגה הנטענת נעוצה בהתנהגות המשיבה "המהלכת אימים" על עדי המבקשת, שהבורר "איננו עוצר אותה ואיננו מרסן אותה", עד כי הצדקתה ע"י הבורר עולה כדי "אי יושר, פשוטו כמשמעו". עוד מלינה המבקשת בהליך החדש על קביעת מועד דיון שלא היה מוסכם, על איום הבורר כלפי המבקשת ש"אם לא תתייצב לדיון שקבע הוא ידון אותה שלא בפניה"; על מחיקת חלק משאלות ההבהרה שהגישה המבקשת למומחה מטעם הבוררות; על היתנהלות הבורר במישרין עם המומחה מטעמו "מבלי לכתב את הצדדים"; על תאום מועד ביקורו של המומחה באתר, אף "שמלאכת תאום הביקור אמורה להעשות על ידי המבקשת שהתחילה לארגן זאת"; ועל כי "הבורר מתייחס ומתנהל כלפי באי כח באופן פסול וחמור", לרבות מתן היתר לב"כ המשיבה לחקור את עדי המבקשת בחקירות ארוכות.

...

ושוב ניצבת המבקשת בבית המשפט ובפיה בקשה נוספת "להורות על העברת הבורר הנכבד, עו"ד אסא זהר (להלן: 'הבורר') מתפקידו כבורר... כמו כן, יתבקש ביה"מ הנכבד להורות על הפסקת הבוררות ולעשות שימוש בסמכותו הקבועה בסעיף 12(ב) לחוק הבוררות... ולהורות כי הסכסוך נשוא הבוררות לא ידון בבוררות אלא בפני ביה"מ המוסמך לכך. לחילופין... להורות על מינוי בורר חליף שידון בתביעת המשיבה נגד המבקשת". תקנה 50 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלות על הבקשה, קובעת כי "החליט בית המשפט לאחר שעיין בבקשה, שאין היא מצריכה תשובה, ידחנה מיד". ואכן, לאחר עיון בבקשה, ובשים לב להליכים הקודמים שהתנהלו בין המבקשת, היזם בפרויקט המקרקעין, לבין המשיבה, הקבלן המבצע הראשי בפרויקט, לרבות ההכרעה בהם, נחה דעתי שהבקשה איננה מצריכה תשובה וכי יש לדחותה על הסף.

לאחר שנחה דעתי כי המצהיר מטעם המבקשת, כמו גם הבורר, כלל לא זכרו את אותו אירוע נטען שהתרחש שנים קודם לכן בהתייחס לחוות דעת מקצועית שנתן הבורר, דחיתי את הבקשה בהחלטה מיום 23.08.2020 בה ציינתי ש"אין לה על מה שתסמוך וכל כולה ביטוי נוסף לאי השלמת המבקשת עם זהות הבורר".

כפי שהובהר למבקשת בהחלטה מיום 06.08.2020 בסכסוך כגון דא "לא ברור מה יתרון נעוץ בבירור ההליך לפני 'שופט מקצועי' על פני התדיינות בפני הבורר המסוים, שמלבד היותו עורך דין הוא גם אדריכל ושמאי מקרקעין, שלא לדבר על כך שזהותו של הבורר נקובה בהסכם הבוררות". הבקשה נדחית על הסף.

המבקשת תשלם לאוצר המדינה הוצאות בסך 7,500 ₪.

ביום 1.6.2022 עתרו הנתבעים לפסילת חוות דעת המומחה לאור העברת מסמכים, חוות דעת וכן סירטון, ללא החלטה שיפוטית קודמת.

ואולם, הדעת נותנת, כי הגם שהתקנה אינן אוסרת מפורשות הגשתן של חוות דעת פרטיות למומחה, שלא כפי שנעשה בחוק הפיצויים לתאונות דרכים, נראה לי כי את הביטוי "מסמכים" בתקנה 258 יב(ב) יש לפרש כחומר רפואי גולמי או שוטף שלא הוכן לצורך הליכים משפטיים, וזאת כדי שלא להטיות בשלב הכנת חוות הדעת את עמדת המומחה שמונה.

בהיעדר הודעה משותפת אודות הסדר מוסכם לגופו של ההליך, יגישו הצדדים תוך 30 ימים הודעה משותפת ביחס לזהותו של מומחה חלופי.

...

ואולם, הדעת נותנת, כי הגם שהתקנה אינן אוסרת מפורשות הגשתן של חוות דעת פרטיות למומחה, שלא כפי שנעשה בחוק הפיצויים לתאונות דרכים, נראה לי כי את הביטוי "מסמכים" בתקנה 258 יב(ב) יש לפרש כחומר רפואי גולמי או שוטף שלא הוכן לצורך הליכים משפטיים, וזאת כדי שלא להטות בשלב הכנת חוות הדעת את עמדת המומחה שמונה.

סוף דבר: על אף המספר המצומצם של המומחים בתחום הפסיכוגריאטריה, ומקצועיותו הרבה של המומחה ד"ר א' ב', הממונה באופן תדיר על-ידי בתי המשפט (כולל מותב זה), אני מורה על פסילת חוות דעתו ומינוי מומחה אחר תחתיו.

בנוסף, הנני מחייבת את התובעים לשלם לידי הנתבעים 5,000 ₪ הוצאות משפט, ללא קשר לתוצאת ההליך וכן מחייבת את התובעים לשאת במלוא העלות של חוות הדעת החדשה.

מקומן של טענות שעניינן פסילת מומחה מטעם ביהמ"ש הוא בשלבים המוקדמים שלאחר מינויו, בטרם החל המומחה במלאכת הכנת חוות הדעת, ולכל המאוחר בשלבים שבסמוך לאחר קבלת חוות הדעת המומחה.

משכך, הריני דוחה טענות הנתבעים לעניין זה. כך או כך, בהנתן חזקת התקינות המקצועית שעומדת למומחה ביהמ"ש, לא די בקשרים בינו לבין אחד הצדדים בתיק על מנת שהמומחה ייפסל אוטומאטית (ראו רע"א 4220-22 פלוני נ' ד"ר יפעת וינר, (פורסם במאגרים המשפטיים, 28/6/22)), והדברים נאמרים על אחת כמה וכמה עת מדובר בקשר עם אחד הרופאים שבדקו את התובע בעבר, כשאין מדובר ברופא שהוא אחד המומחים בתיק.

בידוע, המגמה הרווחת בהלכה הפסוקה, גם באותם מקרים שבהם אין מדובר במומחה מוסכם, כבעניינינו, הנה להעדיף את חוות הדעת של מומחה בית המשפט על פני חוות הדעת המוגשות על ידי המומחים מטעם הצדדים.

שכן, על אף שהמומחה מטעם ביהמ"ש קבע במפורש בחוות דעתו כי מצבו של התובע היום הוא תוצאה של הניתוח שהוא עבר בבי"ח מישפחה קדושה, שבמהלכו נפגע חלק משמעותי של השריר הסוגר החצוני דבר שגורם לכך שהתובע סובל עד היום מאי שליטה חלקית בגזים ויציאות (עמ' 8 לחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש), טוענים הנתבעים כי ההליך הרפואי שעבר התובע לאחר הניתוח, בבי"ח רמב"ם, יש בו כדי לקטוע את הקשר הסיבתי, ולשיטתם יתכן מאד כי הליך הביופסיה שעבר התובע שם הוא שגרם לנזק לו טוען התובע.

...

לכן החלטתי לפצות את התובע בגין הפסדיו לעבר על דרך האומדנא – בסכום מתון של 20,000 ₪.

בנסיבות המקרה לא שוכנעתי כי התובע נעזר בבני משפחתו בסיעוד או בביצוע פעולות בסיסיות, שכן הוא העיד לפניי כי הוא מתלבש ומתרחץ לבד, ונועל את נעליו לבד – אם כי לפעמים במהלך ביצוע אותן פעולות הוא פולט גזים ולא נעים לו, כך שכל הפעולות הבסיסיות הנ"ל מבצע התובע באופן עצמאי ומלבד ההגבלה שהוא לא סוחב דברים או לא מרים דברים כבדים בשל החשש האמור לפליטת גזים, התובע לא הצביע על עזרה ספציפית של בני משפחתו, גם לא ביחס לקניות שאשתו נהגה לעשות בלא קשר לניתוח [ראו עמ' 30 לפרוטוקול, שורות 25-34; וכן עמ' 30 שורות 1-8].

לסיכום חלק זה, עולה כי הפיצוי לו זכאי התובע בעקבות נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה הינו כדלקמן: · הפסדי שכר לעבר 20,000 ₪ · הפסדי שכר לעתיד 16,500 ₪ · הפסדי פנסיה 4,380 ₪ · הוצאות רפואיות ונסיעות 20,000 ₪ · עזרת צד ג' 20,000 ₪ · כאב וסבל 200,000 ₪ --------------------------------------------------- סה"כ : 280,880 ₪ סוף דבר לאור המקובץ לעיל, הריני מקבלת את התביעה.

לפני בקשה לפסילת חוות דעת מומחה מוסכם אשר ערך חוות דעת שמאית לדירה ברח' אמרי בינה 12/10 ירושלים.

לטענתו, חייט מנסה להתעשר על חשבון גפנר שלא כדין, משגפנר הסכים לבטל את עסקת המכר ולהשיב את תמורת הדירה ששולמה על ידי חייט (בסך של 2,250,000 ש"ח כערכם ביום עסקת המכר) באמצעות מנגנון הוגן ואף מיטיב עם חייט – כל זאת מתוך מטרה לסיים את המחלוקות הרבות שהתגלעו בין הצדדים והובילו לניהולם של מספר הליכים משפטיים מקבילים.

...

מעבר לכך, אני סבור כי בחקירתו הנגדית השיב השמאי תשובות מלאות ומספקות לכל "שאלות ההבהרה" הרבות שהופנו אליו על ידי חייט במטרה לקעקע את שמאותו ואת הערכת שוויה של הדירה וכך הדבר גם ביחס לשאלות ב"כ גפנר, אשר הראו כי השמאי יכול היה להביא בחשבון שיקולים נוספים שהיו מביאים להפחתת שוויה הדירה – ולא עשה כן. כך השיב השמאי, בין היתר, כי ה"תקן" אליו הפנתה ב"כ חייט הנו בבחינת נורמה מומלצת ולא מחייבת לשמאים, והוא ממילא נמנע מלהשתמש ב"סמל" התקן בשמאותו, על אף שרשאי היה לעשות כן (בעמ' 7 ש.3-6 לפרוטוקול); כי אין לייחס משקל של ממש לחריגות בנייה שנערכו בדירה לנוכח העובדה כי מדובר ב"מכירה חוזרת" (ביטול של עסקת מכר) (בעמ' 7.

במילים אחרות השמאות שערך השמאי הנה בסכום המתיישב עם ערך תמורת הדירה לאחר הצמדה למדד הרלוונטי – מדד מחירי הדירות, כך שיש מקום לתמוה אודות ציפיית חייט "להרוויח" מביטול עסקת מכר הדירה, סכומים העולים על שווי כספי התמורה ששולמו על ידו, קל וחומר בסכום שננקב על ידי השמאי שהוזמן מטעמו המגיע כדי 5,000,000 ש"ח. לנוכח כל האמור, אני קובע כי חייט לא הניח בסיס מספק לבקשתו לפסול את שמאות השמאי בענייננו, בהתאם להלכות שהובאו לעיל.

סוף דבר הבקשה נדחית.

...