פסילת זימון למשפט תעבורה בשל אי-מסירה

בית המשפט לתעבורה מחוז מרכז בא"ש 4071-02-21 שטרמר נ' מדינת ישראל תיק חצוני: 11250633473 בפני כבוד השופט עמית בר מבקשים דן שטרמר משיבים מדינת ישראל החלטה

הצוו ניתן בקשר לדוח הזמנה לדין מס' 11250633473 –ממנו עולה כי ביום 7.2.21 בשעה 14:45 נהג המבקש ברכב משאית קרור הנושא מספר רשוי 9488747 (להלן: "הגורר") אליו מחובר גרור הנושא מספר רשוי 12701002 (להלן: "הגרור"), בכביש מספר 7 בקילומטר 18.5 ממערב למזרח.

בעקבות הממצאים האמורים לעיל, החליט ק. מישטרה למסור הודעה על איסור שימוש לרכב הגורר והגרור למשך 30 ימים.

ב"כ המשיבה ביקש למחוק את הבקשה על הסף עקב אי הגשת תצהיר ולאור אי התייצבותו של המבקש.

לא ברור הבסיס העובדתי לטענתו של המבקש לכך שהשקילה עצמה פסולה, או כי מדובר בתוצאת שקילה של הגורר והנגרר יחד.

לא מצאתי ממש בטענות ביחס לטענה לעניין העידר חזקת התקינות למכשיר, או לטענה המתייחסת לסוג ה'פורמטים' של המסמכים בהם עושים השוטרים שימוש לצורך עבודתם.

...

בנסיבות אלה, סבורני כי יש די ראיות לכאורה להוכחת העבירה וכי ב"כ המשיב לא הצליח לפגום בלכאוריות הראיות.

סוף דבר - מצאתי כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת העבירה וכי אין טענות הגנה נוספות העומדות למבקש.

אי לכך אני מורה על דחיית הבקשה.

בית משפט השלום לתעבורה במחוז תל-אביב (בת-ים) בפ"מ 10700-08-22 אן סייג נ' מדינת ישראל תיק חצוני: 20251052583 בפני כבוד השופטת שני שטרן המבקשת ליעד אן סייג ע"י ב"כ עוה"ד סער המשיבה מדינת ישראל ע"י תביעות תעבורה תל אביב החלטה

ביום 12.8.22 ניתן כנגד המבקשת צו פסילה מנהלית מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין מישטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

הצוו ניתן בהקשר לדו"ח הזמנה לדין מספר 20251052583, שעניינו נהיגה בשיכרות.

בנסיבות אלו, לא תוכל עוד המשיבה (המאשימה) לבצע השלמת חקירה (אשר ממילא קיימת מחלוקת האם ניתן לבצעה, לאחר שההזמנה לדין נימסרה לידי הנאשמת), שכן, הכלי אינו בידיה והראיה הפוטנציאלית זוהמה.

אחת, משנת 2017 בגין הרכבה על אופניים חשמליים והשניה, משנת 2018 בגין אי ציות לאור אדום.

ניתנה היום, כ"ח אב תשפ"ב, 25 אוגוסט 2022, בהיעדר הצדדים.

...

לאור כל המקובץ לעיל, לאחר שמצאתי כי קיים כרסום משמעותי בראיות המאשימה ולאחר שלא התרשמתי כי קבלת הבקשה תסכן שלום ציבור הנהגים מנהיגת המבקשת ברכב (תוך שימת לב לעובדה כי גם בהותרת הפסילה על כנה, אין בה כדי פסילת המבקשת מרכיבה על קורקינט), אני מקבלת את הבקשה.

כן נטען כי הוצג פרוטוקול מבית משפט לתעבורה בגין כתב אישום שהוגש כנגד הנתבע בשל עבירת מהירות, ובמסגרת תיק זה לא יוחס ולא הובא לידיעת הנתבע כי רישיונו פסול.

מנורה טענה בסיכומיה ובסיכומי התשובה מטעמה כי רישיון הנהיגה של הנתבע היה שלול במועד התאונה ובנידון הוכחה חזקת מסירה/ידיעה אודות התלית הרישיון כאשר הנתבע לא סתר חזקה זו. נטען להעדר מהימנות הנתבע בכך שבכתב הגנתו הכחיש את אחריותו לתאונה, בטופס ההודעה למנורה טען כי התאונה נגרמה כתוצאה ממצב רפואי פיתאומי ואילו בעדותו טען במפתיע ולראשונה כי הוא אחראי לקרות התאונה.

בעניינינו, הוצגו תעודות עובד ציבור מטעם משרד הרשוי ורשות הדואר, וכן הוצגו תדפיסי מידע על פריטי הדואר מאת רשות הדואר מהן עולה כי הודעת ההתליה שהונפקה ביום 24.11.19 התקבלה למשלוח ביחידת הדואר ביום 3.11.19 ונמסרה ליעדה בכתובת הנתבע ביום 6.11.19 (לפער הזמנים ניתן הסבר המניח את הדעת בתע"צ המשלים מיום 16.12.19 הגם שעורכי התע"צ לא זומנו לעדות).

תקנה 550 (ב) לתקנות התעבורה קובעת חזקת מסירה ביחס להודעות בנוגע לחובה לעבור קורסים לנהיגה נכונה אשר נשלחו בדואר רשום, שעל מנת להפריכה על הנהג להוכיח כי הודעה כאמור לא התקבלה בידו מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב המנעות מלקבלה (ראה בעיניין זה: עע"מ 2077/11 נדב נ' מדינת ישראל – משרד התחבורה, סעיף 10 לפסק דינה של כב' השופטת א' חיות (9.11.11)).

...

אמנם טענה זו לא נטענה בכתב ההגנה, ומקובלת עלי טענת הנתבעת כי הרישום במחשבי משרד התחבורה אינו תואם את רישום המשטרה, אולם עסקינן בהלך הרוח אצל הנתבע אשר סבר כי באם היתה לו שלילה היה הדבר עולה בהליך התעבורתי, ולעניין הרחבת חזית הנתבעת במסגרת החקירה הנגדית היא זו שהפנתה למספר ההליך בתיק התעבורתי.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבע 1, אבו חסונה האני, נדחית, ולאור העלאת חלק מטענותיו בשלב מאוחר, כאמור, הנתבע 1 יישא בהוצאותיו.

התביעות מתקבלות כנגד הנתבעת 2, מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ. הנתבעת 2 תשלם לתובעים את סכומי התביעה, בכפוף לאמור בסעיף 12 לעיל, בצירוף שכר טרחת עורך-דין בשיעור כולל של 23.4%, וזאת בתוך 30 יום מקבלת פסיקתא חתומה.

הנתבעת הגישה ביום 19.06.22 תעודת עובר ציבור וכן הגישה ביום 10.08.22 תיק מוצגים אשר כולל את המסמכים הבאים : הזמנה לדין וכתב אישום מיום 09.12.20; אישור מסירה מיום 09.12.20 של הזימון לדיון בבית משפט לתעבורה ; פרוטוקול הדיון, הכרעת הדין וגזר הדין מיום 04.04.21; אישור מסירה מבית הדין לתעבורה מיום 12.04.21; ביום 18.10.22 היתקיים דיון במעמד הצדדים.

טענת העידר כסוי בטוחי השאלה העומדת להכרעה בפסק הדין היא האם לנתבעת 1 היתה ידיעה ממשית אודות השלילה- כטענת הנתבעת, אם לאו, כטענת התובעת.

ההלכה מוסיפה וקובעת כי קיימת חובה לידיעה פוזיטיבית וממשית בנוגע לפסלות הרישיון (ע"א 11924/05 שומרה נ' ממו; תא"מ (רמ') 29962-12-12 אבוחצירא נ' סאקין ואח' (פורסמו במאגר בנבו).

עיקרו של דבר אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 22,097 ₪ (בנכוי ימי השבתה בגינם לא הוצגו אסמכתות כנדרש), בצרוף שכר העד כפי שנפסק, תשלום אגרה כפי ששולמה וכפי שתשולם (מחצית שניה) וכן שכר טירחת עורך דין בסך 4,500 ₪.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים והראיות באתי לכלל מסקנה כי במועד התאונה הנתבעת לא ידעה כי רישיונה הותלה, ומכאן כי החבות חלה על איילון, המבטחת.

הנתבעת סומכת ידיה על פסק הדין בע"א (מחוזי מרכז) 33147-11-14 אוטו שי שרותי מימון והשכרה 2006 בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו) (להלן: פרשת אוטו שי) יחד עם זאת, סבורני כי אין מקום להחיל פסיקה זו. ברם, פסק הדין בעניינה של פרשת אוטו שי מבוסס על עובדות פרטניות הקשורות בתובעת שם, בין היתר, סירוב שיטתי בכל ההליכים להצגת ראיות תומכות בגובה חוות דעת וכן הודאה כי הסכומים המצוינים בחוות הדעת השמאיות המוגשות מטעמה גבוהים מעלות התיקון בפועל (מפנה לעניין זה לע"א 43503-12-20 י.ב.ב. שירותי ניהול בע"מ ואח' נ' חברה לביטוח (פורסם במאגר המשפטי נבו).

עיקרו של דבר אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 22,097 ₪ (בניכוי ימי השבתה בגינם לא הוצגו אסמכתאות כנדרש), בצירוף שכר העד כפי שנפסק, תשלום אגרה כפי ששולמה וכפי שתשולם (מחצית שניה) וכן שכר טרחת עורך דין בסך 4,500 ₪.

המבקש קיבל לידיו דו"ח מסוג הזמנה לדין שמספרו 42210210581 המייחס לו עבירה שבוצעה ביום 10.05.2022 של נהיגה ברכב שעליו נימסרה הודעת אי שימוש על ידי בוחן משרד רשוי, בנגוד לתנאים שפורטו בהודעת האי שימוש, בנגוד לתקנה 308(ד) לתקנות התעבורה.

ביום הדיון לא התייצב המבקש בבית המשפט ומשכך נשפט בהיעדרו ונגזרו עליו העונשים הבאים: פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים; פסילה על תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך 3 שנים וקנס בסך 1,000 ₪.

ולעניין זה ראו רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 29.12.09) בו נקבע כי: "לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם זכות זו אינה מוחלטת ואין לאפשר ניצולה לרעה. העדר התייצבות של אדם מדיון אליו זומן כדין עלולה להוביל לתוצאה כי יורשע בדין ודינו ייגזר, כשם שאירע בעניינינו. משכך היה, הנטל הוא על המבקש לבטל את פסק הדין להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או כי הביטול דרוש כדי למנוע עוות דין כשם שמורה סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982". קיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש המבקש לא כפר בעובדה כי ידע על מועד הדיון.

...

המשיבה טענה כי המבקש לא צירף תצהיר לבקשתו ועל כן יש לדחות את הבקשה על הסף.

דיון והכרעה הבקשה הוגשה ללא תצהיר ועל כן דינה להידחות על הסף.

בנסיבות אלה אני קובעת כי ההזמנה לדיון נמסרה למבקש כדין וכי לא קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו בדיון.

לפיכך אני קובעת כי אי ביטול פסק הדין לצורך הקלה בעונש שהוטל על הנאשם, לא יגרום לחשש לעיוות דין למבקש.

לנוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית.