מאחר ומשרד הרווחה לא עידכן את פרטי העותרת במערכת הממוחשבת כזוכה במכרזים, היא לא יכולה לממש את זכייתה לכאורה במכרזים.
בהמשך, ביום 15.9.2020 ניתנה החלטת משרד הרווחה לפיה העותרת אינה עומדת בתנאי הסף של שני המכרזים ועל כן לטענתו היה צריך לפסול את הצעותיה על הסף.
מדובר בבקשת ביניים למתן צו עשה שעניינו לחייב את משרד הרווחה להסכים לכך שהמבקשת תחל להפעיל מפעלים למתן תעסוקה לאנשים עם מוגבלויות כאשר לטענת משרד הרווחה המבקשת לא יכלה כלל לזכות במיכרז מלכתחילה בשל אי עמידתה בתנאי סף, שמחייב קיום ניסיון קודם בהפעלת מפעלים דוגמאת המפעלים הנ"ל.
מבלי להביע עמדה לגופו של עניין, די במחלוקת זו כדי להצדיק דחיית הבקשה, כל עוד לא תוכרע השאלה בדבר קיומו של תנאי הסף, אין להיתעלם ממנו ולדון רק בדיעבד בשאלה האם לעותרת ניסיון מתאים.
היטיב לתאר זאת משרד הרווחה בסעיף 24 לתגובתו, מאחר ולטענתו העותרת אינה מתאימה מהותית לספק שירות לנזקקים כראוי לפי תכלית המיכרז אין להעתר לבקשה.
...
העתירה קבועה לדיון ביום 15.11.2020, מתגובת משרד הרווחה עולה כי עד להכרעה בעתירה לגופה לתושבים הנזקקים לשירות קיים מענה גם ללא צו ביניים ועל כן הותרת המצב קיים היא התוצאה המתאימה בנסיבות העניין (לעניין חשיבות בדיקת האינטרס הציבורי במאזן הנוחות ראו בר"ם 3900/17 דאמו הנדסה אזרחית בע"מ נ' מועצה מקומית שיבלי אום אל ג'נם (16.5.2017)).
בהצטבר כל הסיבות שמניתי לעיל, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת/העותרת ועל כן אני דוחה את הבקשה.
סיכום
אני דוחה את הבקשה ומחייב את המבקשת לשלם למשיב 1 תוך 30 יום הוצאות משפט בסכום של 3,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.