פסילת הצעה שהוגשה במכרז באיחור

עוד עתרה העותרת לפסילת ההצעות האחרות שהוגשו למכרז האמור על הסף בשל איחור בהגשתן וגם אי עמידתן בתנאי הסף שהתבטאו, לטענתה, באי צירוף מסמכים מהותיים ולחילופין בשל חוסר סבירות קצוני ותכסיסנות.

...

אשר על כן הנני מחייבת את העותרת לשלם לכל אחת מהמשיבות את הסכום של 15,000 ₪.

בהקשר זה נטען, כי ניסיונה של מדי ורד לייחס את "ניסיונה" של חברת "סנסוס" לעצמה הנו ניסיון פסול הן מן הטעם שנעשה באיחור קריטי ובנגוד גמור להוראות המיכרז והן מן הטעם שגם במהות "סנסוס" אינה קבלן משנה של מדי ורד במובנו של מושג זה על פי תנאי המיכרז.

מאידך, סבורות אפקון ומועצת חריש, כי לא נפל כל פגם בהליך זכייתה של אפקון במיכרז, וכי אותם פגמים עליהם הצביעו מדי ורד וארד, אין בהם שמץ של אמת וממילא, גם אם היה מתברר, כי אכן נפלו פגמים בהצעתה של אפקון, הרי שפגמים אלה אינם מסוג הפגמים שמצדיקים פסילת ההצעה, מה גם שאותם פגמים תוקנו על ידי אפקון, עת הגישה אפקון את המסמכים החסרים בהצעתה.

...

לבסוף, ובאשר לטענותיהן של מדי ורד וארד בכל הנוגע לעובדה, כי ועדת המכרזים אפשרה לאפקון הגשת מסמכים חסרים, בדיעבד, לאחר תום הגשת ההצעות, סבורני, כי דינה של טענה זו להידחות, ממספר טעמים: ראשית, סעיף 7.16 לתנאי המכרז (שצוטט לעיל) מכשיר מפורשות את זכות המועצה לקבל הבהרות.

אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, סבורני, כי דין העתירות שתיהן להידחות.

סוף דבר דין העתירות שתיהן להידחות, שכן, לא מצאתי, כי נפל פגם בהתנהלות ועדת המכרזים, לא כל שכן, פגם שחורג ממתחם הסבירות ואשר מצדיק התערבות של בית המשפט.

עוד אפנה למקרה שהתברר בעע"מ 8172/20 בולוס סאבא ו-75 אח' נ' מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל (7.4.2021) (להלן: "עניין סאבא"), שם נפסלה הצעה שהוגשה באיחור של 15 דקות, ונפסק כי המדובר בהפרת תנאי המיכרז ואי אפשר "למחול" על האיחור, הגם שהמדובר באיחור קל, בשל החובה לשמור על עיקרון השויון.

...

עתה, יש "לחזור" אל עניין סאבא, ולהפנות אליו כאל פסק דין שניתן אך לאחרונה, ובו נפסק כי ההקפדה על עיקרון השוויון מחייבת את המסקנה כי לא ניתן "למחול" על הפרות, אף אם קלות ואף אם בתום לב. בנוסף, ראו את עת"מ (מינהליים מרכז) 5083-03-20 אסמעיל נ' מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל (23.7.2020), בו התברר עניין דומה.

בית המשפט שם הגיע למסקנה כי אין מנוס אלא מביטול הזכייה בשל האיחור, למרות שהמדובר היה באיחור של יום בלבד, ואף מפנה לעע"מ 5159/08 מיציוסי הסעות בע"מ נ' אור הסעות ג.ד, פיסקה כ"ה (4.3.2008), לאמור: "אומר בגילוי לב: יתכנו מקרים שבהם "יפלו שבבים" בשל ההקפדה, כגון שפלוני איחר להגיש מכרז כיון שרכבו "נתקע" או אירעה חלילה תאונה בהיותו בדרך וכדומה.

סיכום – אכן, התוצאה מבחינת העותרת קשה, ונחזית "טכנית" או "פורמלית", אלא שלפי מהותם של דברים ובהתאם להלכות של בית המשפט העליון כפי שנסקרו מעלה, לא אוכל לקבל את העתירה, ויפים כאן הדברים שנכתבו בסיכומו של פסק הדין בעניין סלימאן, פסקה 28, לאמור: "ממבט ראשון, תוצאותיו של הכלל בדבר ביטול הזכייה בעקבות איחור הזוכה בתשלום אכן נראות קשות ובלתי מוצדקות – וזאת במיוחד כאשר מדובר באיחור קל ובסכום כסף קטן, יחסית לסכומים שהזוכה כבר שילם לרשות. דא עקא, את פועלם של כלל זה וכללים אחרים, הנוקשים באותה מידה, אין לאמוד לפי תוצאה פרטיקולרית אשר מתקבלת במקרה זה או אחר ותחושות של צדק או אי-צדק שהיא מעוררות, אלא לאור התוצאה המערכתית הכוללת. ביתר דיוק: את תוצאותיו של הכלל יש לאמוד לפי השפעתו על הפרקטיקה שבמסגרתה הוא פועל ואותה הוא מקיים יחד עם כללים אחרים. ... בהתאם לכך, את תוצאותיו של הכלל הנוקשה והבלתי מתפשר בדבר ביטול הזכייה במכרז בשל איחור הזוכה בתשלום יש לבחון לפי השלכותיו על מערכת המכרזים הציבוריים בכללותה. השלכות אלה כוללות את העצמתו של עיקרון השוויון ואת חיזוקן של הוגנות, ודאות ויציבות בהחלטותיהן של ועדות מכרזים שונות. השלכות אלה כוללות גם נזקים אקראיים אשר נגרמים למשתתפים תמי-לב, דוגמת המשיב דכאן, אולם, יתרונותיו המערכתיים של הכלל, כאחד מכללי היסוד שמקיימים את הפרקטיקה של מכרזים ציבורים, עולים בהרבה על נזקים אלו – מה גם שכל משתתף במכרז, אשר פועל בשקידה ראויה, יכול למנוע מעצמו את הנזק האישי...". לכן – העתירה נדחית.

היא יושמה בבתי המשפט לעניינים מינהליים, שהורו פעם אחר פעם על פסילת הצעות שלא נימצאו בתיבת המכרזים, אם בשל איחור בהגשתן ואם בשל הגשתן בתיבה לא נכונה.

...

אין בידי לקבל את טענת המשיבות, כי ההצעה לא נמצאה בתיבה בגלל תקלה של הרשות.

במצב דברים זה, אין מנוס מלבטל את החלטתה של ועדת המכרזים.

סוף דבר, התביעה מתקבלת, והחלטת ועדת המכרזים מיום 11.8.2021 מבוטלת.

הקושי, הנובע מהקפדה על תנאי המיכרז, אף במקרים שבהם מדובר בטעות בתום לב, ובמקרים שבהם לא נפגע בהכרח עיקרון השויון, אינו זר לדיני המכרזים, ונקבע לא אחת כי על אף פסילתן של הצעות שהיו יכולות להביא להתקשרות הרשות המנהלית עם מציע שהציע הצעה טובה יותר הרי שהיתרון הנובע מכך לטווח הארוך מצדיק את הגישה האמורה (ר' לעניין זה את המחלוקת בכל הנוגע לערבות הבנקאית המיטיבה בעע"מ 5375/15 ביטחון שירותים אבידר בע"מ נ' נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות (11.8.2016); עע"מ 9289/20 לייט טי.אל.וי.אן.טי.איי בע"מ נ' נתע נתיבי תחבורה ערוניים להסעת המונים בע"מ, פסקה 12 לפסק דינו של כב' השופט ע' גרוסקופף (20.5.2021), בו נאמר שהגישה הדווקנית לעניין ערבות בנקאית עודנה הגישה השלטת; עע"מ 7230/19 גילי ויואל עזריה בע"מ נ' בן ארי תל רם פרוייקטים בע"מ (26.5.2020), בו נקבע בדעת רוב שהעתק מצולם של ערבות בנקאית שהוגש חלף הערבות המקורית מהוה פגם המצדיק פסילת ההצעה; עע"מ 1856/22 חי נחמיאס מגורים והשקעות בע"מ נ' פרץ בוני הנגב בע"מ, פסקות 17-18 (18.8.2022) בו נדחה פירוש מרחיב של סעיף מיכרז האוסר על תאום הצעות; עניין סאבא, בפיסקה 7 – בו נדחה ערעור על אי־קבלת הצעות מיכרז שהוגשו באיחור של 15 דקות).

...

לסיכום, לא קמה עילה להתערב בתוצאת החלטתה של ועדת המכרזים, ולפיה אין מנוס מפסילת ההצעה, אף אם לא מנימוקיה של ועדת המכרזים.

סיכום העתירה נדחית.

נוכח כל האמור לעיל, ובהתחשב בתום לבה של העותרת ובטעות שנפלה, לא ראיתי מקום לעשות צו להוצאות.