מראיין: "זו הפוליטיקה כנראה"
ויקי בדריאן: "חבל, חבל. פוליטיקה זו לא מילה רעה. השאלה היא רק מה אנחנו עושים ממנה, ואתמול עשינו ממנה לא טוב".
בבחירות המקומיות בקצרין מתמודדים שניים, ראש המועצה המכהן, דימיטרי אפרצב ממפלגת ישראל ביתנו של ליברמן, מולו, כאמור, מתמודדת בראש הרשימה עצמאית ויקי בדריאן, שמוצאה מאתיופיה.
בתצהיר הכתב הוא חזר על הנטען לעיל והוסיף כי בשיחת הוועידה עם התובע הישתתפו גם שניים מדוברי המפלגה, וכי בשיחה עם התובע הוא פרש את הטענות כפי שבכוונתו להביאן לשידור בכתבה, ובקש ממנו תגובה בכתב, ואף הציע לו למסור את תגובתו בע"פ אל מול המצלמה והוא סרב.
בתגובה השיב התובע: "אלירן קשור באופן ישיר למתנגדי שהובילו את הקמפיין נגדי, ראיתי בזה היתנהגות פסולה במערכת בחירות ולכן הגבתי כך".
בבחינת תנאי זה, חשוב להבדיל בין הצגת הכתבה לתובע טרם פירסומה, לבין הצגת כלל הפרסומים 1 ו- 2 הכוללים הפתיח והקדימון, טרם פירסומם.
...
הנתבע 3 נשאל: "ברגע שיש תגובות ומובאות נטולות הקשר אז למעשה אתה מראה תמונה לא אמיתית של מה שקורה ובתור עיתונות שאמורה להיות אחראי, אתה צריך לחתור לדיווח אמת. האם עקב ההערה שלי, האם בעניין הזה אתה סבור שיש משמעות אם זה תגובה למשהו שקרה או פוסט". בתשובתו, ענה הנתבע 3 כך: "אני חושב שלא, לאור הדברים הקשים שנאמרו בתגובות ולאור הסיפור עצמו והעדויות ומה שהיא אמרה על מה שהיא ספגה באופן כליי ולאו דווקא מהפוסטים האלה, היה חשוב להביא את זה כמו שזה היה ולתת ביטוי למי שיכול היה אמור להיפגע מהפרסום ולכן חשבנו באופן אחראי, אני כעורך ראשי, ביקשתי מהכתב לדבר עם התובע, שלא רצה עד לרגע זה".
על פי סעיף 11(א) לחוק נקבע כי: "פורסמה לשון הרע באמצעי תקשורת, ישאו באחריות פלילית ואזרחית בשל לשון הרע, האדם שהביא את דבר לשון הרע לאמצעי התקשורת וגרם בכך לפרסומו, עורך אמצעי התקשורת ומי שהחליט בפועל על הפרסום, ובאחריות אזרחית ישא גם האחראי לאמצעי התקשורת". יוצא אפוא שכל הנתבעים יחדיו חבים כלפי התובע; הנתבעת 1 מתוקף היותה גוף התקשורת שפרסם את הפרסומים עסקינן, הנתבעת 2 מתוקף היותה מי שפרסמה את לשון הרע בפרסומים/הגישה אותם, והנתבע 3 מכוח היותו העורך הראשי של ערוץ 20 ועורך המהדורה באותה עת ומי ששודרה הכתבה תחת אחריותו.
ברע"א 5022/13 הרב אמנון יצחק נ' דנון תקשורת בע"מ (8.9.13) ציין כב' השופט זילברטל כי:
"אם די יהיה בקיומה של צפיות שהפרסום המעוול יפגע במושא הדברים על מנת שייקבע כי מדובר בפרסום שנעשה בכוונה לפגוע, נמצא שכל פרסום שיש בו לשון הרע, בשל טבעו ככזה, ייחשב כפרסום שנעשה בכוונה לפגוע. נדרש, אפוא, קיומו של יסוד נוסף, של התנהגות זדונית, של כוונה 'של ממש' לפגוע, שקיומו לא הוכח במקרה דנא. לפיכך ניתן, לכאורה, להתבסס על ההלכות שנקבעו לגבי העבירה הפלילית של פרסום לשון הרע ...".
על כן, ובשקלול מכלול הנתונים דלעיל, שוכנעתי כי יש בפיצוי בסכום של 15,000 ₪, כדי להוות פיצוי הולם וראוי בנסיבות העניין.
לסיכום, אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 15,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסך 2,500 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪ (כולל מע"מ).
