פסילה מנהלית נסיעה באור צהוב ערעור

פסילת רישיון מינהלית כאמור, נפסל נהג הנתבעת מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך 60 ימים, זאת לאור – "נהיגה בקלות ראש, היתנהגות שגורמת לנזק ונהיגה באור אדום" (ראו: מיסמך השימוע וההחלטה בדבר פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה לנהג הנתבעת).

ובלשונו של בית המשפט: "המינהל הצבורי חייב לפעול בדרך כלל באופן גמיש ויעיל, תוך שהוא שומר על ההגינות והסבירות. הסבירות מחייבת גם מידה של זהירות ורצינות בהליך של קביעת העובדות, בהתאם לנסיבות של כל מקרה, ובכלל זה בהיתחשב גם בעומס העבודה, במשאבים המצויים ובסדרי העדיפות של הרשות. אם הרשות תנהג בסבירות, במובן זה, היא תצא ידי חובתה. המבחנים לא באו להחמיר עם הרשות המינהלית, ואל להם לשבש את התפקוד הראוי של הרשות, באופן שתפגע טובת הציבור. הם נועדו רק להבהיר מה מתחייב ממידת הסבירות בכל הנוגע לקביעת העובדות המשמשות את הרשות המינהלית כבסיס להחלטה, ולהתריע כי סטייה מהותית של הרשות מאחד המבחנים עלולה לערער את תשתית העובדות עד כדי כך שהחלטת הרשות תתמוטט." הארכתי בעיניין זה, ברם מילותיי לא הושחתו לריק.

"הניסיון והשכל הישר מתיישב יותר עם הנחה שמי שמתחיל נסיעתו לאחר שעומד באדום וממתין, לא יתחיל לנסוע לפני התחלפות האור לירוק, בעוד שמי שמגיע בנסיעה רצופה ורואה מרחוק ירוק מהבהב, או צהוב, (ואפילו תחילת אדום) מיתלבט אם יצליח לבלום או אם עדיף להמשיך בנסיעה. פעמים רבות הדילמה מביאה להאצה וכניסה באור אדום לצומת. תופעה זו מכונה בעגה העממית: "גניבת רמזור" ומתוך מחקרים עולה כי תופעה זו מהוה הסבר ל-90% מהתאונות בצמתים.

...

לצד האמור, אני סבור כי תרומתה של נהגת התובעת, לקרות התאונה - עולה כדי 15% וזאת מן הנימוקים שפורטו לעיל.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה, אם כי בחלקה.

משהגעתי לכלל מסקנה כאמור, אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של – 85,987.35 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך של – 10,061 ₪, אגרת משפט כפי ששולמה ושכר עדי התביעה כפי שנפסק בדיון.

קביעות אלה התבססו על מספר ראיות: האחת, עדות של עד ראייה אובייקטיבי לתאונה שנהג ברכב בכיוון נסיעת האופנוע והעיד כי האופנוע ניכנס לצומת בחסות האור הירוק וכי הרמזורים פעלו כתקנם; השנייה, דו"ח הבוחן המשטרתי , ועדותו בבית המשפט, מהן עלה כי בעת הגעת הבוחן למקום מערכת הרמזורים פעלה כשורה, כי בסירטון אבטחה המתעד את הארוע נראית המערכת תקינה, כי לפי תכנית הרמזורים קיים פער של 5 שניות בין סיום האור הירוק בכיוון נסיעת המבקש עד שנדלק אור ירוק בכיוון נסיעת האופנוע, וכי תקלה ברמזורים הייתה גורמת לכל הרמזורים בצומת להבהב באור צהוב – דבר שכלל לא נטען; השלישית, גרסת המבקש לפיה ניכנס לצומת במהירות של כ-20 קמ"ש בחסות האור הירוק – שנדחתה מאחר ונמצאה כלא אמינה, ובה לא נטען לאי-תקינות מערכת הרמזורים.

לאחר שנשמעו הטיעונים לעונש, גזר בית משפט השלום לתעבורה על המבקש 60 ימי מאסר בפועל שירוצו על דרך של עבודות שירות; מאסר מותנה; 20 חודשי פסילה בנכוי 60 ימי הפסילה המנהלית; פסילה על תנאי; וקנס בסך 5,000 ש"ח. המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי.

...

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת נ' בכור) בעפ"ת 3112-04-18 מיום 20.3.2019, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (כב' השופטת ר' רז) בת"ד 2191-09-15, מיום 20.11.2017 ומיום 19.2.2018, למעט ביטול המאסר בפועל (בעבודות שירות) שנגזר עליו.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובת המשיבה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

לאחר שעיינתי במסד הראיות עליו התבססה הרשעתו של המבקש, מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה: "בנסיבות אלה, לא מצאתי כי קיים צורך בחיזוק ראייתי לטענה בדבר תקינות הרמזורים. ואולם, אעיר כי טוב היה לו המשיבה הייתה מציגה תע"צ או דו"ח רישום תקלות לעת האירוע, לעניין תקינות הרמזורים.

הבקשה נדחית אפוא.

נקבע כי הפסילה המנהלית לא נועדה להעניש נהג בטרם הורשע בדין, אלא למנוע סכנה מיידית לציבור מנהיגתו, ועל רקע זה מובנת קביעת סעיף 48 לפקודת התעבורה לפיה בית משפט רשאי לבטל או לקצר פסילה מנהלית אם שוכנע שהביטול לא יפגע בבטחון הציבור.

מעיון בחומר החקירה עולה התמונה הבאה: בתיק דוח פעולה של שוטר אשר הגיע למקום לאחר קרות התאונה וערך תיחקור ראשוני למבקש, ממנו עולה כי לדברי המבקש: "הרמזור בכיוון נסיעתו החל האור הכתום ברמזור להבהב ואם היה עוצר, אז היה עוצר באמצע הצומת ולכן המשיך בנסיעה איטית...". עוד בתיק החקירה, הודעת נהג תחת אזהרה, אשר נגבתה מהמבקש במקום התאונה על ידי חוקר מישטרה וזאת בשעה 01.10 דהיינו , סמוך למועד התאונה.

עיינתי בחומר החקירה, ומצאתי לקבוע כי יש בחומר ראיות לכאוריות אשר קושרות את המבקש לבצוע העבירות עליהן נחקר במישטרה באזהרה, המקיימות בשלב זה עילה לפסילת הרישיון שבסמכות קצין המישטרה , שכן, גירסתו של המבקש לפיה ניכנס לצומת באור צהוב מהבהב לא מתיישבת עם מבחן ההיגיון והמציאות , שכן, כידוע, אין אור רמזור מהבהב בצהוב, למעט, במקרה של רמזור תקול.

זכות ערעור כחוק.

...

יתרה מזאת, אין בקיומה של גרסה מכחישה של נאשם כדי לשלול מניה וביה את המסקנה שקיימות ראיות לכאורה בדבר אשמתו, אף שתמיד קיימת האפשרות שבסוף המשפט הפלילי, יתן בית המשפט אמון בגרסתו של הנאשם ויזכה אותו בשל כך. זהו אחד ההבדלים העיקריים בין בחינת הראיות לצורך הליך המעצר לבין בחינת הראיות במשפט גופו.

לאחר ששקלתי ובחנתי טענת המבקש אל מול הראיות בתיק שלפני, לא שוכנעתי בקיומן של נסיבות המצדיקות ביטולה של הפסילה המנהלית.

בבש"פ 8450/02 זינגר יהודה, עו"ד נ' מדינת ישראל, (10.10.02) קבעה כב' השופטת א' פרוקצ'יה כי שיקול הדעת הנתון לקצין המישטרה בעיניין פסילה מנהלית בנוי משני רבדים: האחד – עניינו בשאלה האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת הנהג בעבירה המיוחסת לו. השני – עיקרו בשאלה האם קיימת מסוכנות לציבור מהמשך נהיגתו.

מהודעתו עולה כי נהג מכיוון טירת הכרמל לכיוון חיפה, ובהגיעו לצומת מת"מ, האור ברמזור, בכיוון נסיעתו, היה צהוב, הוא היתלבט אם להמשיך בנסיעה, אך לבסוף חצה את הצומת באור אדום.

בע"פ 8191/08 עאוני גבארה נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 24.5.10, היתייחס בית המשפט לתוצאות הטראגיות העשויות להיות לכניסה לצומת באור אדום, ולענישה המחמירה שיש לנקוט כלפי נהג שבחר לטול את הסיכון הכרוך בכך: "בהיכנסו לצומת באור אדום במהירות בה נהג, נטל המערער סיכון מודע לכך שמעשהו עלול להסתיים בתוצאה קטלנית...

...

במקרה שבפנינו עסקינן בתאונת דרכים שבדרך נס תוצאותיה אינן חמורות יותר, לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים, שוכנעתי, כי אין בפני נסיבות המצדיקות ביטול פסילת רישיונו של המבקש באופן כליל.

ברחוב צה"ל, סמוך לצומת הנ"ל, מסומן לרוחב הכביש מעבר חצייה להולכי רגל ומוצבים בו תמרור 306 (תן זכות קדימה להולכי הרגל החוצים) ותמרור 707 אור צהוב מהבהב.

הנאשם נהג בקלות ראש ובמהירות בלתי סבירה לתנאי הדרך, לא נתן תשומת לב מספקת לדרך, לא אפשר להולך הרגל להשלים את חציית הכביש בביטחה, המשיך בנסיעה, סטה שמאלה על אי תנועה ופגע בהולך הרגל עם הפינה הימנית הקדמית של רכבו בהיותו על מעבר החצייה.

בסופו של יום בשל נסיבותיה האישיות של הנאשמת, היותה אלמנה בת 86 וניצולת שואה, נימנע בית המשפט מהשתת של"צ או מאסר כפי שטענה לו המאשימה, והסתפק ברכיבי ענישה הכוללים מאסר על תנאי של 7 חודשים למשך 3 שנים, אשר יחול על עבירות גרימת תאונת דרכים אשר תוצאותיה חבלה של ממש ו/או נהיגה בזמן פסילה, פסילה בפועל בת 16 חודשים בנכוי 2 חודשי הפסילה המנהלית אותם ריצתה הנאשמת, פסילה על תנאי 12 חודשים למשך 3 שנים, זאת לצד ענישה נלווית.

עוד קבע כי קיימת רשלנות תורמת של הנפגע, וכי לא ניתן לומר שרשלנותה של המערערת גבוהה בצורה קיצונית מכיוון שהאיחור בתגובה על-פי דו"ח הבוחן היה 1.14 שניות, ולפיכך הפסילה הופחתה ל-4 חודשים בלבד.

...

יפים לעניין זה דברי בית המשפט בע"פ (ת"א) 71933/06 קלגסבלד נ' מדינת ישראל (8.2.07) לפיהם: "הודיה היא הצעד הראשון המתבקש כאשר אדם טוען לקבלת אחריות. לא הרי מי שמודה בתחילת ההליך, כהרי זה המנסה להרחיק מעצמו אחריות, מנהל הוכחות ומעלה כל טיעון אפשרי כדי לא לשאת באחריות, ומורשע בסופו של הליך מייגע ולעתים ממושך.

עוד נתתי דעתי גם לעקרון ההדרגתיות בענישה, ראה לעניין זה האמור בתיק 89-11-20 מ"י נ' ניסים אבוחסירה אשר ניתן על ידי מותב זה (נבו 24.2.21 ) ולפסיקה המאוזכרת שם. לאור האמור, לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לעונש ושקלתי את חומרת העבירות, תוצאותיהן, מדיניות הענישה הנוהגת, מתחם העונש ההולם, עברו התעבורתי של הנאשם, כמו גם העובדה שהנאשם בחר לקחת אחריות ולהודות באשמה ובתחשב בנסיבותיו האישיות, מצאתי לנכון לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: קנס כספי בסך 2,500 ₪ הקנס ישולם ב-5 תשלומים, חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.5.2023 ואילך.

כמו כן, אני מורה בזאת על הפעלת פסילה על תנאי בת 3 חודשים על פי ההרשעה בתיק תעבורה מס' 6219-04-18 מבית משפט לתעבורה בחדרה מיום 25.2.19 כך שחודשיים מתוכה יופעלו במצטבר לפסילה אותה הטלתי בתיק זה והחודש הנותר יופעל בחופף.