פסילה גילאית מועמדים לשירות לאומי

לדעתם, ההסדר יצר הבחנה פסולה בין אוכלוסיות שונות בחברה הישראלית על בסיס השקפת עולם דתית: מי שאינם לומדים בישיבה ממשיכים ככלל להיות מחויבים בשירות צבאי מלא החל מגיל 18.

זאת, הן במישור הפגיעה בשויון הן במישור מבחן הקשר הרציונלי, לנוכח הקושי המעשי לגייס מועמדים לשירות בגיל מבוגר יותר (עוד בעיניין זה, ראו פרשת רסלר, בעמ' 60-59 (הנשיאה ד' ביניש)).

באחרית דבריה (ראו פסקה 99 לחוות דעתה) עומדת חברתי על כשלים נוספים מהם סובל לכאורה הסדר הגיוס החדש, בכלל זה: הדחייה ה'כימעט אוטומאטית' של גיוס תלמידי הישיבות עד לגיל 21; קיומו של מסלול חלופי לשירות הצבאי בדמות שירות לאומי-אזרחי, השונה בטיבו ובמִשכו; קביעת ה'משוואה' שלפיה שני לוחמים ימנו כשלושה מתגייסים לעניין יעדי הגיוס; מִשכן הארוך של תקופות ההיסתגלות, והראשונה בפרט; השמוש במנגנון של 'מכסות' גיוס; והיעדר סנקציות כלכליות על מוסדות חינוך חרדיים כאשר אין עמידה ביעדי הגיוס.

...

אוסיף ואציין כי "מבחן התוצאה" שאומץ על ידינו בעבר לצורך הביקורת השיפוטית בסוגיה זו מוליך אף הוא לאותה מסקנה עצמה.

כפי שציינה חברתי, בצדק, "בשלב זה הרף הוא גבוה ויש להראות כי קיימת הסתברות ממשית ומשמעותית לשינוי בעקבות הסדר הגיוס החדש ..." ואף בעניין זה אין לי אלא להצטרף אל המסקנה שאליה הגיעה חברתי ולפיה "הנתונים העובדתיים אינם מצביעים על כך שהסדר הגיוס החדש תורם במידה ובהסתברות הנדרשות לקידום השוויון. היפוכם של דברים: בחינת הישגיו של ההסדר בפועל מלמדים כי הסיכוי שעם פקיעתו יירשם צמצום משמעותי בחוסר השוויון - הוא קלוש בלבד" [ההדגשה במקור-א.ח.] (פסקה 75 לפסק-דינה).

מכל מקום, וגם אם צודק חברי בגישתו כי יכולתו של בית המשפט להשפיע על שינויים חברתיים וכלכליים היא מועטה, נשאלת השאלה האם הדבר מצדיק את המסקנה שאליה הגיע לפיה על בית המשפט לעמוד מנגד ולמשוך ידו מכל ניסיון להשפיע על תהליכים אלה ולו במעט? לפי תפישתי, ההכרעה השיפוטית על כל גווניה - בייחוד זו שבשדה ההגנה על זכויות אדם והשמירה על שלטון החוק ועל טוהר המידות - היא הכרעה הטובלת מעצם טיבה בסוגיות ערכיות.

בבית המשפט העליון ע"ב 5487/19 ע"ב 5506/19 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט ד' מינץ המערערים בע"ב 5487/19: 1. גיל סגל 2. נטע אטיאס 3. שפרית כהן חיו שרביט 4. רון קורמוס 5. מוטי שוקרון 6. יחזקאל אגאי 7. אסף גולדפרב 8. ערן יאראק 9. עידית וקסלר צח 10. עיסאווי פריג' 11. סמי שלמה שושן 12. עומרי שגב 13. כחול לבן 14. המחנה הדמוקרטי 15. העבודה 16. המרכז הרפורמי לדת ומדינה נ ג ד המשיבים בע"ב 5487/19: 1. איתמר בן גביר 2. ברוך מרזל 3. בן ציון גופשטיין 4. רשימת עוצמה יהודית – חזית יהודית לאומית 5. ועדת הבחירות המרכזית לכנסת 6. היועץ המשפטי לממשלה המערערים בע"ב 5506/19: 1. עוצמה יהודית – חזית יהודית לאומית 2. עו"ד איתמר בן גביר 3. ח"כ דוד ביטן 4. אלי אינג' כהן קגן 5. יעקב מצא 6. שאול דבוש 7. יעקב דקל 8. הדסה גטשטיין 9. יגאל הררי 10. יוסי שלום חיים רוזנבויים 11. חנה בן זקן נ ג ד המשיבים בע"ב 5506/19: 1. הרשימה המשותפת 2. היועץ המשפטי לממשלה 3. ועדת הבחירות המרכזית ערעור על החלטת ועדת הבחירות המרכזית לאשר את הישתתפות המשיבים 4-1 בע"ב 5487/19 בבחירות לכנסת ה-22; ערעור על החלטת ועדת הבחירות המרכזית לאשר את הישתתפות המשיבה 1 בע"ב 5506/19 בבחירות לכנסת ה-22 תאריך הישיבה: כ"א באב התשע"ט (22.8.2019) בשם המערערים בע"ב 5487/19: עו"ד מיטל ארבל; עו"ד אורי נרוב; עו"ד אורלי ארז-לחובסקי בשם המשיבים 2-1 ו-4 בע"ב 5487/19 והמערערים 2-1 בע"ב 5506/19: עו"ד איתמר בן גביר בשם המשיב 3 בע"ב 5487/19: עו"ד ארי שמאי; עו"ד חנמאל דורפמן בשם המשיבה 5 בע"ב 5487/19 והמשיבה 3 בע"ב 5506/19: עו"ד דין ליבנה; עו"ד טליה ג'מאל בשם המשיב 6 בע"ב 5487/19 והמשיב 2 בע"ב 5506/19: עו"ד ענר הלמן; עו"ד אודי איתן; עו"ד יונתן נד"ב; עו"ד יונתן ברמן בשם המשיבה 1 בע"ב 5506/19: עו"ד סאוסן זהר ][]פסק-דין

כפי שנפסק, על מנת לבסס את עילת הפסילה האמורה נידרש להראות כי המטרות והמעשים של הרשימה או המועמד הם באופן ברור גזעניים וכי בפעולותיהם יש משום "ליבוי היצרים השיטתי על יסוד לאומי-אתני המביא איבה ומדנים ומעמיק תהום, קריאה לשלילה אלימה של זכויות, לביזוי שיטתי ומכוון של חלקי אוכלוסיה מוגדרים, המאובחנים לפי יסוד לאומי-אתני, ולהשפלתם באופן הדומה להחריד לגרועות שבדוגמאות בהן היתנסה העם היהודי" (עניין ניימן השני, בעמ' 197).

בהמשך הארוע השמיע גופשטיין את הססמה "מוחמד מת, מוחמד מת". באותה העת, חלק ממשתתפי החתונה שנותרו במסיבה לבשו חולצות של ארגון להב"ה, היו רעולי פנים ונופפו בסכינים או סימנו בידיהם תנועת "אקדח". פרט לראיות אלה שעמדו ביסוד ההחלטה על העמדתו לדין של גופשטיין, הציגו המערערים שורה ארוכה של ראיות נוספות ומתוכן אזכיר אך את הבולטות ביותר: (-) בסירטון מיום 28.12.2010 נראה גופשטיין כשהוא קורא להמנע מהעסקת ערבים בבתי עסק המופעלים על ידי יהודים, וכלשונו: "לא מזמן פתחו את רמי לוי בגוש עציון, הוצאנו מודעות, עשינו הפגנה שם באיזור מכיוון ברגע שיש שם תערובת של קונים ערבים ועובדים ערבים יחד עם נערות זה יכול לקרות בכל מקום [...] לצערנו כימעט אין רשת שלא מעסיקה ערבים [...] לצערנו זה לא רק רשתות שיווק, מדובר גם בשירות לאומי שעובדות בבתי חולים ביחד עם אחים ערבים ורופאים ערבים לצערנו גם שם נתקלנו בבעיה [...] אני מציע לכל אם שלא תשלח את הבת שלה לשירות לאומי ביחד עם עובדים ערבים". (-) במהלך פורים שנת 2014 הועלתה לעמוד ה"פייסבוק" של גופשטיין תמונה שלו מחופש לערבי חבול כשעל חזהו שלט "חשבתי על יהודיה! ואכלתי אותה". (-) בסירטון שפורסם בשנת 2014 לאחר חטיפת שלושת הנערים נראה ונשמע גופשטיין אומר: "מי שרוצח יהודים צריך לרצוח אותו, צריך כל הכפר הזה לגרש אותו, אסור להשאיר אבן על אבן בכל הכפר, בכל חברון, ערבים אין להם מה לחפש פה במדינה, זה התשובה היחידה וזה הנקמה למדינה". (-) בחודש יולי 2014 הישתתף גופשטיין בתוכנית הטלויזיה "שיחת היום" בהנחיית לוסי אהריש ובה נראה ונשמע גופשטיין אומר, בין היתר, כך: "[גופשטיין]: כל ערבי שמח שרוצחים יהודים, 98 אחוז [...] לכם יש 22 מדינות, אני רוצה להשאר במדינה היהודית שלי [...

...

דא עקא, נוכח קביעת בית משפט זה בדעת הרוב בפסק הדין האמור, לפיה רשימת בל"ד לא נפסלה, השאלה כלל אינה עולה ומצטרף אני לחוות דעתה של חברתי שדין הערעור במסגרת ע"ב 5506/19 בעניין הרשימה המשותפת להידחות.

פגיעה אנושה בזכות החוקתית לבחור ולהיבחר – מזה; ביטויים גסים, מכלילים, פוגעניים, חלקם גזעניים – מזה; ובתווך מבוכה – שמא החרטה, ההבהרות, ההצהרות על עזיבת החטא והקבלה לעתיד, נאמרו כולן מן השפה ולחוץ, 'מס שפתיים' שתכליתו לסייע למרזל בצליחת משוכתו של סעיף 7א. בסופו של דבר, לאחר עיון והתלבטות, באתי לכלל מסקנה כי אין להורות על פסילתו של מרזל מלהיות מועמד לכנסת.

משאלו הם פני הדברים, אני מצטרף למסקנת חברתי הנשיאה, כי אין מנוס אלא להורות על פסילתו.

אישור בדבר בקשתו של הנאשם להתנדב בשירות לאומי, מוגש ומסומן נ/11.

אני טוענת שיש פגיעה קונקרטית מהסיבה הפשוטה שהוא רוצה לעבוד במקומות ממשלתיים, בדגש על נמל חיפה, כאשר הוא בנתיים בזמן ההסמכה הוא ממתין ולא מגיש מועמדות לנמל חיפה על מנת שלא יידחה שכן, הרשעתו הפלילית בביהמ"ש לנוער תיתיישן בנובמבר 2018, שזה בעוד מספר חודשים.

טיעוני הצדדים: המאשימה טענה כי מאחר ומדובר בעבירות חמורות, יש להחמיר בענישתו של הנאשם ולהטיל עליו, בנגוד לעמדת שירות המבחן, עונש של מאסר מותנה, פסילה ממושכת, פסילה על תנאי, קנס ואף מאסר בפועל.

על בית המשפט להתייחס למכלול הנתונים אשר הובאו בפניו כגון, ההליך השיקומי המוצלח אותו עבר הנאשם, גילו הצעיר וההלכה שנקבעה לגבי "בגירים צעירים" המאפשרת הגמשה מבחינת אי ההרשעה, את הנזק שייגרם לנאשם הצעיר כתוצאה מההרשעה, את עברו התעבורתי הנקי, הודאתו המיידית והמלצת שירות המבחן.

...

על כן אני קובעת כי הכרעת הדין שניתנה ביום 21.11.2016 מבוטלת ואני קובעת כי הנאשם ביצע את העבירות בהן הודה.

דיווח מהעובשת הסוציאלית המלווה את הנאשם ביחידה לשירותים חברתיים ציינה כי הוא משתף פעולה באורח מלא וכי החל מחודש ינואר 2015 החל להגיע לשיחות פרטניות באופן מסודר, משתף בקשייו ומגלה פתיחות .בחודשים האחרונים עובר הליך חיובי, החל לעבוד בצורה מסודרת, הצליח להשיב חוב לבנק וכן החלה היתקדמות בהליך מועמדותו להישתלב בשירות לאומי.

לאור גילו הצעיר, נסיבות חייו המורכבות וכן היציבות שהושגה לאחרונה, המליץ שירות המבחן לשקול את ההמנעות מהרשעתו, לצד העמדתו בפקוח והטלת צו של"צ. מגיליון המירשם הפלילי של הנאשם עולה כי הוא יליד שנת 1994 ולחובתו גמר דין אחד משנת 2012בעבירות של חבלה במזיד ברכב ופריצה לרכב בכוונה לגנוב.

ומכאן, שאין מקום להחלת הדוקטרינה של הגנה מן הצדק, מאחר שאין עולה החשש לאכיפה בררנית או לנקיטת אפליה פסולה.

...

אם סוף דבר מצאתי לקבל את הסדר הטיעון בין הצדדים, היה זה לאחר התלבטות לא קלה ומתוך העיקרון המנחה של בית המשפט העליון כי יש ככלל, לקבל הסדרי טיעון בשל כל ההשלכות שיש לכך.

על כן אני קובעת כי הנאשם לא יורשע בדינו.

נקבע כי המזונות ישולמו עד הגיע כל אחד מהקטינים לגיל 18 שנים או סיום לימודי התיכון, המאוחר מבין השניים.

החל מאותו מועד ועד תום תקופת שירות החובה בצה"ל או שירות לאומי, יעמדו דמי המזונות על שליש.

הבית בX עומד ריק מאדם וחפץ, אינו מועמד למכירה ואינו מושכר, והמערער נושא לבדו בהוצאות החזקתו.

המערער פנה לבית הדין הרבני, שם מתבררת התביעה הרכושית של בני הזוג, בבקשה לפסול את חוות דעת האקטואר שמונה שם (עמ' 2 לפסק הדין שו' 21).

...

אינני מקבל את טענות התובע בעניין הקשר עם הבת X ראשית, לא התרשמתי כי מדובר בסרבנות קשר, כי אם במשבר אמון בין הבת לאביה, אשר ניתן לתקנו באמצעות טיפול מתאים.

בנסיבות שנוצרו, סבורני כי טוב יעשה המערער, אם "יעבוד" נמרצות לשיפור הקשר עם הילדים וחיזוקו, אפילו תוך קבלת עזרה מגורם טיפולי כלשהו.

סבורני כי עמדה זו של השופט קמא נכונה, ואין בה טעות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אמליץ לחברותיי לדחות את הערעור, ולחייב המערער לשאת בהוצאות המשפט של המשיבה בערעור זה בשיעור של 6000 ₪, שישולמו באמצעות הערבון שהפקיד המערער במסגרת ערעור זה. השופטת אספרנצה אלון: אני מסכימה.