פס"ד על דרך הפשרה בתביעת נזקי גוף מתאונת דרכים ללא נכות צמיתה

רקע כללי התובעת 2 הגישה תביעה לפצוי בגין נזק גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.

במסגרת חוות הדעת קבעה המומחית כי נכותה הצמיתה של תובעת 2 בתחום הפסיכיאטרי תעמוד על 5% והמליצה כי תובעת 2 תיבדק ע"י נורולוג, אשר יחווה דעתו בדבר הקשר בין התאונה לבין מחלת הפרקינסון בה לקתה.

בהחלטתי מיום 14.7.19 הוריתי על מינויו של דר' זאב לוזון כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הנורולוגי אשר הגיש חוות דעתו בה נקבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בתחום הנורולוגי בשיעור של 52%.

ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת כי המומחים בתחומים הרפואיים הקונקרטיים, קובעים את מידת הנכות הרפואית ממנה סובל הניזוק, ואילו תפקידו של בית המשפט הוא לבחון ולהכריע בעיניין ההשפעה התפקודית שיש לנכות רפואית זו על חייב של הניזוק, לרבות הפגיעה האפשרית בפוטנציאל הישתכרותו (ר' למשל: ע"א 8090/15 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית (20/04/2016), פסקה 5 לפסה"ד ; ע"א 7056/13 פלוני נ' אלמונים (05/02/2014), פסקה 6 לפסה"ד, ועוד רבים).

בת"א 10723-06-11 (שלום ת"א) קופרמן נ' אקרשטיין תעשיות בע"מ ואח' (7.9.15) נקבע כי על מנת שבית המשפט יורה על מינוי מומחה תעסוקתי על המבקש: "...להניח תשתית כלשהיא ולו לכאורה, ראשית, שיש יסוד לכך שהפסד כושר ההישתכרות של התובע יהיה גדול מזה שמבטאת הנכות הרפואית, ושנית, שבידי בית המשפט לא יהיה לבצע ההתאמה המתאימה, בלי עזרת מומחה. כך המצב כאשר מדובר בשילוב ש כמה נכויות , שילוב שעלול ליצור מיגבלות שלא הנכויות השונות ולא שקלולן הכולל, יבטא נכונה את המיגבלה האמיתית ממנה יסבול הנפגע בכושר הישתכרותו". נמצא איפוא, כי בית המשפט יורה על מינוי מומחה בתחום התעסוקתי רק במקרים מיוחדים וחריגים, לא כדבר שבשיגרה.

המומחה בתחום התעסוקתי ימונה אך ורק אם בית המשפט סבור כי קיים קושי לקבוע מהי הפגיעה התפקודית של ניזוק, אם בשל תחום עיסוק מיוחד של הנפגע ובשל כך השפעה תפקודית מיוחדת, אם נוכח העובדה שהמומחה שמונה מטעם בית משפט בתחום אחר המליץ על מינויו של מומחה תעסוקתי, בשל קושי שלו לקבוע את דרכי שקומו של הנפגע, אם בשל ריבוי נכויות מתחומים שונים או נכויות משמעותיות וקשות המרכיבות נכות משמעותית בעלת השלכות שונות, המחייבת היתייחסות של מומחה תעסוקתי.

בתיקי נזק גוף, הנוהל והנוהג הוא שהצדדים מגישים תחשיבי נזק, וניתנת הצעת פשרה, גם אם מי מהצדדים חולק על חוות דעת המומחה, ואין מנהלים "הוכחות לשיעורין". הנתבעת תוכל להעלות במסגרת התחשיב מטעמה את מלוא טענותיה נגד חוות הדעת, ובית המשפט יביא בחשבון טענות אלה במסגרת הצעת הפשרה.

...

לנוכח כל האמור לעיל, בשלב הנוכחי, לא מצאתי מקום למנות מומחה בתחום התעסוקתי, על אף הנכות המשמעותית שנקבעה.

כאמור, בשלב זה, הבקשה נדחית.

אשר על כן אני קובע כי התובעת תגיש תחשיב נזק עד ליום 29.7.20, והנתבעת תגיש תחשיב נזק עד ליום 9.9.20.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 16666-06-20 לפני כבוד השופט אילן צור התובעת: פלונית הנתבעות: 1. דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ 2. הראל חברה לביטוח בע"מ ח.פ520004078 פסק דין

הרקע לתובענה מונחת לפניי תובענה, אשר הוגשה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן – "חוק הפלת"ד") בגין ניזקי גוף אשר נגרמו לתובעת בתאונת דרכים מיום 14/2/19 בדרכה לעבודתה כמטפלת בתינוקות (להלן - "התאונה"), בעת שאוטובוס בבעלות הנתבעת 1 מ.ר. 92-204-01, בו נסעה ואשר היה מבוטח באותה העת ע"י הנתבעת 2 – בלם בחוזקה.

נכות צמיתה 10% - בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צוארי.

עוד טען ב"כ הנתבעת, כי דוקא אחרי התאונה עלה שכרה של התובעת בהתאם לנספח ב' לתצהיר התובעת ניתן לראות כי בכל שנת 2018 הרויחה כ-6,000 ₪ בממוצע, ולאחר התאונה החל מחודש פברואר 2018 השכר נותר יציב על 7,000 ₪ ובפועל לא נגרמו לתובעת הפסדי הישתכרות ונכותה אינה גורעת למעשה מכושר ההישתכרות שלה.

בהמשך טיעוניו, שב ב"כ הנתבעת על דרך החישוב של פיצוי התובעת על פי משנתו אותה שטח במסגרת תחשיב הנזק מטעם הנתבעת.

לצד האמור מצאתי לציין, כי לאחר שמיעת הראיות וסיכומי הצדדים, ניתן היה לדייק את הנתונים באופן נכון יותר, לצורך קביעת הפצוי הסופי – למול הצעת הפשרה, אשר נשלחה לצדדים.

הנכות הרפואית לית מאן דפליג, כי מדובר בתאונה המוגדרת כ'תאונת דרכים' מכוח הוראות חוק הפלת"ד. כאמור להלן, נכותה הרפואית של התובעת בשיעור של - 19% לצמיתות, נקבעה ע"י ועדה רפואית של המל"ל ולפיכך, חלה קביעה זו על התובענה שלפניי, מכוח סעיף 6ב לחוק הפלת"ד. הנכות התפקודית עיון בפסיקה מלמד, כי אין בהכרח זהות בין הנכות הרפואית לזו התפקודית, ובין האחרונה לבין הגריעה מכושר ההישתכרות של התובעת.

כאב וסבל חישוב ראש נזק זה, נערך כדרך שבשיגרה, בשים לב לנכותה של התובעת בשיעור של 19% (ללא ימי אישפוז) בהפחתת גיל ובצרוף הפרישי הצמדה וריבית, בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב הפיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו – 1976.

...

באשר לעזרת הזולת לעתיד, לאור הנכות הרפואית והתפקודית ובשים לב לכל האמור לעיל, אני מוצא כי ראוי לפסוק לתובעת ביחס לראש נזק זה המגלם שעה אחת בשבוע בערך של – 40 ₪ עד הגיעה לגיל 84.

לפיכך, סכום הפיצוי המגיע לתובעת בגין ראש נזק זה הוא - 24,340 ₪ סוף דבר בהתאם לתחשיב שערכתי כמפורט לעיל, עומד נזקה של התובעת כדלקמן: הפסד שכר לעבר - 27,220 ₪ הפסד שכר לעתיד - 58,208 ₪ הפסדי פנסיה - 10,678 ₪ עזרת הזולת לעבר (ולעתיד) - 40,080 ₪ הוצאות נסיעות ורפואיות לעבר ולעתיד - 3,000 ₪ כאב וסבל - 24,340 ₪ ניכוי גמלאות המל"ל - (54,970) ₪ ======= סה"כ: 108,556 ₪ ======= אשר על כן, תשלם הנתבעת לתובעת בגין הנזק, סך של – 108,556 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך של – 15.21%, בצירוף אגרת משפט כפי ששולמה ושכר העדים כפי שנפסק בדיון.

לפיכך, הנתבעת תשלם לתובעת סך של – 500 ₪ הוצאות בגין הבקשה להבאת ראיות לסתור.

בפני תביעת נזיקין על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

הצדדים הגישו תחשיבי נזק והכנתי להם הצעה 01.03.20 אשר לא השתכללה להסדר פשרה והתיק נקבע להוכחות.

היות ואין מחלוקת בקשר לשאלת החבות, פס"ד זה יתייחס רק לשאלת הנכות, הנזק והפיצוי.

דיון והכרעה הנכות בתחום אורטופדי מונה ד"ר אהרון צ'ציק כמומחה מטעם בית המשפט אשר קבע בחוות דעתו כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בגין התאונה בשיעור 3% (צואר) + 7.5% (גב).

הפסדי הישתכרות סבורני כי במקרה דנן יש קושי משמעותי לאמוד את ההפסדים שנגרמו כתוצאה מהנכות התפקודית ולפיכך יש להעריך את הפצוי בגין ראש נזק זה על דרך האומדן (ראו ע"א 525/74 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פזגז חברה לשווק בע"מ (10.07.76) פ"מ ל(3) 281, בעמ' 284 וכן ע"א 801/89 אהרון כהן נ' יוסף שבאם , מו (2) [18/03/1992] וכן ד. קציר בספרו "פיצויים בשל ניזקי גוף" מהדורה רביעית בעמ' 857-858).

...

הנתבעת טוענת שכל הטיפולים ניתנים במסגרת סל הבריאות ולפיכך אין לשלם בגין ראש נזק זה. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים סבורני כי יש להעמיד ראש נזק זה על סכום גלובלי של 5,000 ₪.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושקלתי את סוג וטיב הנכות ממנה סובלת התובעת, הנתבעת תפצה את התובעת בסך 36,000 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת והנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים דלעיל בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 15.2% מהסך הנ"ל. המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים בדואר רשום ניתן היום, ב' שבט תשפ"ב, 04 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.

בפני תביעת נזיקין עפ"י חוק הפלת"ד בקשר לתאונה שהתרחשה ביום 27.8.17 כשתובע 2, יליד 1983, נהג ברכב ותובע 1, יליד 1972, היה נוסע בו ואוטובוס פגע בהם מאחור בעוצמה.

הנתבעת ביקשה להשיב את מסלול התביעה לפי סעיף 6ב כיוון שהמוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה בכדי שקביעות המלל תחייבנה אך בהחלטתי המפורטת בפרוטוקול מיום 01.01.20 דחיתי בקשה זו. הוכנה הצעה אך משלא השתכללה לכלל הסכם פשרה, התיק נקבע להוכחות.

דיון והכרעה אין מחלולקת בין הצדדים בקשר לשאלת החבות ולכן פס"ד זה יתייחס רק לשאלת הנכות, הנזק והפיצוי.

נתבע 1 הנכות מומחה מטעם בית המשפט (שקום הפה) קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה מהתאונה בשיעור 10% בגין הגבלה בפתיחת הפה וכן 1.5% בגין עקירת ארבע שיניים ושתי שיניים אבודות.

הנתבעת טוענת כי אין אפשרות לאחוז את המקל משני קצוותיו או שמנהלים את התביעה לפי קביעות המלל או לפי המומחים הרפואיים ולגופו של ענין טענה כי לפי תשובות המומחה לשאלות ההבהרה הרי שעקירת רוב השיניים והעלויות הנילוות לכך הנן בשל מחלת החניכיים שהתובע סבל ממנה ולפיכך טיפולים אלה אינם תוצאה של התאונה.

ההגנה טוענת כי התובע השביח את שכרו לאחר התאונה ולכן אין לשלם כל פיצוי לפי ראש נזק זה. סבורני כי במקרה דנן יש קושי משמעותי לאמוד את ההפסדים שנגרמו כתוצאה מהנכות התפקודית ולפיכך יש להעריך את הפצוי בגין ראש נזק זה על דרך האומדן (ראו ע"א 525/74 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פזגז חברה לשווק בע"מ (10.07.76) פ"מ ל(3) 281, בעמ' 284 וכן ע"א 801/89 אהרון כהן נ' יוסף שבאם , מו (2) [18/03/1992] וכן ד. קציר בספרו "פיצויים בשל ניזקי גוף" מהדורה רביעית בעמ' 857-858).

...

הנתבעת טוענת שהטיפולים ממומנים על ידי קופת החולים וענף נפגעי עבודה במלל ולפיכך אין שלם בראש נזק זה. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים סבורני כי יש להעמיד ראש נזק זה על סכום גלובלי של 5,000 ₪.

עזרת הזולת לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושקלתי את סוג וטיב הנכות ממנה סובל התובע אני סבור שבגין ראש נזק זה יש לפסוק סכום גלובלי של 5,000 ₪ בגין העבר והעתיד.

אם יש לנתבעת טענות כלפי המל"ל על מעין "נזק ראייתי" שנגרם לה, עליה לפעול כראות עיניה כלפי המל"ל סוף דבר התביעה מתקבלת והנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים דלעיל ובניכוי תגמולי המלל בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 15.2% מהסך הנ"ל. ניתן היום, כ"ח אב תשפ"א, 06 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.

לפני תביעה לתשלום פיצוי לתובע בעקבות תאונת דרכים שאירעה לו, לטענתו, ביום 1.6.18 במהלך רכיבה על אופנוע מ.ר. 85-443-30 (להלן:- "האופנוע") אשר היה שייך לו. שני הצדדים מסכימים כי הנתבעת הנפיקה פוליסת ביטוח שהייתה בתוקף עד ליום 11.5.18, ועל כן לא היתה בתוקף ביום התאונה.

המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה וקבע לתובע את הנכויות הבאות:- דמי פגיעה למשך 91 יום (עד ליום 31.8.18); נכות זמנית בשיעור 30% עד ליום 31.12.18; נכות זמנית של 20% עד ליום 31.5.19; נכות צמיתה בשיעור 19% מיום 1.6.19 המורכבת מנכות בשיעור 10% בגין ההגבלה בתנועות הקרסול לפי פרט 48(3)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 וכן נכות בגין הצלקת לפי פרט 75(1)(ב) לתוספת לתקנות.

לאחר שהנתבעת לא הגישה כתב הגנה, ניתן ביום 7.6.21 פס"ד על יסוד תצהיר של התובע (שתמך בתחשיב הנזק מטעמו).

לאחר שהצדדים לא התפשרו, העידו לפני התובע וכן הגב' מירב אשכנזי, שהנה חתמת אצל הנתבעת.

הנתבעת הפניתה לפסק הדין בתא"מ 28695-02-18 שומרה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' עג'ם סעיד ואח' (2020) (להלן:- "עניין שומרה"), ששם נדחתה תביעה הואיל ונשלח מכתב בדואר רגיל (אם כי פסיקה זו אינה עוסקת בנזקי גוף אלא בנזקי רכוש).

כאשר אני לוקח בחשבון את החובה של הנתבעת שלא קוימה (ולא הוכח כי נעשה ניסיון לקיימה) מחד, למול חובתו של התובע לוודא שיש בידו תעודת ביטוח בת תוקף ואשר סיפק לנתבעת רק כתבות דואר (שגם בה כבר לא התגורר בעת התאונה) מצאתי לנכון, להפחית 15% אשם תורם (שכן בעיניין חנה תורגמן הנ"ל, נעשו מספר ניסיונות כולל בשיחות טלפון ומסרונים ואז נוכה שליש) בכל הקשור להוכחת עצם קרות התאונה, מצאתי לנכון לקבל את עדות התובע, אשר לא ניסה להאדיר את הנסיבות, תיאר אותן באותה הדרך מהמסמך הרפואי הראשון, דרך התביעה לביטוח הלאומי ועד לאולם בית המשפט.

...

לפיכך הנני קובע את הנזקים כדלקמן כאב וסבל – לפי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו – 1976 – 32,000 ₪.

בנסיבות אלו, טענת התובע (שהפנה לתחשיב מטעמו) להפסד חודשי לפי 470 ₪ (שהינה כ3% מהכנסתו) הינה סבירה ואני מקבל אותה ומשכך ההפסד (עד לגיל 70, כעצמאי) הינו 85,000 ₪.

לסיכום, הנתבעת תשלם לתובע סך של 115,945 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% והחזר האגרה ששולמה.