ראוי לציין כי משהוגשה בקשת פסילה (בקשת ב"כ התובעת), לא יצא פסה"ד, הגם שהיה כבר מוכן אותה עת.
טענות התובעת
התובעת "שימשה כמנהלת חשבונות" מסוף נובמבר 16' ועד יציאתה לחופשת לידה בסוף חודש יולי 17'; ביום 10.08.17 ילדה התובעת את בתה הבכורה; התובעת הועסקה 4 ימים בשבוע בימים א'-ה', למעט יום רביעי, מ-09:00 ועד 15:00, ובש"נ; שכרה עמד ע"ס 26.88 ₪ לשעה, ומחודש יוני 17', הועלה שכרה ל- 30 ₪ לשעה.
מיום 30.06.17, התובעת לא התייצבה לעבודה.
וסורבה" (עמ. 8); יתר על כן, ולמעלה מן הצורך, אין כל ביסוס, ולו לסכום שתבעה
ברכיב זה!!
מששוכנענו מראיות התובעת עצמה (ובהצטרף לכך, מראיות הנתבעת) כי התובעת התפטרה ולא פוטרה מעבודתה, נדחית התביעה ברכיבים הבאים: שכר יסוד ופצוי לפי חוק עבודת נשים, אובדן דמי אבטלה, הודעה מוקדמת, פצויי פיטורים, הפרת חובת שימוע, פיצוי לפי חוק שויון הזדמנויות.
נציין כי בהיעדר נתונים מהתובעת, חישבנו שכר ממוצע לכל התקופה בה עבדה בפועל, עפ"י התלושים (כולל יום חג ששולם וכן תשלום הבונוס).
...
שוכנענו, כטענת הנתבעת, כי מדובר בנסיון לנצל תחיקת המגן ע"י "כיפוף"
העובדות והדין, ודאי בהתנהלות בחות"ל.
נציגי הציבור: מבקשים אנו להביע עמדתנו-התרשמותנו בטרם קביעת ההוצאות
ומעבר לדברים הכללים דלעיל.
עם זאת, לטעמנו, התנהלות זו לא היתה של התובעת עצמה אלא של היצוג המשפטי שלה, ולכן כנציגים של הציבור ומטעמו סברנו שראוי כי לא התובעת עצמה תשא במשמעות האמור ביחס לסיכומיה; עם זאת, קיבלנו הֶסבּריה של האב"ד, כי אין מקובל כך בהלכה הנוהגת בביה"ד(בלא התראה מראש), ולפיכך, הצטרפנו לקביעת ההוצאות שלהלן(הן בפרק זה והן בפרק ההוצאות לאוצר).
משנתאפשר לתובעת להתייחס לכך כי יוטל חיוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה (גם בהחלטה מיום 26.06.20), ביחס לאופן הגשת סיכומיה, ולאחר ששקלנו את טענותיה (כי "ניסתה" לקיים ההחלטה), מצאנו להורות כי תשא אף בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 1,500 ₪ [ראה לעניין זה תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 360/88 שלום אלדומי נ' נעמי אלדומי, מה(3) 148 (1991)], סכום שישולם בתוך 30 יום.