פנקסי העירייה כראיה לכאורה לביסוס טענת התביעה

התובעת טוענת, כי בהתאם לסעיף 318 לפקודת העיריות [נוסח חדש], פנקסי הערייה מהוים ראיה לכאורה לנכונות החיוב בגין אגרת השלוט, והנתבעת לא הביאה ראיות כלשהן שיסתרו אותם.

הנתבעת ביססה את עיקר קו ההגנה שלה על כך שהתובעת לא הוכיחה כדבעי את התביעה.

אילו היה מדובר באזרח פרטי אשר אין לו תרומה לעמימות הראייתית, ייתכן שהיה די בכך כדי לדחות את התביעה.

...

ריבית זו כוללת מרכיב עונשי, ונוכח קביעתי כי התובעת לא שלחה לנתבעת הודעות חיוב, אני סבור כי אין לחייב את הנתבעת בריבית עד המועד בו הופנתה אליה דרישה ברורה ומובנת לתשלום האגרה.

בהתחשב באמור לעיל לגבי אופן הגשת התביעה, סבורני כי יש להשית את חיובי הריבית רק מהמועד בו הוגשו תצהיריה של התובעת בתיק זה, היינו מיום 1.1.2015.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת סך של 60,150 ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980, החל מיום 1.1.2015.

עילת התביעה כנגד הנתבע היא בהתאם לסעיף 317 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") הקובע כי מקום שהארנונה בפגור, ניתן לפתוח בהליכים לגביית הארנונה כחוב אזרחי.

תחשיב החוב מתבסס על מסמכים המצויים בערייה ובכלל זה, פנקסי הערייה, המהוים ראיה לכאורה לאמתות תוכנם בהתאם לסעיף 318 לפקודה.

נוכח היצטברות הנסיבות, הנתבע טוען כי יש להגיע למסקנה לפיה במקרה דנא כלל לא ניתנה הודעת חדילה.

...

בהתאם לחזקה הפרשנית שצוינה לעיל ומשלא נטען אחרת, אני מקבל את טענת הנתבע כי אין לחייבו בחוב הנוגע לתקופה שמיום 6.9.15 ועד ליום 30.11.15.

התוצאה היא שדין התביעה להתקבל בחלקה כאמור וכי התובעת זכאית לתשלום החוב מאת הנתבע בסך 9,741 ש''ח בלבד.

כמו כן ישלם הנתבע לתובעת הוצאות בגין אגרת בית משפט בסך 749 ₪.

אשר לביטול ההנחה על ידי התובעת, נטען כי בנה של הנתבעת מתגורר בחו"ל מזה כ-12 שנה בחו"ל, וכי הערייה היתנהלה בחוסר תום לב בעיניין זה מאחר והתברר כי המניע לביקור הוא כדי לוודא שאימה של הנתבעת מתגוררת עימה ללא קשר לבנה, שנימצא בחו"ל. לטענת הנתבעת לא נוצר מעשה בית דין, וזאת לאור העובדה כי התובעת החליטה להגיש תביעות חדשות ולמעשה "פתחה את הדלת" לנתבעת לשוב ולהעלות טענות הגנה, אף שכבר נדונו והוכרעו.

בר"מ 8499/06 עו"ד גדעון אליאב נ' עריית הרצליה (15.11.2006) נקבע, כי "הלכה היא מלפני בית המשפט העליון, כי לצדן של פעולות הרשות עומדת חזקת התקינות (החוקיות) המנהלית. נקודת המוצא הנה, כי הרשות המנהלית פעלה באופן חוקי ותקין, והנטל לסתור חזקה זו מוטל על כתפי המבקש לעשות כן. כבר נקבע, כי לשם הרמת נטל ראייתי זה לא די בקיומה של תחושה בעלמא, המבוססת על השערות והנחות בלבד, אלא יש להניח תשתית עובדתית לטענה". בע"א 8417/09 עריית ירושלים נ' ששון לוי (21.08.2012) היתייחס כבוד המשנה לנשיא (בדימ') א' ריבלין לשאלת מעמדם הראייתי של תדפיסי החיוב ופסק כי: "סעיף 318 שלעיל קובע את מעמדם של תדפיסי החיוב כ'ראיה לכאורה על קביעת הארנונה' [...]. לוי לא הגיש אף ראיה הסותרת את האמור בתדפיסי החיוב, ולמעשה הוא גם לא הציג חלופה משלו לעניין גובה החוב על-כן, אין לנו אלא לקבל את האמור בהם [...]". יש להוסיף כי בהתאם לסעיף 36א לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971, פנקסי הערייה מהוים רשומה מוסדית , ומשכך הנם ראיה קבילה להוכחת אמתות תוכנם.

...

לפיכך, אינני מקבל טענת ההתיישנות של הנתבעת ביחס לחובות משנת 2010.

סיכומו של דבר, אין לומר כי נוכח ההכרעה בהליך הקודם העירייה היתה מנועה מלנקוט הליכי גבייה אזרחיים באמצעות הגשת תביעות על סכום קצוב בהוצאה לפועל לגביית החובות שלא שולמו.

סוף דבר: לאור כל האמור והמקובץ לעיל, דין שתי התביעות להתקבל ביחס לסכומים הפורטים בסעיף 6 לעיל.

התובעת טענה, כי בהתאם לסעיף 318 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת העיריות"), הרשום בפנקסי הערייה הוא ראיה לכאורה לצורך קביעת הארנונה, ובהתאם לסעיף 326, הארנונה מוטלת על המחזיק.

לו הייתה הערייה מעדכנת בהליך זה כיצד הסתיים ההליך האמור, אפשר וניתן היה לומר כי מיתקיים השתק שפוטי, אך הערייה חדלה ולא עשתה כן. בעיניין רע"א, פ"ד נ(5) 418 , 6753/96 מ.מ.ח.ת. בע"מ נ' ישראל פרידמן נאמר כי "מאחורי ההשתק שאליו שואפים המבקשים, המבוסס על ההצהרה, עומדת בעיקרה טענה של הגינות ותום-לב (ראו ד' פרידמן ו-נ' כהן, חוזים (אבירם, כרך א, תשנ"א) 96). על-פי כלל זה, אם העלה אדם טענה בהליך מסוים וטענתו התקבלה, ובעקבות זאת זכה בטובת הנאה, הוא יהיה מנוע מלהעלות טענה סותרת בהליך אחר. השתק זה חל גם כאשר לבעל דין נתונה הבחירה בין שני מסלולים המקימים לו זכויות. משבחר במסלול אחד וזכה בו, אין הוא יכול לידרוש את הזכות גם במסלול האחר ... אך מה שחשוב להדגיש לענייננו, כי על-פי כלל זה, תנאי בסיסי להחלת ההשתק הוא שהטענה שנטענה בהליך הראשון נתקבלה, והיא שהצמיחה לטוען אותה טובת הנאה (ראה פרידמן וכהן, בספרם הנ"ל, בעמ' 96)." סוף דבר מכל המקובץ, עולה כי כל טענות הערייה נדחו ודין תביעתה להדחות.

...

" לא ברור מה התרחש בהליך המצוין לעיל והעירייה לא טרחה לעדכן את בית המשפט כיצד הוא הסתיים בסופו של דבר.

לו הייתה העירייה מעדכנת בהליך זה כיצד הסתיים ההליך האמור, אפשר וניתן היה לומר כי מתקיים השתק שיפוטי, אך העירייה חדלה ולא עשתה כן. בעניין רע"א, פ"ד נ(5) 418 , 6753/96 מ.מ.ח.ת. בע"מ נ' ישראל פרידמן נאמר כי "מאחורי ההשתק שאליו שואפים המבקשים, המבוסס על ההצהרה, עומדת בעיקרה טענה של הגינות ותום-לב (ראו ד' פרידמן ו-נ' כהן, חוזים (אבירם, כרך א, תשנ"א) 96). על-פי כלל זה, אם העלה אדם טענה בהליך מסוים וטענתו התקבלה, ובעקבות זאת זכה בטובת הנאה, הוא יהיה מנוע מלהעלות טענה סותרת בהליך אחר. השתק זה חל גם כאשר לבעל דין נתונה הבחירה בין שני מסלולים המקימים לו זכויות. משבחר במסלול אחד וזכה בו, אין הוא יכול לדרוש את הזכות גם במסלול האחר ... אך מה שחשוב להדגיש לענייננו, כי על-פי כלל זה, תנאי בסיסי להחלת ההשתק הוא שהטענה שנטענה בהליך הראשון נתקבלה, והיא שהצמיחה לטוען אותה טובת הנאה (ראה פרידמן וכהן, בספרם הנ"ל, בעמ' 96)." סוף דבר מכל המקובץ, עולה כי כל טענות העירייה נדחו ודין תביעתה להידחות.

בהינתן, כי הנתבע כבר שילם לעירייה סכום בסך של 2,000 ₪ ובהינתן כי במהלך ההליך שילם הנתבע לתובעת סכום נוסף של 4,000 ₪, ובהינתן מצד אחר, הזנחתו של הנתבע את ההליך עצמו, לרבות היעדרות מדיון, ואי מוכנות לדיון הוכחות במהלך ההליך, מורה כי התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 7,000 ₪.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בראיות שהוצגו ובסיכומי הצדדים, ולאחר ששמעתי העדויות בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להיתקבל.

טוענים הנתבעים בסיכומים כי הנתבע 1 הודה במסגרת חקירתו כי לא שילם את חיובי התובעת במועדם בשל חסרון כיס, אלא ששעור החוב הנתבע הנו "מוגזם ובלתי מבוסס ואין לקבל בעיניין זה את ספרי התובעת". לטענת הנתבעים, תשובותיו של המצהיר מטעם התובעת, דימה גור, מעלה ספק במהימנותם של ספרי התובעת.

סעיף 318 לפקודת העיריות קובע חזקה משפטית ולפיה פנקסי הערייה מהוים ראיה לכאורה לגבי החובות המגיעים לעיריה.

...

ביום 6.1.2020 ניתנה החלטתי המאשרת את תיקון כתב התביעה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בראיות שהוצגו ובסיכומי הצדדים, ולאחר ששמעתי העדויות בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

אין בידי לקבל את טענת הנתבעים בעניין זה. לכתב התביעה המתוקן ולתצהיר דימה גור צורפו דפי חשבון המפרטים את החוב הנתבע (ראה נספחים א-ב לתצהיר דימה גור).

סוף דבר לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת.