פנסיית שארים השוואה בין גברים ונשים

בשנת, 2008, בבג"ץ 4948/03 אלחנתי נ' שר האוצר (פורסם בנבו, 2008, להלן: עניין אלחנתי), הובאו להכרעת בית המשפט העליון, בהרכב מורחב של שבעה שופטים, שתי עתירות שעניינן אחד – תביעה להשוואת שעורי פנסיית השארים המשתלמים לאלמנים של מי שהיו חברות בקרן פנסיה מסוימת (מבטחים) לשעורי פנסיית השארים המשתלמים על ידי אותה קרן לאלמנות של מי שהיו חבריה.

כב' השופטת חיות הוסיפה וקבעה (בפיסקה 26 לפסק דינה): "לאפליה זו ... לא סיפקו הקרנות כל הסבר מניח את הדעת, למעט גישות סטריאוטיפיות לפיהן נתפסת האשה כמפרנס משני וכבעלת מעמד נחות בשוק העבודה מבחינת השכר שהיא מקבלת; מבחינת הנכונות להעסיקה; ומבחינת משך העסקתה. אף כי לצערי חלק מגישות אלה יש להן עדיין אחיזה בשוק העבודה הישראלי דומה כי אין חולק שזוהי מציאות בלתי רצויה אשר יש לפעול בהתמדה לעקירתה מן השורש. משכך הסדר הנאחז בגישות אלה כדי להצדיק אפליה בין גברים לנשים בשיעור פנסיית השארים אינו יכול להיתפס אלא כהסדר שיש בו משום פגיעה בכבודן של הנשים כעובדות וכעמיתות בקרנות וכן בכבודם של האלמנים משום שהוא פוגע ללא הצדקה ברמת חייהם לאחר מות נשותיהם. במובן זה מדובר באפליה הקשורה קשר עינייני והדוק לכבוד האדם והפגיעה שהיא יוצרת יש בה על כן משום פגיעה בזכות היסוד של האלמנים ונשותיהן המנוחות לכבוד על פי מודל הביניים שאימץ בית משפט זה...". (הדגשה שלי, מ' א' ג') היינו נשללה טענה לאבחנה המבוססת על מצב דברים קיים, בשל היות המצב הקיים מהוה מציאות בלתי רצויה שיש לפעול לשינויה, ואין לאפשר לבסס עליה שונות רלבאנטית.

...

סוף דבר אני מאשרת את הסדר הפשרה שלפניי ונותנת לו תוקף של פסק דין.

הנתבעות ישלמו לתובע המייצג, מתן בכר, גמול בסך 24,500 ₪ ולבא כוחו, עו"ד רועי בכר, שכר טרחה בסך 38,889 ₪ בצירוף מע"מ. הגמול לתובע ומחצית שכר הטרחה ישולמו בתוך 7 ימים מהיום, ואילו מחצית שכר הטרחה הנוספת תשולם בתוך 30 ימים מהיום, לאחר דיווח הנתבעות על תשלום מלוא הפיצוי לקרן התובענות הייצוגיות.

אני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות.

בית הדין האיזורי הוסיף וציין כי אם יוכפלו כדרישת פידלמן הסכומים המשתלמים לאלמנים יהיה צורך לגבות מידי העמיתים הפעילים ומידי מעסיקיהם סכומים נוספים כדמי גמולים, על מנת לממן את תוספת הפנסיה הנדרשת או לחלופין ובהיעדר מימון נוסף יהיה צורך להשוות בין פנסיית השארים לאלמנים ופנסיית השארים לאלמנות על דרך של הפחתת הזכויות הפנסיוניות של האלמנות.

ובמילים אחרות, קשה לקבל את טעוני המדינה וקרנות הפנסיה הוותיקות כי הבדלים אפשריים בגיל הפרישה בין גברים לנשים יוצרים שוני בין עמיתים לעמיתות שהנו רלבאנטי לשוני שיצרו הקרנות בעיניין שיעור פנסיית השארים לאלמנים ולאלמנות (לעניין מבחן "השוני הרלבנטי" ראו: סעיף 1ב(1) לחוק שיווי זכויות אשה; עניין מילר, 109-110; עניין ניב, 680-682).

...

לשיטתי, גם אילו היתה מתקבלת עתירתו של מר אלחנתי וחוק השוואת זכויות היה מושב על כנו, לא היה לחוק זה על מה שיחול.

מהטעם הזה בלבד דעתי היא שיש לדחות את עתירתו של מר אלחנתי.

גם אם אין לנשות המבוטחים (שטרם התאלמנו) זכות קנויה בשיעורי הפנסיה הקיימים היום, סבור אני שאין כל הכרח בהנגדה של זכויות האלמן כנגד זכויות האלמנה.

באותה רוח, נקבע כי הגם שקיימת "אחיזה בשוק העבודה הישראלי" לגישות סטריאוטיפיות "לפיהן נתפסת האשה כמפרנס משני וכבעלת מעמד נחות בשוק העבודה" – "דומה כי אין חולק שזוהי מציאות בלתי רצויה אשר יש לפעול בהתמדה לעקירתה מן השורש. משכך הסדר הנאחז בגישות אלה כדי להצדיק אפליה בין גברים לנשים בשיעור פנסיית השארים אינו יכול להיתפס אלא כהסדר שיש בו משום פגיעה בכבודן של הנשים כעובדות וכעמיתות בקרנות וכן בכבודם של האלמנים משום שהוא פוגע ללא הצדקה ברמת חייהם לאחר מות נשותיהם. במובן זה מדובר באפליה הקשורה קשר עינייני והדוק לכבוד האדם והפגיעה שהיא יוצרת יש בה על כן משום פגיעה בזכות היסוד של האלמנים ונשותיהן המנוחות לכבוד על פי מודל הביניים שאימץ בית משפט זה כמפורט לעיל" (בג"ץ 2911/05 אלחנתי נ' שר האוצר, פסקה 26 לחוות דעת הנשיאה א' חיות (15.6.2008); ראו גם בג"ץ 11585/05 התנועה ליהדות מיתקדמת בישראל נ' המשרד לקליטת עליה, פסקה 19 לחוות דעת הנשיאה ד' ביניש (19.5.2009)).

כך למשל, המדינה משווה בין מספר הבקשות שהוגשו בתקופות שונות: בשנת 2017; בתקופה של חצי שנה עובר לכניסת התיקון לתוקף; בתקופה של שנה וחצי לאחר כניסת התיקון לתוקף; ובתקופה של 10 חודשים בשנת 2020.

...

על העובד להגיש את בקשת הארכה בטרם "חלפו למעלה מ-90 ימים מיום סיום תקופת העסקתו החוקית האחרונה" בישראל (אם כי, שר הפנים רשאי להיעתר לבקשה שהוגשה באיחור; עניין רשות האוכלוסין, פסקאות 6 ו-18), ואישורה כפוף לתנאים המצטברים הבאים: "(א) בתקופת שהותו בישראל הועסק העובד הזר כדין אצל מטופל סיעודי מסוים 24 חודשים רצופים לפחות [...

נוכח כל האמור – סבורני כי התועלת שצומחת מההסדר אינה גוברת על פגיעתה בזכות לשוויון, ולפיכך ההסדר אינו צולח את מבחן המידתיות השלישי.

לעיתים, ניתן להפריד בין חלקיו של החוק ההופכים אותו לבלתי חוקתיים לחלקיו האחרים, ואולם במקרים אחרים אין מנוס מביטול ההסדר כולו ובכך לפגוע באפשרות של הקבוצה כולה לקבל את טובת ההנאה (אהרן ברק "על תורת הסעדים החוקתיים" משפט ועסקים כ 301, 346 (2017) (להלן: ברק); כן ראו והשוו במישור המנהלי: עע"ם 6186/17 ברקוביץ נ' המועצה המקומית מבשרת ציון, פסקה 21 (25.11.2018); בג"ץ 637/89 חוקה למדינת ישראל נ' שר האוצר, פ"ד מו(1) 191, 201-204 (1991) (להלן: עניין חוקה למדינת ישראל)).

בפרשה זו עמדתי על החשיבות שבמתן סעד חוקתי מקום שבו מצאנו כי הסדר פוגע פגיעה בזכות חוקתית שלא כדין: "הסעד החוקתי נותן ביטוי ממשי לזכות החוקתית ומבטיח את ההגנה האפקטיבית עליה. במובן זה, הזכות החוקתית והסעד החוקתי כרוכים זה בזה, ואין האחד מתקיים בלי השני" (עניין ארד-פנקס, פסקה 32 לפסק דיני).

בכך אימץ בג"צ את דעת המיעוט בפסק דין נבו של בית הדין הארצי לעבודה, #_ftn20 בה נאמר (בעמ' 227 - 228): "האם קיימות סיבות של ממש כדי להצדיק גיל פרישה שונה לעובד ולעובדת... האם יש ...' הבדלים של ממש שהם רלבאנטים לאותה מטרה..' המצדיקים את ההבחנה בין גיל פרישה של עובד ועובדת?... אין ספק שקיימים הבדלים ביולוגיים ואולי גם נפשיים בין גבר ואישה, ושיש מהם שהם רלבאנטיים ביחסי עבודה, כגון: לידה, הנקה ואמהות. חוקים שונים נועדו לתת ביטוי להבחנה המוצדקת בנושאים אלה. אולם, מה הם ההבדלים הרלבנטים בין עובד לבין עובדת לעניין גיל הפרישה? תוחלת החיים של האישה אינה פחותה מזו של הגבר, ואף עולה עליה. כושרה השכלי אינו שונה. העובד והעובדת מפרישים לקרנות הפנסיה בשיעור זהה. אין הוכחה, כי האישה יכולה לבצע עבודתה בגיל 60 או בגיל 65 פחות טוב מהגבר. אין הוכחה, כי יש תופעה ביולוגית או אחרת, מיוחדת לאישה בגיל 60 אשר משפיעה על תפקודה בעבודה. אין הוכחה, כי העובדת בגיל 60 זקוקה להגנה יותר מהעובד. מה, אפוא, ההצדקה להפליה בגיל הפרישה?" בפרשת איתנה ניב נקבעו מסלולי פרישה שונים לעובדים ולעובדות.

מכאן שהכנסת גורם המין, כגוזר את שיעור הזכאות באשר לפנסיית שאירים - הנה הכנסת מין בשאינו מינו; שעה שתקנות הקרן מחייבות כאמור שויון בין כל ברואי בצלם, כי "בצלם ה' ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם". שנית – משהזכאות צריכה להיקבע באופן אישי כאמור, אזי קביעת זכאות כלשהיא פחותה לגבר לעומת האשה, מנוגדת מהותית לתקנות הקרן.

באשר למחיר המהפכה של השוואת פנסיית השאירים של אלמן לזו של אלמנה, אזי על פי הצעת החוק להשוואת זכויות פנסיה לאלמן ולאלמנה, התשס"א - 2000 (להלן - חוק השוואת הזכויות או החוק), עלות השוואת הזכאות ביניהם הוערכה על ידי האוצר ב-3.4 מליארד ש"ח, בהנחה, שהזכאות השווה היתה מוחלת מיום היכנסו של החוק לתוקף, בשנת 2000.

...

בית הדין האזורי דחה את התביעה, בקובעו (סעיף 56 לפסק הדין): "משאין מחלוקת בין הצדדים, כי הגמלה משולמת לתובע כסדרה ובהתאם לתקנות הקרן, הרי שסבורים אנו כי מוצו זכויותיו של התובע בקרן, כדין". מכאן הערעור שלפנינו כאשר השאלה העיקרית המתעוררת בו היא, האם יש לבטל את תקנת הקרן המעניקה קצבת שאירים שונה לאלמן ולאלמנה.

לפיכך, מקובלת עלי מסקנת חברי הנשיא, כי יש ליתן שהות בת שנה למחוקק ולמתקין התקנות לקבוע הסדר שוויוני על פי העקרונות שפורטו לעיל ללא קשר למינו של החבר או הזכאי וככל שלא יוסדר העניין תוך שנה, תבוטל תקנה 35 לתקנות, לאמור: "בטלות התקנה תיכנס לתוקף בעוד שנה ממועד מתן פסק דין זה או במועד שייקבע בחקיקה או בשינוי תקנון שייעשו תוך השנה האמורה". כיוון שערעור המערער לתשלום פנסיית השאירים בשיעור של 40%מהשכר הקובע מאז פטירת רעייתו - נדחה כאמור חרף צידוקו; נכון יהיה לחייב את הקרן בתשלום הוצאותיו כאמור בדעת חברי הנשיא.

סוף דבר – אנו מחליטים ברוב דעות כאמור בפסק דינו של הנשיא.

המשיבה תשלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשתי הערכאות בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. [ניתן בהעדר הצדדים היום, ב' בחשון התשס"ה (17 באוקטובר, 2004) ויישלח לצדדים בדואר.

בית הדין האיזורי הוסיף וציין כי אם יוכפלו כדרישת פידלמן הסכומים המשתלמים לאלמנים יהיה צורך לגבות מידי העמיתים הפעילים ומידי מעסיקיהם סכומים נוספים כדמי גמולים, על מנת לממן את תוספת הפנסיה הנדרשת או לחלופין ובהיעדר מימון נוסף יהיה צורך להשוות בין פנסיית השארים לאלמנים ופנסיית השארים לאלמנות על דרך של הפחתת הזכויות הפנסיוניות של האלמנות.

ובמילים אחרות, קשה לקבל את טעוני המדינה וקרנות הפנסיה הוותיקות כי הבדלים אפשריים בגיל הפרישה בין גברים לנשים יוצרים שוני בין עמיתים לעמיתות שהנו רלבאנטי לשוני שיצרו הקרנות בעיניין שיעור פנסיית השארים לאלמנים ולאלמנות (לעניין מבחן "השוני הרלבנטי" ראו: סעיף 1 ב(1) לחוק שיווי זכויות אשה; עניין מילר, 109-110; עניין ניב, 680-682).

...

לשיטתי, גם אילו היתה מתקבלת עתירתו של מר אלחנתי וחוק השוואת זכויות היה מושב על כנו, לא היה לחוק זה על מה שיחול.

מהטעם הזה בלבד דעתי היא שיש לדחות את עתירתו של מר אלחנתי.

גם אם אין לנשות המבוטחים (שטרם התאלמנו) זכות קנויה בשיעורי הפנסיה הקיימים היום, סבור אני שאין כל הכרח בהנגדה של זכויות האלמן כנגד זכויות האלמנה.