מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

פנסיה תקציבית על פי חוזה בכירים

בהליך ערעור עבודה (ע"ע) שהוגש בשנת 2013 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

על רקע האמור, עתרה המשיבה לבית הדין האיזורי בתל-אביב למתן פסק דין הצהרתי שיקבע כי היא זכאית לתגמולי פנסיה תקציבית בהתאם להסכם עימה, היינו על פי חוזה בכירים, להשבת ההפרשים בגין הקיצוץ בתשלומי העבר.
...
בית הדין דחה את עמדת הממונה וקבע כי על פי הסכם העסקתה של המשיבה והסכמי הרציפות, יש לראות את כל תקופת עבודתה במועצה המקומית גבעת זאב ובעירייה כתקופת עבודה אחת רציפה ועל כן בעת שחתמה על הסכם הבכירים מלאו 10 שנים לעבודתה ברשות; כי המשיבה אכן נמצאה זכאית לפנסיה תקציבית הן על פי הוראות החוזר המשותף הן בהתאם לאישורים שניתנו על ידי העירייה והממונה לאחר שבחנו את עמידת המשיבה בתנאי הוותק הנדרשים; כי המשיבה עומדת בתנאים ונכללת בגדר החלופה השנייה במסלול השלישי לחוזר המשותף ויש לקבוע את שיעור התגמולים על פי הוראות מסלול זה. כפועל יוצא מקביעות אלה בחן בית הדין את אופן חישוב הפנסיה וקבע כי לא ניתן לקבל את טענות המדינה באשר לדרך חישוב תגמולי הפנסיה של המשיבה וקיבל את תחשיביה של המשיבה לפנסיה תקציבית ולמענק פרישה על יסוד חוזה הבכירים, לכל תקופת עבודתה על פי הסכם הבכירים.
הסעד של עיכוב ביצוע פסק דין יינתן בכפוף לקיומם של שני תנאים מצטברים; האחד - סיכויי הערעור להתקבל אינם משוללי יסוד, והשני - מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, היינו, הנזק היחסי שייגרם למבקש מדחיית הבקשה גדול מהנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע והערעור בסופו של דבר יידחה (ע"א 2194/11 עו"ד חיה מלול נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 20.3.11; רע"א 6480/00 עיריית תל-אביב-יפו ואח' נ' בצלאל (2000); י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 859 ואילך).
לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה דנן, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, ולאחר שבחנתי את מכלול השיקולים האמורים, הגעתי לכלל מסקנה כי בענייננו מתקיימות הנסיבות המצדיקות חריגה מהכלל שלפיו יש לבצע פסק דין באופן מיידי, וכי יש לקבל באופן חלקי את הבקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין, כך שעד להכרעה בערעור יעוכבו תשלום הפרשי גמלאות העבר והפרש מענק הפרישה.
סוף דבר - הבקשה מתקבלת בחלקה כאמור בסעיף 18 לעיל.

בהליך סכסוך עבודה (ס"ע) שהוגש בשנת 2013 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

עמדה זו של הממונה על השכר באה אף לידי ביטוי בתצהיר מר נחמני ובסיכומי המדינה בעב' 202404/99 שם חזרו והדגישו כי: "לאחר שנבדקו טענותיה של התובעת בדבר הותק של עבודתה הוחלט להמשיך ולאשר להעסיקה בפנסיה תקציבית, על אף שאין חובה לעשות כן על פי חוזה בכירים, ויש מקרים בהם העסקה בפנסיה תקציבית אינה מאושרת". (ראה סעיף 31 לתצהיר נחמני וכן סעיף 48 לסיכומי המדינה).
...
לפיכך אנו סבורים כי על הנתבעים לשלם לתובעת הפרש מענק פרישה בגובה 102,062 ₪.
משאלו הם פני הדברים, ומשהגענו למסקנה, כי הסכם העסקת התובעת אושר בעבר על ידי הממונה על השכר , הרי שחזרתו של הממונה מהחלטתו זו אינה סבירה ומכאן כי נדרשת התערבותו של בית הדין.
סוף דבר בהתאם לנאמר לעיל, אנו קובעים כי התובעת זכאית לפנסיה תקציבית, כדלקמן: - בגין התקופה מיום 10.7.94 ועד יום 22.12.95 לפי 100% משרה בדרגה 44 בדירוג המהנדסים.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2017 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

זאת ועוד, על פי הוראות הסכם 3/99 בנושא המעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת (נספח כו' לתצהירי הנתבעת), קיימת איבחנה בין "עובד קבוע", המועסק במועד הקובע ברשות מקומית שלא על פי הסכם בכירים (וזכאי לפנסיה תקציבית), "עובד קיים", שהוא עובד המועסק ברשות המקומית ומבוטח בקרן פנסיה צוברת ו"עובד חדש" שהיתקבל לעבודה לאחר המועד הקובע.
...
עם זאת, כיוון שהגיעו לכלל מסקנה שהמעבר לפנסיה צוברת הינו חיוני למשק בבחינת 'צו השעה', סברו וקיבלו על עצמם לצמצם את מספר העובדים המבוטחים בפנסיה תקציבית, ואף התנו בהסכם המעבר ובהסכם 2001, שלא להוסיף על העובדים שהיו בתוכנית פנסיה תקציבית במועד הקובע, עובדים נוספים.
" לא למותר לציין שעל פי עדותו של מר בוטראשווילי (עמוד 51 לפרוטוקול המתומלל, שורות 25 – 28), "עיריית לוד החליטה בהתאם להסכם שנחתם במרץ 1999 והיו מספר רשויות לא, עיריית לוד היא לא היחידה, שמימשו את הסכם המעבר בהתאם להנחיות גזבר העירייה באפריל 1999. כל עובד שנקלט מאפריל 1999 בעיריית לוד מבוטח בפנסיה צוברת". לאור הדיון המפורט לעיל בכל רכיבי התביעה שנזכרו בכתבי הטענות, אנו סבורים שלא נדרשת הכרעתנו לגבי טענות התובע בנושא איכות עבודתו או טענות לגבי מדיניות אי תשלום שכר או העדפת עובדים.
סוף דבר – דין התביעה להידחות בעיקרה, וזאת למעט בשני עניינים: (1) בנושא גמול השתלמות, על הנתבעת לפעול על פי האישור של הוועדה לאישור גמול השתלמות, מיום 4.4.12 ולשלם לתובע הפרשי גמול השתלמות החל מפברואר 2006, ובהתייחס להפרשים הנוגעים לתקופה שמפברואר 2006 ועד פברואר 2013, הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מדצמבר 2009 ועד התשלום בפועל.

בהליך ערעור על פי חוק (על"ח) שהוגש בשנת 2021 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

עם זאת, במקרה דנן, הצדדים הסכימו על תשלום פנסיה תקציבית על בסיס הסכם הבכירים (ולא מכוח חוק הגמלאות) וזאת בהתאם לתנאים שנקבעו בסעיף 12 להסכם הבכירים בלבד, הקובע את אופן חישוב משכורתו הקובעת של המערער בעת פרישתו, בזו הלשון: "12. על אף האמור בסעיף 11 לעיל, תקופת שרותו של העובד לפי חוזה זה תצורף לתקופת שרותו על פי כתב המינוי לרבות תקופות שנרכשו בעבר או ירכשו בעתיד ע"י העובד ואשר הן מזכות אותו לגימלא או לפיצויים (להלן-תקופת השרות הכוללת) לענין הזכות לגמלאות לו ולשאריו, בכפוף לתנאים הבאים:
...
ג. לאור מצב זה, התגבשה המסקנה כי יש להנהיג רפורמה בדרך העסקתם של העובדים הבכירים בשרות המדינה.
" לאור הדברים האמורים, לא מצאתי ואף לא שוכנעתי כי נפל פגם כלשהו בהליך קבלת החלטת הממונה.
לאור כל המקובץ, תוצאת הדברים היא כי המערער אינו זכאי להפרשי קצבה כלשהם מתקופת פרישתו או לתשלום נוסף בעד המענק, מעבר לסכום ששולם לו. סוף דבר דין הערעור להידחות.

בהליך ערעור עבודה (ע"ע) שהוגש בשנת 2018 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

השוואת נוסח החוזה האישי לנוסח חוזה הבכירים שצורף לחוזר המשותף מעלה כי אכן סעיף 14א6 לא היה אמור להיכלל בחוזה האישי של המערער, שכן על פי החוזר המשותף וחוזה הבכירים שצורף אליו הוראה זו רלוואנטית רק לאותם עובדים שבוטחו בפנסיה תקציבית על פי חוק הגימלאות הן בתקופה שקדמה להעסקתם בחוזה בכירים והן בתקופת העסקתם בחוזה בכירים.
...
פרשנות חוקת העבודה - זכאות עובד רשות מקומית שבוטח בפנסיה צוברת ופרש לפנסיה לפני 31.12.2010 לפדיון ימי מחלה: נוכח המסקנה אליה הגענו, הדיון בשאלה שבכותרת הוא למעשה דיון תיאורטי, שכן כמובהר לעיל בכל מקרה נוכח הוראות החוזה האישי וסעיף 29 לחוק יסודות התקציב, חוקת העבודה אינה חלה על המערער; מעבר לכך, בשל העובדה שהסכם 2011 הסדיר את זכאות עובדי הרשויות שבוטחו בפנסיה צוברת לפדיון ימי מחלה, וזאת לפני למעלה משבע שנים, ספק אם יש בכלל משמעות אופרטיבית לדיון בשאלה זו. נוכח האמור, איננו מוצאים מקום להתייחס לכל טענות הצדדים בעניין פרשנות סעיף 52.21 לחוקת העבודה, ונסתפק בהערות אחדות.
בהקשר זה, אין בידינו לקבל את טענת המערער כי הסכם 2011 נועד להסדיר את הזכאות לפדיון ימי מחלה של עובדי מדינה שבוטחו במסגרת פנסיה צוברת, שכן כאמור הוא נחתם על ידי שורה של מעסיקים בשירות הציבורי (מרכז השלטון המקומי, שלוש הערים הגדולות, מרכז המועצות האזוריות, חבר המועצות הדתיות ועוד), ולא נעשתה שום הבחנה בין המדינה לבין המעסיקים האחרים בהסכם 2011.
סוף דבר – הערעור נדחה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו