זאת ועוד, על פי הוראות הסכם 3/99 בנושא המעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת (נספח כו' לתצהירי הנתבעת), קיימת איבחנה בין "עובד קבוע", המועסק במועד הקובע ברשות מקומית שלא על פי הסכם בכירים (וזכאי לפנסיה תקציבית), "עובד קיים", שהוא עובד המועסק ברשות המקומית ומבוטח בקרן פנסיה צוברת ו"עובד חדש" שהיתקבל לעבודה לאחר המועד הקובע.
...
עם זאת, כיוון שהגיעו לכלל מסקנה שהמעבר לפנסיה צוברת הינו חיוני למשק בבחינת 'צו השעה', סברו וקיבלו על עצמם לצמצם את מספר העובדים המבוטחים בפנסיה תקציבית, ואף התנו בהסכם המעבר ובהסכם 2001, שלא להוסיף על העובדים שהיו בתוכנית פנסיה תקציבית במועד הקובע, עובדים נוספים.
"
לא למותר לציין שעל פי עדותו של מר בוטראשווילי (עמוד 51 לפרוטוקול המתומלל, שורות 25 – 28), "עיריית לוד החליטה בהתאם להסכם שנחתם במרץ 1999 והיו מספר רשויות לא, עיריית לוד היא לא היחידה, שמימשו את הסכם המעבר בהתאם להנחיות גזבר העירייה באפריל 1999. כל עובד שנקלט מאפריל 1999 בעיריית לוד מבוטח בפנסיה צוברת".
לאור הדיון המפורט לעיל בכל רכיבי התביעה שנזכרו בכתבי הטענות, אנו סבורים שלא נדרשת הכרעתנו לגבי טענות התובע בנושא איכות עבודתו או טענות לגבי מדיניות אי תשלום שכר או העדפת עובדים.
סוף דבר –
דין התביעה להידחות בעיקרה, וזאת למעט בשני עניינים:
(1) בנושא גמול השתלמות, על הנתבעת לפעול על פי האישור של הוועדה לאישור גמול השתלמות, מיום 4.4.12 ולשלם לתובע הפרשי גמול השתלמות החל מפברואר 2006, ובהתייחס להפרשים הנוגעים לתקופה שמפברואר 2006 ועד פברואר 2013, הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מדצמבר 2009 ועד התשלום בפועל.