פנסיה של מקפת על בסיס ממוצע הדרגות לשלוש השנים האחרונות

בתצהיר עדותו הראשית, האב הצהיר כי המנוח "... היה מוכשר בצורה יוצאת דופן, אהוב על הבריות ועשה חיל בכל דבר שהוא עשה או נגע". האב הוסיף כי "במסגרת שירות הקבע שלו... יצא לקורסים רבים והשתלמויות והרצון לשרת בשירות קבע ואולי בעתיד במישטרה הפך לשאיפת חייו, הוא קיבל גם בגלל שרותו תעודות והערכה והצטיינות". עוד העיד כי "אני ו[המנוח] היינו קרובים, והוא נהג לספר לי על ההצלחות שלו, על ההישגים שלו, ועל השאיפות שלו. היה ברור לנו שהוא יהיה שם דבר במישטרה הצבאית ומשטרה בעתיד". בתצהיר עדותו הראשית, הצהיר אל"מ ממון כי מתוקף התפקיד שמילא, כמפקד מצ"ח, הוא הקפיד להכיר את כל הפקודים תחתיו; ואת המנוח הוא הכיר היטב, שכן "הוא התבלט מבין הפקודים, הוא מהנגדים המוערכים והטובים שהיו לנו בתחומו". עוד העיד כי המנוח "... היה מוכשר ואיש מודיעין משכמו ומעלה, אהוב מאוד, ותעודות הערכה והצטיינות שקבל לאורך התקופה יכולות להעיד על כך יותר מכל". אל"מ ממון ציין בתצהירו, כי המנוח "... שירת בקבע ראשוני, ואין לי שום ספק שאילו רק חפץ בכך היה מגיע לקבע מובהק בתום 7 שנים של קבע ראשוני". בהקשר זה הבהיר כי "... קבע ראשוני הוא שירות של 7 שנים לאחר 3 שנות שירות חובה. לאחר 10 שנים בצבא הקבע נכנסים לקבע מובהק, שזה בעצם עד גיל הפנסיה שאצל נגד גיל הפנסיה הוא בגיל 50-52 לערך". אל"מ ממון הצהיר כי בראיון שערך למנוח ביום 13.2.17, כאשר המנוח היה בשירות הקבע הראשוני, המנוח הביע את שביעות רצונו מהתפקיד שביצע כרכז מודיעין בבסיס מצ"ח. לעניין טענת התובעים בנוגע לקורס שהמנוח אמור היה להישתתף בו אילמלא התאונה, אל"מ ממון העיד כי נוכח ההצלחה הרבה והכישורים הטובים של המנוח, הוחלט לשלוח אותו להכשרות רכזי מודיעין במשטרת ישראל, קורס מיתקדם מאד ויקר, שבודדים בלבד זוכים לקבל אותו.

ד"ר לוי ציין כי בשנה שקדמה לתאונה, בהיותו בדרגת רס"ל, שכרו הממוצע של המנוח עמד על סך של 9,719 ₪, וכי "שכר זה גבוה ב - 13.24% מהשכר הממוצע בדרגת רס"ל. הנחתי כי יחס זה היה נשמר גם בהמשך השרות הצבאי של המנוח ז"ל". לפיכך, העריך ד"ר לוי כי שכרו של המנוח היה צפוי להיות גבוה ב- 13.24% מהשכר הממוצע של נגדים בשירות קבע בצה"ל, לאורך כל השרות.

על סמך הנחה זו, ד"ר לוי ערך טבלה, על בסיס הנתונים אשר מופיעים במקורות בהם עיין, בה הערכה של ההתקדמות הצפויה בשכרו של המנוח, בהתאם לגילו ולדרגתו הצבאית.

צעירים בגילים כאלה, לעתים קרובות, טרם התחילו לכתוב סיפור חיים תעסוקתי, או שהם עוסקים בכתיבת פרק ההקדמה אליו, וברגיל, טרם התגבשה בעיניינם היסטוריה תעסוקתית שעל בסיסה ניתן להעריך באופן סביר את יכולת השתכרותם בעתיד, וזו האחרונה אמורה להיקבע על סמך אינדיקאציות אחרות, כדוגמת שלב מיתקדם בלימודים אקדמיים.

כך או כך, לאור הארכת שירות זו אני מקבל את טענת התובעים כי סביר יותר להניח שהמנוח היה משלים את תקופת שירות הקבע הראשוני, במסגרתה היה ממשיך לשרת במצ"ח, כשלוש וחצי שנים נוספות, עד הגיעו לגיל 28.

כך למשל, באשר לסוג הפנסיה של המנוח בעת שרותו בקבע ראשוני, בחוות הדעת ציין ד"ר לוי ציין המנוח נהנה מפנסיה תקציבית, אולם בעדותו, חזר בו מאמירה זו ונתן תשובות אחרות, לא באופן נהיר.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה העיקרית מתקבלת.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בסך של 1,434,000 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בצירוף מע"מ, וכן החזר אגרה ששולמה.

ההודעה לצד ג' - נדחית.

הנכות הרפואית התובע הגיש תביעה לקביעת דרגת נכותו למוסד לביטוח לאומי, וזאת נקבעה כדלקמן: 10% נכות בגין סחרחורות לפי סעיף ליקוי מותאם 29(5)(א)(II), 10% בגין טינטון לפי סעיף ליקוי 72(4)(ד)(II) (חבלה אקוסטית עם רעש תמידי באוזניים ובלי הפחתת שמיעה) ו- 0% בגין ליקוי שמיעה לפי סעיף ליקוי 72(1)(1ד).

נכותו הצמיתה של התובע נקבעה החל מיום 01.07.18, קרי, כשלושה חודשים לאחר התאונה.

התובע טען כי הארוע האחרון היה לפני כשנה וחצי-שנתיים, אולם לא הובאה כל ראיה לעניין זה בתצהירו, ולא התבקשה השלמת חקירה ראשית בפתח הדיון על מנת שהמידע כולו יובא בפני בית המשפט והצד שכנגד.

התובע מבקש להתבסס על דו"חות רווח והפסד ולחשב את בסיס השכר לפי ממוצע השנים 2016-2017, אולם כאמור לעיל, המנעותו מהגשת ראיות שלמות בנוגע להכנסתו בשנת 2016 פועלת לחובתו.

סכום גמלת הנכות (בחישוב על בסיס שליש מהשכר הרבע שנתי במכפלה של 75%) שהיתה משולמת לתובע אילו הוכרה נכותו הזמנית בשיעור 100% בתקופה זו, היתה בסכום של 11,900 ₪ לחודש.

מאחר שהתובע עצמאי, הוא אינו זכאי לפצוי בגין הפסדי פנסיה, ואף בא כוחו לא עתר לפצוי זה בסיכומיו.

...

אני סבורה שהנכות הנוירולוגית משליכה באופן ישיר על תפקודו וכושר השתכרותו.

עזרת הזולת משך 3 החודשים הראשונים לאחר הפציעה, מקובלת עלי טענת התובע כי נדרשה לו עזרה מרובה, החורגת מעזרה רגילה הניתנת על-ידי בני משפחה ומזכה אותו בפיצוי גם בהעדר הוצאה על עזרה בשכר.

ריכוז סכומי הפיצויים הפסדי שכר בעבר 106,000 ₪ הפסדי שכר לעתיד 263,000 ₪ עזרה – עבר ועתיד 15,000 ₪ הוצאות – עבר ועתיד 5,000 ₪ כאב וסבל 31,600 ₪ סה"כ 420,600 ₪ ניכוי תשלומי מל"ל 133,600 ₪ יתרה לפיצוי 287,000 ₪ סוף דבר 1616.

ביום התאונה התובע ניגש למבנה, ולאחר בדיקות, היתייעצות עם הנתבע וגילוי מקור הבעיה (בצנור בתיקרה גבוהה בחדר הישיבות במבנה), התובע עלה על סולם שגובהו כ- 1.5 מ' והחל בבצוע העבודה, אך לקראת הסוף, וכשנאלץ לעמוד על השלב האחרון בסולם ולמתוח את גופו כדי להגיע לנקודה בה התכוון לסיים את העבודה, הוא נפל מהסולם אל הריצפה ונגרם לו שבר במרפק שמאל (להלן: התאונה).

העד אופיר מוראד (להלן: מוראד), עובד סוצאלי במקצועו, שימש כמנהל מרכז חרום שוסטרמן – בית לכל ילד, במשך 13 שנים, משנת 2008 עד 2020, שלל מכל וכל את טענת אלון לפיה העבודה בוצעה שלא על דעת אילן אלא על דעת התובע עצמו, ואף קיבל עליה תשלום מהעמותה (עמ' 25 בתמליל ש' 19-29).

כעולה מחוות דעתו, לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הגבלה בטווחי תנועות מרפק עם הגבלה ביישור ובכיפוף, בהתאם לסעיף 41 (8) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התוספת לתקנות) ו- 10% בגין צלקות מכערות ומכאיבות לפי סעיף 75 (1) (ב) לתוספת לתקנות, עם פגיעות בסעיף התחושתי, שככל הנראה נמצא לכוד ברקמת הצלקת מניתוח העברת העצב.

עוד העריך המומחה כי נכותו הזמנית של התובע למשך שלושה חודשים מאז התאונה הייתה בשיעור 100% ובשלושת החודשים שלאחריהם הנכות הייתה בשיעור 50% (ראו: מוצג במ/1).

לאור האמור, בסיס השכר לעתיד המבוקש ע"י התובע (12,740 ₪) נראה סביר בהחלט.

הפסדי פנסיה לעתיד: משקבעתי כי שיעור הגריעה מכושר הישתכרותו העתידי עומד על 10%, פשיטא כי התובע, במומו, עדיין מישתכר מעל השכר הממוצע במשק (12,740 ₪ פחות 10% = 11,466 ₪).

...

על כן, שוכנעתי כי שיעור הנכות הרפואית הצמיתה המשוקללת עקב התאונה הוא 19%.

לסיכום אני מקבלת את התביעה כנגד הנתבע 1 ומחייבת אותו לשלם לתובע פיצויים בסך של 455,000 ₪ בצירוף 23.4% בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף סך של 3,500 ₪ בגין הוצאות משפט (אגרת פתיחה, הוצאות עדים והשתתפות התובע בשכר טרחת המומחה אשר מונה מטעם בית המשפט.

התביעה כנגד הנתבעות 2 ו- 3 נדחית, והנני מחייבת את התובע בהוצאותיהן בסך של 12,000 ₪.

[footnoteRef:2] [2: השווה לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות) התש"ל-1969: "כאבי גב תחתון כרוניים ללא הגבלת תנועה וללא ממצא פתולוגי". ראה גם תא (נצ') 2713-03-09‏ ‏ פלונית (קטינה) נ' ראניה זבידאת וגם תא (ת"א) 47243/06 ‏ ‏ ברקוביץ יוגב נ' מגדל חברה לבטוח בע"מ (בעיקר סעיף 19).

מצבו של התובע כיום מעיב על כושרו לעבוד ועל כך יעידו, בין היתר ובנוסף לאמור בסעיפים 35+36 הנ"ל, שלושת החודשים האחרונים בשנת 2022-2023 בהם נעדר מעבודתו.

מכאן כי על בסיס הכנסתו של התובע לשנת 2022, בממוצע 17,909 ₪, זכאי התובע לפצוי כדלקמן: 17,909*1.5*55%: 14,775 ₪.

אלא שמדובר בפנסיה על פי חוזה ביטוח מקרן פנסיה חדשה ועל כן אינם ברי ניכוי (רעא 7946/09 ‏ ‏ מקפת החדשה ניהול קרנות פנסיה ותגמולים נ' יעל אנוך, 29.2.2012).

...

] כאן המקום לציין כי אינני מקבל את טענת ב"כ התובע ממנה השתמע כי קודם ובסמוך לתאונה לא סבל התובע מכאבי גב או כי מדובר בתיעוד דליל שאין בו דבר.

אני סבור שנכון לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי על הצד הגבוה שיעמוד על סך כולל של 250,000 ₪.

כך גם לא ברור האם מדובר בתאונה בשירות המעביד המקימה חסינות לנתבעת מפני תביעת שיבוב של המל"ל. אני סבור כי במקרה זה לא נכון לפסוק לתובע את הוצאותיו בביטוח לאומי הגם שהוצג הסכם (ולא קבלה בגין תשלום) נוכח הנסיבות המתוארות לעיל.

אני סבור שניתן לראות בשכר הטרחה שמשלם הניזוק לבא כוחו בגין ניהול הליך במל"ל לקביעת נכות, כהוצאות משפט וככאלה אין הגבלה על פסיקתם, כל עוד נעשה הדבר בסכום סביר שמשקף את ייעול הדיון.

גמלאות כפל אינן רק הסדרים של פנסיה תקציבית המבקש המשיך והציג אישור מגילעד שלפיו "הפנסיה מקרן "גילעד" הינה פנסיה צוברת ולא פנסיה תקציבית" (נספח ח' לבקשה לאישור) ועליו מבסס את הטיעון המרכזי שהעיקרון של גמלאות כפל נועד למנוע מצב של שתי פנסיות תקציביות ולא נועד לחול על מי שמקור אחת הפנסיות שלו בפנסיה צוברת, שהרי בעת חקיקת חוק הגימלאות עדין לא היו פנסיות צוברות, וכפי שעולה גם מהפנייה לדברי ההסבר לתיקונים שנעשו ברבות השנים בחוק הגימלאות.

אמנם צודק המבקש בטענה שמרבית הגמלאים בקבוצה זו הם עמיתים במבטחים (כ-80%), ומיעוטם מתחלק בין הקרנות הותיקות האחרות (כ-16% עמיתים בגילעד, כ-3% עמיתים במקפת וכ-1% עמיתים בקג"ם).

כמו כן כפי שהזכרנו הממצאים האמורים הם ממצאים מידגמיים של 300 הגמלאים האחרונים שבהם טיפלה המדינה וניתן להסיק מהם על מגמה, אך לא ניתן להסיק מהם שהמדינה אינה מפעילה את מגנון הגבלת גמלאות כפל על עמיתי הקרנות הותיקות האחרות.

הקרן מיתנהלת על בסיס של ערבות הדדית או "סיבסוד צולב" בין עמיתיה, כלשון בית המשפט העליון בעיניין קוריצקי.

בתום תקופת עבודתו באוניברסיטה שכרו החודשי עמד על כ – 15,000 ₪ בממוצע (עמ' 16, בשורה 10).

גם במכתב המבקש מיום 8.8.16 ציין כי: "הנושא עלה בהתדיינויות במשרד החינוך במשך כשלוש שנים שקדמו ליציאתי לפנסיה. המשרד החליט להעניק לי הפנסיה בסופה של ההיתדיינות. עם תחילת קבלת הפנסיה מאוניברסיטת בר אילן ב-2013 כתבתי לכם מכתב נוסף שבו הודעתי על תחילת קבלת הפנסיה ושלא אוכל להשיב תשלומים בעתיד..." (צורף למכתב המבקש לגב' צביה אייבס ממנהלת הגימלאות מיום 12.1.17 בנספח 10 לתשובת המדינה).

...

כך איננו מקבלים את טענות המדינה כי באופן מהותי נושאים הקשורים בערעור גמלאות אינם מתאימים להתברר כתובענה ייצוגית, ואף יתכן שההפך הוא הנכון.

נושאים נוספים משמצאנו שהמדינה פועלת כדין בהפעילה את מנגנון הגבלת גמלאות כפל במקרה של המבקש, אנו קובעים שדרישותיה מהמבקש, כמו גם פעולות הגביה להן טוען המבקש, נעשו אף הן כדין.

מכאן שדין התביעה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 להידחות.

סוף דבר – הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נדחית.