פנייה פרטית למומחה בית הדין

לטענת הנתבע, היתייחסות המומחה לשאלת העישון הוזכרה כאימרת אגב, במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה וכעולה מהחומר הרפואי שהוצג למומחה.עוד נטען כי יש לדחות את טענות התובע כי הרופא הפרטי אליו פנה סבר אחרת מהמומחה מטעם בית הדין .

...

לא מדובר בחוות דעת נטראלית הנסמכת על עובדות מוסכמות על ידי הצדדים ומשעה שהמומחה אינו מחויב להתייחס לחוות דעת רופא פרטי אלא להתייחס לשאלת הקשר הסיבתי, דין הטענה להידחות.

כמו כן, כי לא הוגשה בקשה להעברת חוות הדעת אל המומחה טרם כתיבת חוות דעתו לפיכך, גם מטעם זה אין ממש בטיעון התובע בעניין זה. בהעדר סיבה לסטות מחוות דעת המומחה המנוסחת באופן בהיר ונהיר, יש לדחות את התביעה ולהשית הוצאות על התובע.

סוף דבר לאור האמור לעיל, בהתבסס על חוות דעת המומחה הנעדרת סיבה לסטות ממנה משעה שהינה מנומקת וברורה, התוצאה היא כי דין התביעה להדחות.

9.6 אם תשובתך לשאלה הקודמת היא לא, הרי נכון לומר שאין כל רלבאנטיות להתייחסותך האישית בחוות הדעת לאי הזכרת ארוע הנפילה במסמכים הרפואיים? 9.7 האם כבודו ראה את המלצת האורתופד מטעם קופ"ח כללית ד"ר ג/קי ברוך, מיום 3.2.15? האם נכון שנכתב שם: "זו הבקשה ה 3 שלי לשלוח את המטופלת לבדיקת MRI מתלוננת על כאב מתמשך ואים בדיקת EMG יכולה לשמש תחליף לדימות מדוייק בנוסף מופנית למרפ' גב בלינסון" לנוחיות כבודו, מצ"ב המלצות האורתופד ד"ר ג/קי ברוך מיום 3.2.15 9.8 האם תוכל לאשר כי האורתופד מטעם קופ"ח כללית ד"ר ג'קי ברוך, הוא שהפנה את התובעת לראשונה לבדיקת MRI כפי שצוין בסעיף 7 לעיל? 9.9 האם כבודו ראה את סעיף 3 להמלצות מיום 4.2.15 של מיון בית חולים איכילוב? האם נכון שהומלץ שם MRI בקהילה? האם גם נכון כי צוין במסמך: "צליעה בהליכה. החולה כאובה מאוד... בבדיקתה כאובה מאוד, רגישות בניקוש, עמ"ש מותני מימין". לנוחיות כבודו, מצ"ב סיכום מיום 4.2.15 9.10 האם נכון כי, הומלץ לתובעת גם ע"י האורתופד מיום 3.2.15 וגם ע"י רופאי חדר מיון איכילוב מיום 4.2.15 לבצע בדיקת MRI (ושניהם אינם רופאים פרטיים)? 9.11 האם נכון כי תלונותיה של התובעת מיום 4.2.15 בפני ד"ר גרסי הנם כדלקמן: "כאב גב תחתון. מתלוננת שמתקשה בישיבה. אך אומרת שהגיעה רק לקבל הפניה כדי לנצל את MRI ואח"כ תעזוב את הקופה". ממצאים: "יושבת חפשי אינה מעוניינת להבדק". לנוחיות כבודו, מצ"ב רשומה רפואית מיום 4.2.15 9.12 האם תוכל להסביר את השוני הראדיקלי בין תלונות המטופלת והממצאים הרפואיים שציין האורתופד מיום 3.2.15 והממצאים הרפואיים מחדר מיון באותו יום 4.2.15 לבין הממצאים המנוגדים של רופא מישפחה מיום 4.2.15 המצויינת בסעיף 11 לעיל? 9.13 האם נכון לומר כי, רופא מישפחה אינו בעל השכלה ו/או יכולת איבחנה ו/או מומחיות כמו מומחיות של רופא אורתופד? 9.14 נא פרט ברשומה רפואית מיום 4.2.15 האם צוין : "אינה מעוניינת להבדק" או האם צוין: "מסרבת להבדק"? ככל שתשובתך כי נכתב "אינה מעוניינת להבדק" הסבר מדוע ציינת מסרבת להבדק? 9.15 האם כבודו עיין במימצאי בדיקת MRI מיום 11.2.15? לנוחיות כבודו, מצ"ב העתק.

20 בעב"ל 1035/04 דינה ביקל – המוסד לביטוח לאומי (6.6.05) (להלן: "עניין ביקל") נפסק: "לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה.

...

כך ציין המומחה, בין היתר, כי "נראה כי חלה החמרה בנפילה המתוארת בהחלטה" ובמקום אחר "ראיתי את החלטת ביה"ד שקבעה כי האירוע ארע. זו סיבה עיקרית בגללה עניתי כי יש מקום להכיר בתרומת האירוע להחמרה במצב קודם". 18 קביעותיו הרפואיות של המומחה עומדות במבחן הסבירות וההיגיון ולא מצאנו נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת של מומחה – יועץ רפואי מטעם בית הדין.

" ועיין גם בעב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי – מרדכי בוארון (15.5.2007) שם נפסק מפי כב' השופט פליטמן ובהסכמת יתר חברי המותב, כי: "בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומבוטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המל"ל (לא פורסם), וכן עב"ל 341/96 מליחי נ' המל"ל, פד"ע לד' 377)" בנסיבות המקרה דנן, לא מצאנו הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לסטות ממסקנות חוות הדעת של המומחה שהוגשה בתיק ומכאן שדין התביעה – להתקבל.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

אנו קובעים כי קיים קשר סיבתי על דרך של החמרה בין האירוע התאונתי שאירע לתובעת ביום 22.1.2015 לבין מצבה הרפואי של התובעת וכי מדובר בתאונת עבודה.

התובעת לא ייחסה חשיבות לכאבים בכתף שמאל שהופיעו מיד לאחר התאונה, כמו גם לא מהרה לפנות לקבלת טפול רפואי, פנתה תחילה לקבלת טיפולים אלטרנאטיביים פרטיים כגון מסאג' רפואי, דיקור סיני וכו', ומשכאביה לא חלפו פנתה לקבלת טפול רפואי.

עוד טען הנתבע כי בנסיבות העניין על התובעת לבקש כי בית הדין יבהיר למומחה שחוות דעתו תנתן בהתאם לעובדות המוסכמות, ומכאן יש מקום לדחות את הבקשה מושא החלטה זו. המסגרת הנורמאטיבית במסגרת הנחיות נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, כב' השופטת ורדה וירט-ליבנה, בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים (מיום 10/9/19), הותוו כללים להנחיית בתי הדין והצדדים בהליכים שבהם מתמנים מומחים רפואיים.

...

במאמרו של נשיא בית הדין הארצי לעבודה כב' השופט (בדימוס) סטיב אדלר (ס' אדלר, מומחים יועצים רפואיים בבית הדין לעבודה, המשפט ב' 199), נאמר כי פסילת מומחה הנה צעד חריג שבית הדין נוקט בו בנסיבות נדירות, אשר רק בהתקיימן רשאי בית הדין להיעתר לבקשה כאמור "ואין הדבר בבחינת מעשה שבכל יום". סיבות אפשריות לפסילת חוות דעת: כאשר חוות הדעת של המומחה מבוססת על עובדות שלא נקבעו על ידי בית הדין, כאשר מתברר שהמומחה נוהג לתת חוות דעת לנתבע, כאשר חוות הדעת מבוססת על הנחה משפטית לא נכונה או כאשר המומחה אינו מוכן להשיב על שאלות הבהרה או אינו מסוגל להשיב עליהן.

דיון והכרעה לאחר שבחנו את טענות הצדדים, חוות דעתו של המומחה וכלל החומר אשר בתיק, הגענו למסקנה לפיה דין הבקשה להתקבל, כך שיש למנות מומחה רפואי אחר מטעם בית הדין, וזאת מהנימוקים אשר יפורטו להלן.

מעיון בחוות הדעת עולה כי המומחה התייחס לתיעוד הרפואי בתיקה של התובעת "בזמן אמת" וקבע כי הוא "סותר" את העובדות המוסכמות ואת התיעוד הרפואי מיום 02/12/2019, כחודש לאחר האירוע מושא ההליך, בו נמסר "ללא סיפור של חבלה או נפילה". המומחה המשיך והתייחס לסתירה נוספת לטעמו, תוך שהפנה לרישום אצל האורתופד מיום 03/02/2020, שם צוין "לאחר תנועה חדה בזמן טיול". מכאן, הגיע המומחה למסקנה לפיה לתובעת לא אירע האירוע התאונתי ביום 04/11/2019 אשר נקבע בהחלטה מיום 18/01/2022 ולפיו היא נפלה על כתף שמאל, תוך שקבע כי התובעת "לא דיווחה על אירוע תאונתי חריג של נפילה על כתף", וכי הרישום הרפואי הראשון בעניין הכתף "מדגיש העדר אירוע חבלה ונפילה". ועל סמך תיעוד זה קבע המומחה "למרות העובדות המוסכמות, לא ניתן לייחס קשר של השפעה כלשהי בין האירוע לבין התפתחות כתף קפואה משמאל." – עמדה זו הינה, כאמור, סטייה ברורה ומובהקת מהעובדות המוסכמות.

" בכתב ההגנה של הנתבע 1/המוסד לביטוח לאומי ציין את הנימוקים הבאים: "מעיון בכתב התביעה עולה כי טענותיו של התובע מיתמקדות באי קבלת החזר הוצאות. התובע לא צרף כל החלטה רלוואנטית לכתב התביעה וזאת בנגוד להוראות תקנה 14 תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991. הנתבע יטען כי התובע אף לא צרף כל פנייה שנעשתה לנתבע בנושא זה.

לטענת התובע קיבל טפול רפואי על ידי רופאי הנתבעת 2 וכי הטיפולים שקבל לא עזרו לו. לכן התובע פנה לקבלת טפול מרופא מומחה פרטי, פרופ' רייס.

...

התובע לא השכיל להוכיח, שמתקיימים בעניינו התנאים הקבועים בחוק הביטוח הלאומי, התקנות למתן טיפול רפואי, וההסכם שבין המוסד לבין קופת חולים, ומשכך דין תביעתו להחזר תשלום הוצאות רפואיות מאת נתבעת 2/קופת חולים כללית – להדחות.

בעניין זה נקבע בסעיף 13 להסכם ההתקשרות בין המוסד לביטוח לאומי לבין קופת החולים: "... הקופה לא תהא חייבת לשאת בהוצאות כלשהן שהוציא מקבל השירות לשם קבלת השירותים הרפואיים במתקן רפואי שאינו שייך לקופה אלא אם ניתנה למקבל השירות הסכמה מוקדמת ומפורשת בכתב מאת הקופה". סוף דבר לאור כל האמור לעיל - התביעה נדחית.

עקב מצוקה נפשית פנתה לפסיכולוג פרטי ובהמשך הופנתה לפסיכיאטר ע"י רופאת המשפחה, נבדקה ע"י פסיכיאטרית ב15.5.2018 ונעשתה איבחנה של הפרעה הסתגלותית עם תגובה חרדתית דכאונית.

" לשאלה: "ב. האם נכון הדבר, שהתובעת החלה להתלונן על בעיותיה הנפשיות רק לאחר התאונה מיום 26.12.17?" השיבה המומחית הפסיכיאטרית: "אכן אין תעוד של פנייה לטפול פסיכיאטרי על ידי התובעת קודם לתאונה ב- 26.12.2017." לשאלה: "ג. בתשובתך לשאלה ב' בחוות דעתך השבת "..

לטענתו, הפרעת הדחק ממנה סבלה בסמוך לתאונה חלפה תוך ימים ספורים, "אין בה כדי לקבוע קשר סיבתי חד משמעי, או בכלל". דיון והכרעה כידוע, בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה מטעמו, וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מדי בעלי הדין (דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי (2.11.99)).

...

עם זאת, התוצאה אליה הגעתי היא כי דין התביעה הן בתחום הנפשי והן בתחום הנוירולוגי - להתקבל.

משכך, הגם שמצאתי לדחות את טענת התובעת כי קיימת הצדקה לסטות מחוות דעתה של המומחית, התוצאה היא, כי התביעה בתחום הנפשי- להתקבל.

סוף דבר על יסוד חוות דעתן של המומחיות, התביעה מתקבלת, באופן שיש להכיר בפגיעה הנפשית והנוירולוגית כפגיעה בעבודה.