פניה שמאלה תאונה עם אוטובוס פגיעה במראה ובכנף הקדמית

לטענת התובעת בתיק העקרי, בעת שרכב מס' רשוי 91-688-54 של התובעת (להלן: "רכב התובעת") פנה שמאלה לרחוב טרומפלדור, רכב מס' רשוי 66-447-78 (להלן: "רכב הנתבעות") סטה מנתיבו לנתיב נסיעת רכב התובעת ופגע בו. מנגד לגירסת הנתבעות בתיק העקרי (והתובעת שכנגד) בעת שרכב הנתבעות הוסע בנתיב האמצעי בדרך עם שלושה נתיבי נסיעה, הגיח לפתע רכב התובעת מצד שמאל, סטה והתפרץ לתוך הנתיב האמצעי של רכב הנתבעות ופגע בו לכל אורכו בצד שמאל.

נהגת רכב התובעת העידה כי לפני שפנתה שמאלה, רכב התובעת היה בעצירה בנתיב השמאלי בשל מופע רמזור אדום (עמ' 2 שו' 4), ואילו נהגת רכב הנתבעות אישרה כי רכב הנתבעות ביצע פניה ימינה בנסיעה רצופה אל הנתיב האמצעי ברחוב טרומפלדור, בשל חסימת הנתיב הימני על ידי אוטובוס שהיה בעצירה בתחנת האוטובוס בנתיב הימני (עמ' 4 שו' 6-7 ועמ' 5 שו' 4).

נהגת רכב התובעת העידה כי כמה שניות לאחר שרכב התובעת פנה שמאלה, אירעה התאונה (עמ' 2 שו' 7), כשלדבריה רכב התובעת כבר הישתלב ברחוב טרומפלדור (עמ' 2 שו' 14).

בהתאם לחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, רכב התובעת ניזוק לאורך צד ימין, כאשר דלת אחורית ימנית, דלת קדמית ימנית, כנף קדמי ימני, מראה צד ימין ופנס צד ימין נזוקו.

מוקדי נזק אלה מסתברים עם סטיית רכב התובעת ימינה לעבר רכב הנתבעות, לאחר שיכלי הרכב השתלבו ברחוב ומכאן סימני החיכוך בכנף קדמית שמאלית ברכב הנתבעות ותלישת הפגוש בצד שמאל של הרכב מכיוון הכנף לפנים, ומנגד סימני החיכוך מהכנף הקדמית ימנית ברכב התובעת לאחור וסימני הפגיעה בחלק החצוני של כסוי בית המראה ברכב התובעת, ללא סימני פגיעה בזכוכית בית המראה, כפי הנראה בתמונות כלי הרכב שהוצגו.

...

לא ראיתי בנסיבות המקרה, לאור המסקנה אליה הגעתי, להטיל אחריות על נהגת רכב הנתבעות.

לאור כל האמור, התביעה העיקרית - נדחית.

התובעת תשלם את המחצית השנייה של האגרה תוך 10 ימים.

התובעת לא הגישה חוות דעת נגדית בנוגע לנזקי רכב הנתבעות ולא דרשה לחקור נגדית את עורך חוות הדעת, ואני מקבלת את קביעותיה.

כשהביט במראה השמאלית הקדמית של האוטובוס, ראה נהג האוטובוס את רכב התובע צמוד לאוטובוס לאחר שפגע בו מאחור.

לטענתו, נהג רכב התובע הוא שסטה ימינה לנתיבו, אולי כדי להמשיך בנסיעה ישר לכיוון יפו, שכן מהנתיב השמאלי הייתה פנייה שמאלה בלבד לכיוון בת ים. נהג האוטובוס התקשה להסביר מדוע הוא לא ביקש את פרטיו של נהג רכב התובע לאחר התאונה אלא רק מסר לו את פרטיו שלו.

באשר למוקדי הנזק כפי שנראו בתמונות הרכבים שהוגשו לבית המשפט, הנזק ברכב התובע הוא בפינה ובכנף הימנית הקדמית.

...

מנגד, מהתמונות שהגיש התובע, כמו גם הנזקים באוטובוס, אני קובעת כי גם האוטובוס היה בסטייה לשמאל תוך פגיעה בפינה הימנית הקדמית ברכב התובע.

לאור כל האמור ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי לחלק את האחריות בין הנהגים כך שנהג רכב התובע יישא באחריות בשיעור של 60% לתאונה ואילו נהג האוטובוס יישא ב- 40% לה. הנזק סכום התביעה הועמד על 12,300 ₪, המורכבים מסכום של 9,082 ₪ בגין הסכום ששילם התובע לתיקון רכבו, 1,060 ₪ בגין הסכום ששילם התובע לשמאי מטעמו, 59 ₪ בגין מסירת כתב התביעה ו- 2,000 ₪ בגין הפסד יום עבודה, אובדן זמן ועוגמת נפש.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי.

בהתאם, אני מורה לנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סכום של 3,467 ₪ (40% משיעור הנזק שנקבע, בהתאם לשיעור אחריותו של נהג האוטובוס), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד פירעון התשלומים ב- 26.12.2020 ועד למועד התשלום בפועל.

הוא היה בנתיב השמאלי ובשלב מסוים האוטובוס פנה ימינה בצומת רמות ו"תוך שהוא פונה ימינה שאני ישר, החלק האחורי של האוטובוס פגע במראה של הרכב שלי.

הוא נישאל מדוע אם הן תוקנו הוא לא היה בטוח לומר שכל הנזק שרשום בדו"ח שמאי שייך לתאונה עם האוטובוס והשיב "המראה הייתה הדבר הבולט ביותר וגם הדרמטי ביותר. יכול להיות שלצד שבירת המראה שהייתה קולנית היו גם פגיעות נוספות" (עמ' 4, ש' 19-20).

הוא נישאל האם זה נכון שכשהוא מבצע פניה ימינה, החלק האחורי שלו יותר נוטה שמאלה והשיב "אתה טועה. במפרקית הוא מחולק לשני שליש ושליש, אולי קצת יותר. כל מה שהחלק הקידמי עושה, החלק האחורי עושה אחריו אוטומאטי. בנסיעה ישרה קדימה, מה שהחלק הקידמי עושה החלק האחורי מתיישר לפי מה שהוא עושה. ברגע שעשיתי תימרון שהחלק מתיישר אוטומאטית הוא מתיישר עם הנתיב. יש מספיק מקום להתיישר כי החיבור בין היציאה מהמחלף לבין ההישתלבות יש קטע של פס הפרדה שמפריד בין שני הנתיבים" (עמ' 8, ש' 16-22).

בכל הנוגע ליתר הנזקים, לא הוכח כי הם כתוצאה מהארוע דנן עת ישנה פגיעת מעיכה ושריטות לאורך כל הדלת ודבר שכזה בודאי יכול היה התובע להעיד בביטחון רב לו היה מתרחש עת הוא רק תיאר פנייה לכיוון ימין ופגיעה במראה שיכולה להתרחש כתוצאה מקירבה אולם על מנת שיהיה שיפשוף לאורך כל מוקד ימני ופרוק טמבון ופגיעה בכנף מעל הגלגל הוא בודאי היה אמור לזכור סטייה והיצמדות משמעותית יותר עת פגיעה במראה לא מחייבת היצמדות הדוקה וגרירה אלא גם פגיעה על ידי רכב חולף שנוסע קרוב.

אפילו תמצי לומר כי התאונה התרחשה עת האוטובוס פנה ימינה והפגיעה היא במראה על מיקומה, כי אז גם לא ברור הקשר הסיבתי ליתר הנזקים המתפזרים לאורך ולרוחב, בשים לב לכך שהתובע מוסר כי לא היו לו כל תאונות קודמות במשך 9 שנים אולם תוך כדי חקירתו גירסתו כורסמה עדותו שאופיינה בהתחמקות עת נידרש שוב ושוב לנושא כאשר ידוע הוא ששמאי בודק את הרכב כמות שהוא ומעריך את הנזקים ולא בוחן קשר סיבתי לתאונה.

...

לא ברור אם נהג האוטובוס אחראי לתאונה דווקא ואני מקבלת את הסברו של נהג רכב הנתבעת בנוגע לאפיון האוטובוס כי אחרת באופן אינהרנטי כל אוטובוס מסוג זה יגרום לפגיעות ברכבים עם התעקלות או פנייה.

מכל מקום, לפי אופי הפגיעה, אני מתרשמת שהשפשוף עם האוטובוס היה כבר בזמן הנסיעה במקביל ולא בשל "מכה מהזנב". על כן, אני סבורה שלשניהם תרומת אחריות מסתברת לאירוע הנזק ובהעדר קנה מידה לדעת מי התרשל יותר, משלא בהכרח מי שפגע הוא זה שהתרשל יותר, אני סבורה כי החלוקה השוויונית היא המתאימה ביותר להבדיל מדחיית התביעה.

נוכח האמור, הנתבעת תשלם לתובע סך של 612 ₪ ולתובעת 2 סך של 1464 ₪ וכן אגרת בית משפט בסך של 780 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 950 ₪ בנסיבות העניין נוכח התוצאה אליה הגעתי הן בעניין האחריות והן בעניין גובה הנזק עת כל צד יישא בהוצאות עדיו.

על פי עדותו עמד בנתיב השמאלי לפניה שמאלה טרם פנייתו שמאלה, הגיח האוטובס ממסלול מימינו הממשיך בנסיעה ישר פגע במראה ובכנף הקדמית.

על פי ההודעה : "עמדתי ברמזור אדום ממתין לירוק בנתיב השמאלי ביותר (שממשיך ישר למסגר) לצידי עמד רכב בנתיב השמאלי שפונה רק שמאלה ואחריו עמד הרכב הנפגע שהתחלנו בנסיעה אני המשכתי ישר הרכב הנפגע שעמד שני ברמזור הסיט את ההגה ימינה קלות מיכוון שהרכב לפניו עצר וכתוצאה מכל הוא שיפשף אותי (את הכנף הימנית שלו באוטובוס) ממש שיפשוף קל מאוד לאוטובוס לא נגרם שום נזק מלבד שריטה קלה בצבע (צילמתי את הכנף)".   לאחר שמיעת עדויות הנהגים, ולאחר שהנהגים הדגימו לפני את קרות התאונה וכן מתוך עיון במסמכים אני קובעת כי התובעת הוכיחה, בהתאם לרף המוטל עליה במשפט אזרחי, כי האחריות לתאונה היא של נהג האוטובוס, והכל מהנימוקים הבאים: 3.

...

על פי ההודעה : "עמדתי ברמזור אדום ממתין לירוק בנתיב השמאלי ביותר (שממשיך ישר למסגר) לצידי עמד רכב בנתיב השמאלי שפונה רק שמאלה ואחריו עמד הרכב הנפגע שהתחלנו בנסיעה אני המשכתי ישר הרכב הנפגע שעמד שני ברמזור הסיט את ההגה ימינה קלות מיכוון שהרכב לפניו עצר וכתוצאה מכל הוא שיפשף אותי (את הכנף הימנית שלו באוטובוס) ממש שפשוף קל מאוד לאוטובוס לא נגרם שום נזק מלבד שריטה קלה בצבע (צילמתי את הכנף)".   לאחר שמיעת עדויות הנהגים, ולאחר שהנהגים הדגימו לפני את קרות התאונה וכן מתוך עיון במסמכים אני קובעת כי התובעת הוכיחה, בהתאם לרף המוטל עליה במשפט אזרחי, כי האחריות לתאונה היא של נהג האוטובוס, והכל מהנימוקים הבאים: 3.

סוף דבר, אני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי התאונה ארעה כתוצאה מסטיה של האוטובוס לכיוון רכב התובעת.

בהתאם אני קובעת כי הנתבעים באמצעות הנתבעת 2 ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 2,858 ₪, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 13.3.12 ועד התשלום בפועל.

כראייה הוא מצרף את דו"ח הנסיעות ומצביע על העובדה שזה מראה כי רגע לפני התאונה מהירות האוטובוס היתה 37 קמ"ש. התמונה שמצטיירת לטענתו היא כי זה היה נהג הרכב הפרטי שהתעלם מכל מרכיבי הדרך ובחוסר זהירותו גרם לתאונה.

טענות ההגנה והתביעה שכנגד לטענת הנתבעת ביום 15.12.2021 בצומת הכניסה לכביש 5720, נסע המבוטח של הנתבעת (להלן: "נהג הרכב הפרטי") לכיוון צפון, לאחר שווידא כי הדרך פנויה והאט נסיעתו עקב תמרור תן זכות קדימה המוצב בדרכו, החל בחציית הצומת בפנייה שמאלה, כאשר לקראת סיום הפנייה שמאלה, התפרץ אוטובוס הנתבעת שכנגד אל הצומת הלא פנוי, במהירות, ממול לרכב הנפגע, סטה מנתיב נסיעתו לרכב הנפגע ופגע בו בעוצמה רבה בצידו השמאלי.

הפגיעה ברכב התובעת היא החל מהכנף השמאלית לכיוון אחור- המשכות הנזק מקדימה דופן שמאל לאחור.

בטופס הודעה לתאונה ציין נהג הנתבעת כי "בתחילת הנסיעה בכביש 5720 אוטובוס שסטה ממסלולו פגע בצד השמאלי והקדמי של הרכב בו נסענו..." ואין כל הסבר מדוע לא ציין נהג הנתבעת בטופס הודעה לתאונה כי כבר הספיק להישתלב בנתיבו הנגדי של הכביש, ואז הגיע האוטובוס של התובעת וסטה.

אני זוכר את הכניסה ואת המפגש עם האוטובוס.

...

סוף דבר סיכומו של דבר; אני מורה על חלוקת האחריות לתאונה בין שני הנהגים כדלקמן: התובעת – שיעור של 20%; הנתבעת – שיעור של 80%.

אשר על כן ובהתאם לחלוקת האחריות האמורה, אני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 23,600 ש"ח כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 20.6.2022 ועד ליום התשלום בפועל, בצירוף שכר-טרחת עורך-דין בשיעור של 17.55%, אגרת משפט כפי ששולמה ושכר העדים פי שנפסק בדיון.

בתביעה שכנגד- תשלם התובעת לנתבעת סך של 37,685 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 8.9.2022 ועד ליום התשלום בפועל, בצירוף שכר-טרחת עורך-דין בשיעור של 11.7%, אגרת משפט כפי ששולמה.