לאחר שנחה דעתה של התובעת, לטענתה, כי הנתבע כשיר לבצע את העבודה וכי הוא משתמש בחומרים איכותיים לשביעות רצונה, חתמה עמו על הסכמי הזמנות עבודה מס' 73 ו- 74, תוך התחייבות מצידו לסיום העבודות עד סוף שנת 2013.
דא עקא, כך לפי גרסת התביעה, במהלך ביצוע העבודות, התובעת העירה לנתבע על פגמים וליקויים שונים בבצוע העבודה, כגון ריצפה עקומה, הצבת קרמיקה בצורה לא ישרה ועוד, כשהנתבע מבהיר לה כי עליה לשפוט את העבודה אך ורק בסיומה.
התובעת טענה כי עקב מחדליו של הנתבע היא פנתה לשמאי מקרקעין ולמהנדס חשמל אשר הצביעו על ליקויים קשים בעבודות ובהתאם התובעת היתקשרה עם בעלי מיקצוע אחרים לתיקון עבודתו הרשלנית הנטענת של הנתבע.
התובעת צרפה הסכם להזמנת עבודה לתיקון מערכת החשמל, וכן הסכם עבודה לשפוץ הליקויים, לרבות חשבוניות, אשר נועדו לתמוך בטיעוניה בדבר הוצאות שהוציאה לטענתה לשם תיקון העבודות שבוצעו על ידי הנתבע.
...
משכך, מצא המומחה כי עלויות החיפוי הסבירות במקרה דנן הינן 6,670 ₪ ומשלא הובאו ראיות לסתור את קביעותיו של הנ"ל אני מקבלת הערכתו ופוסקת סך של 6,670 ₪ בגין מרכיב זה.
ביחס לעבודות האינסטלציה מצא המומחה מטעם בית המשפט כי קיים ליקוי אך ורק באינטרפוץ, אשר הורכב ברשלנות, ולא היה תקין.
לסיכום פרק זה, ולאור כל המפורט לעיל , ומשלא הובאו ראיות לסתור את קביעות המומחה מטעם בית המשפט, יש לחייב את הנתבע, כפי קביעת המומחה מטעם בית-המשפט בשל ביצוע מחודש של העבודות, הכוללות 6,670 ₪ עבור חיפוי, 8,000 ₪ עבור אינסטלציה, 2,500 ₪ עבור עבודות חשמל ו-15,000 ₪ בגין ליקויים בריצוף – סך כולל של 32,170 ₪.
סוף דבר:
לסיכום- אני מקבלת את התביעה חלקית ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת באמצעות באת כוחה פיצוי בסך כולל של 34,670 ₪.
