פנוי וסילוק יד ממקרקעין לאחר קבלת ירושה

לאחר שחלפו 30 יום לפינוי המקרקעין כמפורט בצו הפינוי, ביקר מר וידר ביום 8.7.18 במקרקעין, אולם לטענתו, באותו היום נתקבלו באמצעות הטלפון שלו איומים על חייו אשר בעקבותיהם הגיש תלונה למישטרה.

דיון לאחר שעיינתי בחומר הראיות ושמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בסיכומים שהוגשו, הגעתי למסקנה כדלקמן: הצוו נשוא ענייננו ניתן מכח סעיף 4(א) לחוק מקרקעי ציבור שזו לשונו: "תפס אדם מקרקעי ציבור, ושוכנע הממונה, לאחר שעיין בדין וחשבון בכתב מאת פקח שביקר במקום ועל סמך מסמכים לענין הזכויות במקרקעי הציבור ולאחר שנתן לתופס היזדמנות לטעון את טענותיו לפניו, כי תפיסתם היתה שלא כדין, רשאי הממונה, בתוך שישה חודשים מיום שהתברר לו כי התפיסה היתה שלא כדין, ולא יאוחר משלושים ושישה חודשים מיום התפיסה, לתת צו בחתימת ידו, הדורש מהתופס לסלק את ידו ממקרקעי הציבור ולפנותם, כפי שקבע בצו ועד למועד שקבע בו (להלן – מועד הסילוק והפינוי), ובילבד שהמועד האמור לא יקדם מתום שלושים ימים מיום מסירת הצוו" ברע"א 4311/00 מדינת ישראל נ' אליעזר בן שמחון (פורסם בנבו, 19.11.2003) (להלן "הילכת בן שמחון") נפסק כי צו סילוק על פי חוק מקרקעי הציבור דינו כדין פסק דין הניתן להוצאה לפועל, וכי הפעלת סמכותו של הממונה למתן הצוו כפופה לקיומם של ארבעה תנאים: א. אדם תפס מקרקעי ציבור.

האם הקביעה שהצו ניתן כדין משמעה שעל המבקש לסלק את ידו מהמקרקעין ולהשיבם לידי המשיבה כשהם פנויים מכל בנייה, לאלתר? במסגרת הדיון בבקשה, טען המבקש כי הוא לא ידע על הליכי הסדרת רישום הזכויות במקרקעין, וכי המשיבה לא יידעה אותו עובר לרישום הבעלות במקרקעין על שמה, וגם לא במועד ביצוע הפרצלציה, אודות הליכים משפטיים או אחרים ביחס למקרקעין, לרבות טענותיה לזכויות בעלות במקרקעין.

עוד ציין כי המקרקעין הועברו לו בירושה מאבותיו, וכי הוא יחד עם אביו הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי למתן פסק דין המצהיר על בעלותם במקרקעין ולתיקון הרישום של המקרקעין, כמצוין בסעיף 4 לעיל.

...

אולם טענה זו דינה להידחות שכן במכתב ההתראה שנמסר לידי המבקש ביום 8.5.18 (ראה סעיף 10 לעיל) ניתנה לו הזכות לפנות לממונה ולשטח בפניו את טענותיו בעניין ההתראה, אולם המבקש לא עשה כן, והוא פנה יחד עם בא כוחו אל המשיב, לאחר מתן הצו, וביקש להסדיר את החזקה והשימוש במקרקעין אולם ללא הצלחה (ראה סעיף 12 לעיל).

במצב דברים זה, הנני קובעת כי צו הסילוק נשוא ענייננו יעוכב עד למתן הכרעה בתביעה העומדת ותלויה בבית המשפט המחוזי במסגרת ה"פ 47758-08-18.

בנוסף הנני מורה על "הקפאת" המצב במקרקעין כפי שהוא כיום עד למתן הכרעת בית המשפט המחוזי, ואוסרת על מי מהצדדים לעשות כל שינוי או שימוש במקרקעין, עד למתן ההכרעה הנ"ל. אציין כי גם מאזן הנוחות בנסיבות המקרה שבפנינו מטה את הכף להשארת המצב על כנו עד לבירור טענות הצדדים לגבי זכויותיהם במקרקעין.

כפי שיפורט להלן, בעקבות פטירת האם ולאחר מכן האב, ירשו הצדדים זכויות חכירה במקרקעין הידועים כגוש 7922 חלקה 210 במושב אליכין (להלן: "המקרקעין"), עליהם שלושה מגרשים: מיגרש 210/1 עליו בנוי בית ובו מתגורר הנתבע 1, מיגרש 210/2 ומגרש 210/3.

התובעת טוענת, כי בנסיבות אלה, יש להורות על פירוק השתוף במקרקעין בדרך של מכירתם לכל המרבה במחיר, וחלוקת הפדיון בין הצדדים, לאחר קזוז התשלומים החלים על בעלי הזכויות בהם, בגין מכירתם; לחייב את הנתבע 1 לסלק את ידו מן המקרקעין עד ולא יאוחר מ-90 יום ממועד קבלת פסק הדין; למנות את ב"כ התובעת ככונס נכסים על המקרקעין לבצוע המכירה, ולחייב את הנתבעים בהוצאות משפט ושכ"ט. עיקר טענות הנתבע 1 הנתבע טוען כי התובעת זכאית ל-10% בלבד מעיזבון הוריה המנוחים, ובמקום להגיע עם אחיה להסדר מכובד על חלקה הקטן, גררה את כלל האחים לתובענה מיותרת, ואף מקוממת.

כונסי הנכסים יפעלו למכירת המגרשים 210/2 ו-210/3 כפנויים ולשם כך ידאגו לפירסום מודעה בדרך של מיכרז והתמחרות ובהתאם להוראות תקנות 66 ו-67 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם – 1979, בשינויים המחויבים.

...

מינוי כונסי נכסים ומתן הוראות לצורך ביצוע פירוק השיתוף, אני ממנה בזאת את באי כוח הצדדים, עו"ד אמיר שטיין, ועו"ד אבי צוקרמן ככונסי נכסים במשותף על המקרקעין בכללותם (להלן: "כונסי הנכסים").

כמו כן, משלא חזרה התובעת בסיכומיה על בקשתה בכתב התביעה לפיצול סעדים, לא ראיתי להידרש לבקשתה זו. זאת ועוד, סבורני כי אף לגופו של עניין, יוטב לצדדים אם יסיימו את שותפותם במקרקעין בדרך האמורה ולאור ההסכמות כמפורט לעיל ומבלי לקבוע מסמרות, נראה כי כך יהיה.

סיכום לאור כל האמור, התביעה מתקבלת באופן חלקי, באופן שאני מורה על פירוק השיתוף, כמפורט לעיל.

תביעה זו הוגשה בידי "עיזבון המנוח רחמים כלפלה ז"ל באמצעות היורש פרג'ון כלפלה". התביעה היא לסילוק ידו של הנתבע שלום חג'ג' מנכס הידוע כבית מספר 118 במושב עלמה (להלן גם: הבית).

נטען כי לאחר מותו של הרצל ג'רבי ז"ל, נותר הבית פנוי מכל אדם, סגור ונעול במשך שנה וחצי לפחות.

לטענת הנתבע, רשיון במקרקעין אינו ניתן להעברה לאחר או להורשה (פס' 17.3 לכתב ההגנה).

בתביעת סילוק יד המתבססת על סעיף 16 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, על התובע להוכיח הן את זכותו שלו להחזיק בקרקע, הן את העידר זכותו של הנתבע להחזיק בה. כפי שנקבע ב-רע"א 5518/98 יוסף נ' עוקשי, פ"ד נה(3) 294, 304 (2001)): "ההגנה לבעלים ולמי שזכאי להחזיק בקרקע מוסדרת בסעיף 16 לחוק המקרקעין, הקובע:

לפי דעתו של דיוטש ברירת המחדל היא שרשיון עובר בירושה, אלא אם הוסכם אחרת; הגישה שהתקבלה בפסיקה היא שרשיון אינו עובר בירושה אלא אם נקבע בהסכם הרשיון כי הוא יכול לעבור בירושה (רע"א 725/05 הוועדה המקומית לתיכנון ובניה השומרון נ' בלוך, פס' 53 (3.9.2014); ראו גם ע"א (חי') 48028-03-12 אשל נ' עיזבון המנוח גרשון ולכינסקי ז"ל, פס' 33 (15.9.2013)).

...

דין תביעת התובע להידחות, כי גם אם אניח את כל טענות התובע לפיהן הרשות שקיבל הרצל ג'רבי המנוח מהאב כלפלה המנוח לגור בבית, פקעה עם מותו של הרצל ג'רבי, הרישיון מכללא של האב כלפלה המנוח מאת בעלי הזכויות הקנייניות בו, לא עבר לעזבונו.

סוף דבר: התובע לא הוכיח את זכותו שלו להחזיק בבית 118 במושב עלמה מושא התביעה; על כן, בין אם לנתבע זכות להחזיק בו, בין אם לאו, לא הוכח יסוד מיסודות המצטברים של עילת סילוק יד, ודין התביעה להידחות.

התביעה נדחית.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לידי מסקנה, כי בנסיבות תיק זה, דין התביעה להיתקבל ויש להורות על סילוק ידם של הנתבעים מהחלקה מושא תובענה זו, וזאת מן הנימוקים שאפרט להלן.

" (מוטי בניאן, דיני מקרקעין, עמ' 702) (ההדגשה שלי-נ.ד.מ.) בנסיבות ענייננו, לא שוכנעתי, כי בעקבות החלוקה הנתבע 1 נותר ללא כל זכות, שעה שהוא כאחד היורשים של אביו ז"ל, קיבל, כאמור, מיגרש בחלקה 71.

סוף דבר הנני מורה על סילוק ידם של הנתבעים, מהמקרקעין הידועים כמגרש 200/10 בגוש 16512 (חלקה 130) מאדמות עיר נצרת ולהשיב את החזקה בהם, לידי התובע, כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ והכל, בתוך 30 יום מהיום.

...

מכאן מתקבלת המסקנה, כי הוא לא איבד זכותו כיורש כליל מחמת החלוקה, אלא, הוענקה להם זכות במגרש אחר.

לאור כל האמור לעיל, אין תחולה לחוק הגנת הדייר על נסיבות ענייננו, ודין התביעה להתקבל.

סוף דבר הנני מורה על סילוק ידם של הנתבעים, מהמקרקעין הידועים כמגרש 200/10 בגוש 16512 (חלקה 130) מאדמות עיר נצרת ולהשיב את החזקה בהם, לידי התובע, כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ והכל, בתוך 30 יום מהיום.

סכויי ההגנה באשר לתביעת סילוק היד טען המבקש בבקשת הביטול: "המבקש יטען כי מאז שנת 2003 עד היום המקרקעין שהמבקש ומוחמד שכרו לכאורה מהמשיב הם פנויים והמשיב הודיע על כך מזה 10 שנים כי עזב את נכס המקרקעין.." וכך השיב המבקש בדיון שנערך בפניי: "ש. אתה אומר שפינית את חלקת הקרקע 24 כבר בשנת 2003, נכון?

עוד נכתב בתביעה בסעיף 2: "המנוח גומעה נתשה ויורשיו אחריו הם הבעלים היחידים בחלקת האדמה הנ"ל אשר מוחזקת על ידם מזה עשרות שנים ושם בנוי מבנה שבבעלותם ובחזקתם הבלעדית." בתצהירים שצורפו לתביעה נכתב, כי המבקש הנו מיורשי המנוח גומעה נתשה; התובעת אף הפניתה להסכם שחתם המבקש ביחד עם יתר יורשי המנוח עם החברה לפיתוח מזרח ירושלים (מוצג ת/4).

הנתבע טען, כי על הסכם השכירות הוא חתם ביחד עם שותפו (הנתבע 1) וכאשר לא הצליחו לקבל רישיון עסק להקמת מיפעל מרצפות, הודיעו על עזיבת המקרקעין ביחד לעו"ד זועבי (סעיפים 2-5 לתצהיר הבקשה לביטול פסק הדין).

...

לנוכח העובדה, כי מדובר בביטול שאינו מחמת הצדק, וכן לנוכח העובדה כי עסקינן בבקשה לביטול פסק דין שהוגשה ארבע שנים לאחר שניתן פסק הדין, וכי עסקינן בבקשה שניה לביטול פסק דין, בהינתן כי הנתבע לא התייצב לדיון ביום 23.11.17, וכן לאור טענות ההגנה, אשר נטענו ללא כל אסמכתא או ראיה, באשר לפינוי הנכס על ידי הנתבע בשנת 2003, אני מורה כי פסק הדין בעילה הכספית בלבד יבוטל בכפוף לכך שהמבקש יפקיד בקופת בית המשפט עד ליום 24.5.19 סך של 100,000 ₪ וכן ערבות בנקאית אוטונומית בגובה 100,000 ₪.

כמו כן אני מורה כי שכר טרחת עו"ד בגין פסק הפינוי, בסך 6,264 ₪ יוותר על כנו (מתוך הסכום שנפסק בפסק הדין שבוטל), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין (14.11.12) ועד ליום התשלום בפועל.

כמו כן אני פוסקת כי המבקש ישלם הוצאות הבקשה הנדונה בסך של 8,000 ₪.