פלישה לדירת מגורים שלא בהסכמה

התובעת טוענת כי הנתבעת פלשה לדירה סמוך לאחר שאמה ז"ל עזבה את הדירה למוסד, ומאז מתגוררת בו ללא הסכמתה.

...

למעשה, אין בפי הנתבעת טענות הגנה בהליך דכאן, והטענה כי ניתקה קשר אך מחזקת את המסקנה כי אינה עומדת על טענותיה בכל הקשור לדירה וההליכים הנוגעים לפינויה אינם בראש מעייניה.

לסיכום: אני מורה על פינויה של הנתבעת מהדירה בתוך 30 יום מהיום.

עם זאת, אני מורה, כפי שנאמר גם בשורה האחרונה לפסק הדין בעתירה המנהלית כי התובעת רשאית לבקשה להארכת מועד, בהתאם לשיקול דעתה.

לטענתן, למרות זאת, לפנים משורת הדין נימסרו לתובעים מפתחות הדירה לצורך איחסון חפציהם בלבד אך ללא הסכמת הנתבעות הם פלשו לדירה ונכנסו להתגורר בה. הנתבעות מוסיפות כי לפי סעיף 13 בחוזה לא עמדה לתובעים זכות קזוז ולכן אף אם הם היו זכאים לפצוי כלשהוא, הם לא היו זכאים לקזז כנגד פיצוי זה את התשלום האחרון בגין הדירה.

...

אשר לתקופה השניה - אני סבור כי התובעים אינם זכאים לפיצוי.

משהדירה כבר נמסרה לתובעים, ונושא עיכוב המסירה בידי הנתבעות התייתר, הרי שלכל הפחות אין מקום לפסוק פיצוי בשל איחור במסירה בגין תקופה זו. סוף דבר התביעה נגד הנתבעות מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעות ישלמו לתובעים את הסכומים הבאים: עלות תיקון הליקויים בסך של 36,120 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 5.10.16 ועד היום.

התובעת טענה בכתב התביעה כי לאחר פטירת האם המנוחה, פלש הנתבע לדירה ומאז הוא מתגורר בה ללא הסכמת התובעת וללא זכות.

...

זאת, בצירוף דלות הראיות שהנתבע הציג מהשנים הרלוונטיות, מובילים למסקנה כי הנתבע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי הוא עומד בתנאי הוראת המעבר לצורך הכרתו כדייר ממשיך.

כפועל יוצא, ולמרות התוצאה הקשה עבור הנתבע אין מנוס מקבלת התביעה.

אני מורה על פינויו של הנתבע מהדירה תוך 60 יום.

ככל שתתקבל טענה שלא הוסכם על מועד למסירת "דירת המגורים" הכוללת –מעטפת דירה ועבודות נוספות בבניין המאפשרות קבלת טופס איכלוס, יוכר מצב בלתי אפשרי על פיו התובעת הייתה רשאית להמשיך בעבודות בבניין ללא הגבלת זמן, תוך הותרת הנתבעים (ללא קשר להשלמת עבודות הגמר על ידם), ב-"אתר בנייה" ,ללא אישור איכלוס שתנאי לנתינתו על ידי הועדה המקומית הוא שהעבודות ,לרבות ברכוש המשותף ולרבות בעיניין תקינות המבנה ומתקניו מבחינה בטיחותית, הושלמו באופן שיאפשר לנתבעים לממש את קניינם ולעשות בדירות שימוש למגורים.

לפיכך ברי כי אין המדובר בפלישה שכן הנתבעים לא התגוררו בדירות, או הפיקו מהן הנאה שכן ברוב רובו של הזמן ביצעו עבודות גמר, ולכן "פלישה" במובנה הבסיסי יכול שתטען רק לגבי התקופה המאוחרת לדרישת התשלום מצד חי. טענת התובעת כאילו רק לאחר דרישת התשלום לאחר טופס איכלוס "נדהמה" לגלות כי הנתבעים לכאורה "פלשו" לדירות ועשו בהן שימוש שלא כדין משלא הוסדר באופן סופי העניין הכספי, היא טענה מתממת עד מאוד וראה בעיניין זה תשובתו של הנתבע בסעיף 40 לתצהירו.

...

לאור כל האמור לעיל –יש לחייב את הנתבעים בתשלום יתרת התמורה (14,200,000 ₪ - 11,955,316 ₪ שכבר שילמו=2,244,684 ₪) בקיזוז ניכויים בסך כולל מע"מ של 1,041,309 ₪ ,סה"כ 1,203,375 ₪.

כמפורט בסעיף 14 סיפא לעיל, אין מקום לפסוק הפרשים נוספים או ריבית פיגורים על סכום זה. אני דוחה את הרכיבים האחרים שנתבעו ע"י התובעת בתביעתה.

אני דוחה את הרכיבים האחרים שנתבעו ע"י הנתבעים בתביעתם שכנגד.

בתצהירו חזר מר איבגי על האמור בכתב התביעה, ובסעיף 7 לתצהירו הצהיר כדלקמן: "בסמוך למועד פטירת המנוח, בביקור אשר ערכה התובעת התגלה כי הנתבעים ו/או מי מטעמם פלשו לשטחים הסמוכים לדירה המקורית ובנו עליהם תוספות בנייה של 4 חדרים מטבח ושירותים (להלן-"תוספות הבנייה"), ובכך הגדיל המנוח ו/או הנתבעים את שטח הדירה המקורית שבחזקתם ללא רשותה ו/או הסכמתה של התובעת (להלן-"הדירה המורחבת").

סבור אני שהנתבעים לא הביאו כל ראיה לטענתם זו. על הנתבעים היה להמציא רשימת שכנים אשר שכרו דירות מהתובעת ולבקש מהתובעת להמציא חוזי השכרה עם שכנים אלו או להזמין השכנים לעדות, וכן לציין מי מהשכנים בנה תוספות בנייה ללא הסכמת התובעת ומה שטח תוספות הבנייה.

במיגרש הנ"ל קימות לפחות שתי פלישות בדירות מגורים.

...

ולענייננו, סבור אני שאין ליתן לנתבעים סעד מן הצדק מהסיבות כדלקמן: הנתבעים בנו תוספות בנייה ששטחן פי 4 מהמושכר המקורי; הנתבעים ידעו שהתובעת מתנגדת לבנייה ללא היתר, ולמרות התביעה שהוגשה נגד מר סוריאנו בשנת 1991, לא הפסיקו לבנות תוספות בנייה ולבצע שינויים במקרקעין, וזאת עד לשנת 2014 ואף גם בשנת 2017; הפרות תאני החוזה ובנייה מסיבית ומתמשכת של תוספות הבנייה מצד הנתבעים הביאו את התובעת לכדי יאוש מטיפול בתוספות הבנייה שנבנו ללא היתר, על כי התובעת שקלה לפתור את בעיית הפלישות של הנתבעים למקרקעין והפרת חוזה השכירות על ידי מכירת המקרקעין לנתבעים; אין מדובר במשפחות במצוקה, אלא מדובר במשפחות עם אמצעים כלכליים נאים ויפים, ויעיד על כך תיאור הדירות המצוי בחוות הדעת של השמאי לוי; הנתבעים התנהגו בחוסר תום לב מובהק מול התובעת ורמסו ברגל גסה את הוראות חוזה השכירות המוגנת פעם אחר פעם במשך עשרות שנים.

לאור כל האמור לעיל, סבור אני שיש לדחות את טענת הנתבעים לסעד מן הצדק.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: אני מורה לנתבעים ולכל הבאים מכוחם לפנות את המקרקעין הידועים כגוש 6685 חלקה 178, לסלק ידיהם ממנה ולמסור את החזקה בהם לתובעת כשהם פנויים מכל אדם וחפץ.