פיתוי עובד מבוגר להישאר בתנאים כספיים גרועים

דא עקא, כי לפי הוראות חוק החוזים, אין המדובר בתנאי מספיק ועל בית המשפט לבחון ולקבוע האמנם תנאי החוזה (הסכמי שכר הטירחה מושא התביעה) היו גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל? בית המשפט אמנם ניצב לאורך כל ההליך משתאה מכמויות הכספים שהוזרמו מהתובעת לנתבע, לעתים, על פניו, ללא כל סיבה נראית לעין, סכומים אדירים, אשר בעיני המתבונן נראים, על פניו, כמופרכים.

הנתבע התחיל לייצגה בהליך לאחר הגשת הראיות ובחר להותיר את כתב התביעה המקורי על סך של 3,000,000 ₪ ולגבות שכר טירחה של 10% מסכום התביעה שנוסח ע"י התובעת וזאת מבלי שפעל להגשת כתב תביעה מתוקן, תואם ראיות ועוד.

התובעת אשר העידה בפני עשתה רושם של אישה סבירה והגיונית אמנם, אך אין ספק שהיא נתנה אמונה בנתבע אשר לאור היתנהלותו והסכמי שכר הטירחה שנחתמו בין הצדדים, סבורתני כי הוא היתל בה. עסקינן באישה מבוגרת אשר טוענת להיותה חולנית, ויש לשער שאף נתונים אלו חידדו את הפער בינה לבין הנתבע, וחידדו את מעמדה ונואשותה בהליך ההיתקשרות עימו.

...

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ובשים לב כי אין מחלוקת בין הצדדים כי הסכומים המפורטים בסעיף 30 לתצהיר התובעת, שולמו על ידה תמורת קבלת יעוץ משפטי מזדמן, ובשים לב כי התובעת הודתה כי קיבלה ממנו יעוץ משפטי, אני סבורה כי דין טענותיה בעניין להידחות.

ככל שהתובעת לא מפרטת מה הוא המועד שקיבלה את ההודעה על דחיית התביעה, הכיצד ניתן כלל לדון בטענתה בדבר נזקים שנגרמו לה ולקבוע כי ההודעה בעניין אכן ניתנה לה באיחור ניכר? נוכח זאת, ובהעדר טענה, וכל שכן הוכחה למועד בו קיבלה את ההודעה ובהעדר הוכחה כי לו קיבלה את ההודעה בזמן, ערעורה היה מתקבל ובשים לב כי התובעת כלל לא נתנה הסבר לסכום ולנזק הנטען, דין טענתה בעניין להידחות.

סיכום נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי הוכח בפני כי הסכמי שכר הטרחה מושא התביעה אשר כרת הנתבע עם התובעת היו מופרזים וגבוהים עד מאוד מהמקובל וכי הנתבע בעת התקשרותו עם הנתבעת, בהסכמי שכר הטרחה, ניצל את חוסר ניסיונה.

נכון להיום, רשומות על החלקה הערות אזהרה לטובת מספר אנשים, לרבות הערת אזהרה לזכות הנתבע 1 בגין 4/32 חלקים של החלקה והערת אזהרה לזכות הנתבע 2 בגין 3/32 חלקים של החלקה, שאותן מתבקש בית המשפט למחוק במסגרת תובענה זו. לטענתה, בשל גילה המבוגר, מצבה הנפשי השברירי והיותה לא נשואה וחשוכת ילדים וללא סיוע של בני מישפחה קרובים, נפלה התובעת קורבן לניסיונות של אנשים מסוימים ושל הנתבעים בכלל זה, שזממו להונות אותה ולהוציא ממנה את נכסיה בעורמה, במירמה ותחת פיתוי והטעייה.

נטען כי לצורך הונאת התובעת, הכין נתבע 1 מספר גרסאות של חוזים, הראה לתובעת מראש רק את החוזה שבו נכתבו התנאים שסוכמו בעל פה (העתק מגרסה של אחד החוזים הנ"ל אותו צילמה התובעת במצלמת טלפון נייד נשמר בידה), אולם בסופו של דבר החתים אותה על נוסח אחר של חוזה, אותו החליף הנתבע 1 מבלי שהתובעת שמה ליבה לכך.

בתאריך 16/05/18 הגיע הנתבע 1 לדירת התובעת ותוך שהוא נוקט דרכי עורמה ובמתק שפתיים, החתים אותה על מסמכים שונים שתוכנם אינו ידוע לה וללא שהשאיר עותק מהם.

כעולה מתצהירה של התובעת, הגב' מונא כריים "ע"י אנשים מטעמה גרמו לי לחתום על 3 הסכמי מכר תוך הבטחה לתשלום מלוא התמורה נשוא ההסכמים, ואני בתומי חתמתי מבלי לקבל את הכסף בשל יחסי החברות והאמון העמוקים ביני לבין מונא הנ"ל, ואז התברר לי כי בהסכמים אלה החתימו אותי על אישור קבלת התמורה (מבלי לקבל תמורה בפועל), וניצלו עובדה זו כדי להיתחמק מתשלום שווי העיסקאות" (ס' 10 לת/3).

 רביעית, יש להוכיח את היסוד – שהוא אובייקטיבי-חצוני במהותו – ולפיו תנאי החוזה "גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל" (עניין מלון עדן, פסקה 38(ג) לפסק-דינו של השופט מלצר; שלו וצמח, בעמ' 438-442).

...

הטענה נדחית.

סוף דבר התובענה לא הוכחה והיא נדחית.

התובעת תשלם לנתבעים , יחד לחוד, בגין הליך זה, הוצאות משפט (לרבות שכ"ט עו"ד) בסך כולל של 40,000 ₪.

בהחלטה מיום 14.4.19 נקבעה נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 10% בגין חיבור גרוע של עצם הירך או עצם השוק ללא הגבלה בתנועה במפרקים סמוכים לפי סעיף 47(2) לתקנות ו-5% נוספים בגין צלקות מכאיבות ומכערות לפי סעיף 75 (1)(ב), קרי נכות משוקללת של 14.5% החל מיום 1.5.19.

כעולה לארץ בגיל מבוגר לא הצליח לשלוט בשפה העברית ואינו יודע קרוא וכתוב בה ,ועל כן אינו יכול למצוא עבודות הדורשות שימוש בשפה ואילו ביצוע עבודה פיסית קשה לו. לאחר התאונה מצא עבודה כמדריך במוסד ידידיה, שהיא לדבריו עבודה שכוללת קשיים פיזיים ובין היתר עליו להשתלט על חוסים מתפרעים ולהרים חוסים שאינם מתניידים.

הנזק הפסד שכר התובע עלה ארצה מצרפת ותחילה בשנים 2007-2011 היה תלמיד ישיבה וקיבל כספים מהכולל בסך של 2000 ₪ לחודש בתוספת עזרה כלכלית לקראת החגים, בשעה שאישתו עבדה.

לדבריו לא קיבל דמי פגיעה מהמלל ולא היה ער לדרישה להמצאת תלושי שכר למל"ל כתנאי לכך.

לאחר שאני נותנת דעתי לגילו של התובע, לבסיס השכר המוכח ההולם פוטנציאל ההישתכרות לאחר התאונה על פי גובה הישתכרותו בניצול כושרו, ונוכח מהות ההגבלה שנותרה והשפעתה, אני פוסקת לתובע פיצוי בהלימה לפגיעה בכושר ההישתכרות על פי חלק מהחישוב האקטוארי , כולל פנסיה בסך של 52,000 ₪.

...

גם במקום זה השתכר שכר נמוך לאור מצב העסק שהיה נתון בבעיות כלכליות ולבסופו של דבר נסגר.

(ראה ע"א 151/84 שאדיה חורי נ' ביה"ח המשפחה הקדושה מב(1) 779) אני סבורה כי פיצוי בסכום גלובאלי של 15,000 ₪ הולם ראש נזק זה היות שמשחזר התובע לבצע עבודות פיזיות קשה להלום כיצד הוא זקוק לעזרה כנ"ל בהמשך.

לסיכום לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 79,392 ₪.

תביעה זו עניינה בשיפוי כספי בגין נזקים שנגרמו לתובעת, לפי הנטען, עקב ביצוע רשלני של אספקת שירותי אירוח ולינה בבית המלון קרלטון אותו היא מפעילה בעיר נהריה (להלן: "המלון" או "הנתבעת").

ביחס לטענות השונות בדבר ליקויים טוענת הנתבעת כי מדובר בגוזמאות שאינן מבוססות על עובדות, כי לא נפל פגם בשירות שקבלו התובעת ואורחיה וכי התובעת בדקה את התאמת המלון לצרכיה מספר פעמים ואישרה את כל התנאים מראש.

מר שמעון ברוכשטט בעדותו הותיר עליי במיוחד רושם חיובי, גם הוא העיד כי חדרי הלינה היו מטונפים וכי המזגן לא פעל בהם, ואף הוסיף תאור לא מחמיא של מצב ההסעדה במלון: "היו שתי קומות, בקומה העליונה היה חדר אוכל ראשי ולמטה חדר אוכל משני. בחדר למטה לא היה הכל אלא הורידו דברים מלמעלה ללמטה, כי למטה לא היה בפועל מטבח. לנסוע לחופש בהרגשה שאתה צריך לחטוף אוכל כי אחרת לא יהיה לך זו הרגשה הכי גרועה, כי אתה רוצה לפחות להרגיש שאתה מקבל אוכל ובצורה נורמאלית, ואם לא היינו חוטפים לא היה נשאר לנו. כשלא נשאר עלינו לחדר אוכל למעלה והשומרים לא נתנו לצאת עם אוכל משם והייתי צריך להסביר להם שאני מלמטה ואין לנו אוכל שם. בכל מצב כזה הייתי צריך לקרוא לשטרן שיצילו אותי מהשומרים בחוץ כי לא היה לנו אוכל למטה. זו היתה מילחמה יומיומית שם, בוקר וערב. זו היתה צורת האכילה רק ועוד לא דיברנו על האיכות של האוכל. לא היה גיוון, כי מה שאכלנו ביום הראשון אכלנו גם ביום השני והשלישי, וההרגשה היתה שהזמנו אוכל ומה שנשאר אוכלים ביום המחרת, ואותו דבר בלילה. באים ורוצים גיוון אבל הכל דבר וגם האיכות של האוכל ברמה רדודה" (מעמ' 18 לפרוטוקול בשורה 27 עד השורה 2 בעמ' 19) יצוין כי מדובר בליקוי שעומד בסתירה גלויה להתחייבויות בהסכם האירוח שסעיף 8 בו מצוין במפורש כי יסופקו שירותים זהים בשני חדרי האוכל למעט הכנת חביתות וחביתיות טריות (נספח א' לתצהיר העדות הראשית מטעם הגב' גלית ברנט).

מר שטרן בעדותו הסביר את שיטת התימחור של התובעת: "כל השנים הקודמות שעשינו נופשים עשינו את זה בסיס לחדר, שמשלמים לפחות על זוג ועל כל ילד נוסף משלמים עוד סכום שהוא רבע מזוג, ואם אתה מארח ילדים בחדרים אז רווח על ילד במקרה הטוב הוא 50-60 ₪. העסקה במלון קרלטון היתה שילדים בחדר עם מבוגרים, וחוץ מהזוג כל ילד הוא חינם, וזה מופיע בחוזה, אז ברגע שיש אופציה להרויח 150-200 ילדים רווח נטו נקי זה יכול להגיע חוץ מהמבוגרים ל- 500,000 ₪. היה לי פה פוטנציאל להרויח הרבה" (עמ' 29 לפרוטוקול, בשורות 21-26) נראה כי התובעת הייתה אדישה לעניין דוחק הילדים בחדרים היות והסכם האירוח לא דרש ממנה לשלם עבור שהותם.

לא נותר אלא לקבוע כי הפסדיה של התובעת נובעים ממחדלה ומטעותה בכדאיות העסקה.

...

לעומת כל האמור לעיל, הרי לטענת הנתבעת מטרת התביעה היא להתנער משארית התמורה בגובה 355,676 ₪ מיום 25.0.2018 אותה טרם שילמה התובעת (ועל כך אין מחלוקת).

על אף כל האמור לעיל, אני מוצא כי לתובעת אכן נגרם נזק מסוים של פגיעה במוניטין.

העדים מטעמה העידו כי לא אבו להשתתף בנופש נוסף מטעם התובעת, ואף השכל הישר מוליך אותי למסקנה כי חברה שעיקר הכנסתה מגיע משיווק חבילות נופש בקיץ במגזר ספציפי תספוג נזק מסוים למוניטין לאור כישלון בקיץ מסוים.

בהתאם לאמור דלעיל אני מקבל רק חלק קטן מהתביעה ופוסק לזכות התובעת פיצויים בגובה 90,000 ₪, נכון להיום.

ואני מרגישה שעשיתי בחירה הכי גרועה בחיים שלי ורגשות אשם לא מניחות לי עד היום והלב נקרע לחתיכות שחיית מחמד שלי נפטרה בייסורים, בהזנחה חמורה ולבדה כשהיא לא מטופלת על ידי צוות תואם את מצבה.

לפיכך, נותרה התובעת נושאת בנטל השיכנוע ונטל הבאת הראיות להוכחת תביעותיה במלואן אלא אם נקבע אחרת בהתאם לדין.

· אשר להבעת הדיעה – סיווגה של הבעת דיעה צריך שייעשה בהתאם לכללי הגיון והשכל הישר [(ע"א 259/89 הוצאת מודיעין בע"מ נ' ספירו (ניתן ביום 29/04/92)] ונחלקת היא לשניים; (א) בכל הנוגע לתאור היתנהגותו של הנפגע צריך שתהיה היא מבוססת על עובדות נכונות, (ב) ואשר להבעת דיעה של הנתבע על היתנהגות זו, יכולה היא להיות מוגנת בתנאים מסוימים, אף אם לא היתה היא אמת [ד"נ 9/77 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' הוצאת עתון הארץ (ניתן בתאריך 27/08/78), חוות דעתו של כב' השופט לנדוי, עמ' 347-348].

קורא סביר, באם היה מודע לנתון משמעותי זה, היה מבין שחתול בגיל מבוגר בו היה מקס, שווה ערך לכ-140 שנות חיי אדם, ולכן לא ניתן לשלול תוצאה בהתכנות לא מבוטלת שמקס ילך לעולמו נוכח גילו, בפרט במצב בו היה, ולא כתוצאה מהיעדר טפול והזנחה.

אין מחלוקת בין הצדדים כי תמורה בגין אשפוזו של מקס עבור טפול נמרץ שולמה לתובעת, ויכולה הנתבעת להביע דעתה (בנסיבות אלה, אף אם מוגזמת היא ואינה אמת "עובדתית"), כי לא קיבלה את התמורה מהתובעת לה ציפתה ביחס לטפול מעין זה, הן בהקף מתן התרופות הנידרש והן לאופן הטיפול: "התובעת הטעיתה אותי על ידי כך שאשפזה את מקס באישפוז טפול נמרץ וגבתה ממני כסף בגנו מראש כאשר ידעה שאין ברשותה מחלקת אישפוז טפול נמרץ וצוות בעל מומחיות, היתמחות והכשרה בטיפול נמרץ..." (סעיף 22 לתצהיר הנתבעת).

...

זו האחרונה נחקרה על כך, במספר הקשרים, ובסופו של דבר התובעת לא הוכיחה טענתה זו, אותה הכחישה הנתבעת (התובעת אף לא חזרה עליה בסיכומיה).

סוף דבר: על כל האמור, לאחר ששקלתי את הראיות ואת נסיבותיו הקונקרטיות של תיק זה, מוצאת אני להעמיד את גובה הפיצוי שעל הנתבעת לשלם לתובעת, בגין הפרסום הראשון והשני יחד, על סך של 9,500 ₪.

בנוסף, אני מורה לנתבעת להסיר מהדף העסקי את הפרסום השני, וזאת בתוך 14 ימים ממועד מתן פסק הדין.