פירוש תניית העדר תביעות בהסכם הלוא

שנית, אני סבור כי פרשנות אובייקטיבית מרחיבה של המונח "פסק דין חלוט" עולה בקנה אחד גם עם הגשמת זכות הגישה לערכאות של מתדיינים ועם המגמה לפרש באופן מצמצם את אותן תניות העדר תביעות החוסמות את מי שהתקשר בחוזה להגיש תביעה.

...

תמצית טענות המבקש דין טענת פז בדבר העדר עילה להידחות, גם על פי שיטתה שלה - טענת דיעי, המפורטת בתובענה היא טענה חוזית שעניינה פרשנות המונח "פסק דין חלוט" לנוכח כוונת הצדדים בהסכם העברת ההפעלה והיא אינה מוגבלת להגדרת מונח זה בחוק הפרשנות, התשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הפרשנות").

ראשית, מעיון בפסקי הדין שניתנו בבית המשפט העליון, עולה כי הנוסח של אותם פסקי דין אינו זהה לזה שבענייננו וספק בעיני אם באותם מקרים ניתן להגיע למסקנה זהה כי מדובר על "פסק דין חלוט" כמשמעות המונח בסעיף 14 (וממילא איני נדרש להכריע בכך).

העדר אפשרות להגיש תובענה הצהרתית גרידא – אני סבור כי יש לדחות את טענת פז בהקשר זה. בסעיף 17 לסיכומיה, טענה פז כי: "דיעי גם אינו מתייחס לטענות, לפיהן הוא אינו זכאי להגיש תביעה לסעד הצהרתי, שאינה כוללת את הסעד האופרטיבי." – טענה מעין זו, היא טענת הגנה של פז והלכה למעשה, היא זו שנמנעה מלהעלות אותן במסגרת סיכומיה, למעט אמירתה הכללית הנ"ל. בנוסף, גם לגופו של עניין, אני סבור כי יש לדחות את הטענה.

סוף דבר הבקשה לסילוק התובענה על הסף נדחית.

בעיניין מליבו נדונה תניית העידר תביעות בהסכם להקמת פרויקט נדל"ן בין המדינה לחברה קבלנית.

לכן, נקבע שיש לפרש את תניית העידר התביעות בצמצום, ובאופן החוסם רק הגשת תביעות סרק נגד המדינה.

...

מסקנה אחרת תביא לכך שב"כ הצד שכנגד יהיה חייב לשאול שאלה כלשהי ביחס לכל סעיף וסעיף בתצהיריהם של העדים של הצד האחר, רק כדי שבית-המשפט לא יניח כי העדר החקירה מהווה הסכמה לתוכן האמור בתצהיר.

זו אינה מסקנה נכונה, ומובן כי יש בה כדי לסרבל ולהכביד את הדיון המשפטי שלא לצורך.

סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי דין התביעה להידחות.

בנסיבות אלה והגם שויתור מפורש על דמי שימוש לא אוזכר ברחל בתך הקטנה במסגרת ההסכם, פרשנית ועובדתית, יהא נכון לראות בסעיף 10 להסכם (תניה כללית בדבר העידר תביעות) משום ויתור על טענות נוספות מצידו של התובע בגין השמוש בדירה, למצער עד למועד שיקלולו ובהתייחס לדמי השמוש (ר' פסה"ד של כב' השופטת אספרנצה אלון בעמ"ש (חי') 18968- 06- .

...

פסק דינו של בית המשפט העליון, כב' השופטת ארבל, בעניין קהלני סלל דרך נורמטיבית בסוגיה זו, שנחרשה באופן פרשני על ידי הערכאות דלמטה בסכסוכים הקונקרטיים שהובאו לפניהן; וכך נכתב בסיפא לפסה"ד: "במיוחד אני סבורה כי יש ליתן את הדעת לויתור בלתי מפורש בהסכם גירושין על

מכאן שהמסקנה של המומחה כי לצדדים אחריות משותפת להעדר התאמה בין ההסכם הראשון ובין רצונות הצדדים נטועה היטב בראיות.

אולם, המומחה קבע, כאמור לעיל, כי הנתבע "ביצע חלקית את עבודתו". התובעת ניסתה בפועל לקדם ביטויים בהקף שחרג מהוראות ההסכם, אולם הנתבע לא סירב לכך באופן ברור ומידי בימ"ש מאשר מימצאי המומחה שתואמים טענת הנתבע לפיהם, מר אסולין ביקש קידום ביטויים בנגוד להקף המצומצם עליו סוכם במפורש בנספח בסעיף 2b. הנתבע טען ש"הנספח שנחתם בין הצדדים לאחר חתימת החוזה היה בכתב ולכן הוא מחייב" וכי "כל פרשנות של התובעת להיתנהגות הצדדים "בעל פה" לאחר חתימת החוזה, אינה מחייבת את הצדדים ואין לתת לה מקום במסגרת תובענה זו".

היא יכולה ללמד הן על כוונתם בזמן אמת והן על האופן שבו הבינו את תניותיו.

...

כאשר בימ"ש מגיע למסקנה כי נפל פגם של בטלות בחוזה, עליו להעלות הסוגיה מיוזמתו, גם אם מי מהצדדים לא העלה טענה זו (ראו ע"א 6634/15 טופ נ' קפלן ואח' – פורסם בנבו).

בדיון שהתקיים ביום 22.1.20 התובעת טענה שמחצית התמורה הינה הסך ששולם, אולם דין טענה זאת להידחות.

סוף דבר הנתבע ישלם לתובעת הסך של 19,527.50 ₪ צמוד בתוספת ריבית כדין ממועד הגשת התובענה ועד מועד התשלום בפועל.

התובעת 2 עתרה לשיפוי בגין נזקים עקיפים שנגרמו לה עקב הפעלת פוליסת הביטוח אצל הנתבעת 1, כגון השתתפויות עצמיות והפסד הנחת "העידר תביעות". (להלן: תביעת התיחלוף).

מגדל, בתמצית, שבה על טיעוניה שבכתב טענותיה, תוך הסתמכות על גישה אחרת בפסיקה ביחס לפרשנות הסייג שבסעיף 62 (ד) לחוק חוזה הביטוח.

בהנתן האמור, האם קמה לביטוח ישיר זכות תיחלוף כנגד מגדל, והאם לגברת עיסא קמה זכות שיפוי כנגד מגדל? הצדדים הסתמכו על פסקי דין אחדים שניתנו בבתי משפט השלום וכן בבתי המשפט המחוזיים, כאשר ניתן לזהות שתי גישות עיקריות: האחת, תומכת בזכות תיחלוף תוך אי-החלת הסייג שבסעיף 62 (ד) לחוק חוזה הביטוח שעה שהנתבעת היא חברת ביטוח, ולא אדם שמבוטחת התובעת לא היה תובע (ע"א (מחוזי ת"א) 2372/03 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' פניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (31.7.2005)).

בנוסף, צוין, כי הענקת זכות התיחלוף עשויה להשפיע לטובה על מחירי הביטוח, שכן המבטחים יוכלו לקבל – ולו חלקית – את תגמולי הביטוי ששלמו למבוטחיהם – מהמזיקים (אוריאל פרוקצ''יה "תניית התיחלוף בפוליסות לביטוח רכב" משפטים יא 125, 131 (תשמ"א)).

...

במקרה שלפני, לכל הפחות מדובר על קרובי משפחה הן בפוליסת הביטוח של התובעות והן בפוליסת הביטוח של מגדל, ומכאן המסקנה, כי לא היו תובעים האחד את השני בתורת ניזוק-מזיק.

בהינתן האמור, דין תביעת התחלוף להידחות, ודין תביעת ההשבה להתקבל.

סיכום ומסקנות נוכח האמור, תביעת התחלוף (תא"מ 11775-10-18) נדחית ואילו תביעת ההשבה (תא"מ 55082-02-19) מתקבלת.