פירוש מיטיב בזכות הקניין בעת פרשנות כפולה

בהקשר זה נפנה, לתכליתו של חוק הגימלאות אשר בא להגן על רמת חייו של העובד הפורש לאחר פרישתו, ובלשונו של בית הדין הארצי לעבודה – "חוק הגימלאות לא נועד להיטיב עם עובדי המדינה אלא לשמור – פחות או יותר וכפועל יוצא ממשך השרות – על רמת החיים שהיתה להם בתקופת שירותם. גישה זו נכונה גם לפרשנות החוק: יש לחתור להגיע לפרשנותו

מיום 1.9.2016 תיקון מס' 59 ס"ח תשע"ו מס' 2571 מיום 4.8.2016 עמ' 1143 (ה"ח 636) באשר לטענת המערערת שכביכול ישנה פגיעה בקניינה מאחר והיא מבוטחת במבטחים שאינה קופה ציבורית, הרי שאין בידינו לקבל טיעון זה. סעיף 32 נועד להיתמודד עם גמלאות כפל אשר למדינה קשר אליהם וכן נועד להיתמודד עם צבירה של זכויות מעבר למישרה מלאה.

...

עוד נוסיף, כי מעבר לכך שהמערערת לא משכה את כספי הפיצויים מכלל הסכומים שנצברו עבורה בקרן הפנסיה ובשים לב לכך שלא הוכח כי ישנן לכך השלכות על גובה קצבת הפנסיה אם לאו, הרי שלא מצאנו מקום להרחיב בעניין זה. המערערת עבדה תקופה מסוימת בעת ובעונה אחת בשני מקומות כאשר על פי הוראות סעיף 32(ה) לחוק יש לראות בה כמי שעבדה משרה מלאה (לפי השכר הגבוה בין שתי המקומות ולפי המשכורת הקובעת כהגדרתה בחוק) ולא מעבר לכך.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את טענות המשיב, אשר לפיהן היה מקום להפעיל את סעיף 32(ה) לחוק בעניינה של המערערת, בגין התקופה בה היא עבדה בעת ובעונה אחת במשרד החינוך ובמועצה.

אין אנו מקבלים את פרשנותה של המערערת, לפיה הסעיף הנ"ל אמור להיות מופעל אך ורק מקום בו הגמלה שולמה ישירות על ידי הקופה הציבורית ולא באמצעות מבטחים.

ביחס לטענות העותר לפגיעה בזכות קניין, לנזק כספי ולעוגמת נפש לאור ציפיות בדבר אישור התכנית – הרי שאין לאדם זכות מוקנית, כי תכנית שהגיש אכן תאושר.

החלטת הוועדה המחוזית סותרת החלטה קודמת שלה (ביחס לתכנית נת/547/28/א'), בה התבקשה לאשר הגדלת מספר יחידות הדיור מ – 30 ל – 45, באופן שאינו מטיב עם הסביבה.

העובדה שלא הוגשו תכניות נקודתיות נוספות באיזור, אין פירושה שאין פוטנציאל להגשת תכניות מעין אלו.

בדיון מיום 3.7.2016 – קרי, לפני כשנתיים – נכח נציג לישכת התיכנון המחוזי – מר ליאור רגב וציין לגבי תכנית המתאר, כי: "אותה תכנית מיתקדמת בקצב די משביע רצון והם חייבים לעמוד בלוחות זמנים מסוימים ומאוד מוגדרים. אני מעריך שהטיפול באותה תכנית לפחות עד השלב של ההפקדה, שנדע יותר נתונים מה הולך להיות בתכנון שם, אני לא רואה את זה כמשהו מאוד רחוק, אלא משהו שעוד במהלך 2016 נגיע אליו." (עמ' 24 לפרוטוקול, ש' 4 -7).

יש להדגיש כי עוד לפני כן, בישיבת ועדת ההיגוי מיום 11.11.2015 חברת הוועדה המחוזית – אדר' רודיקה רבינוביץ - ציינה כי: "אם רוצים לשמור על אופי הבניה הנמוכה יש לתת אפשרות להכפיל את הזכויות במגרשים הקיימים ולאפשר הגדלת הצפיפות. כך אפשר להגדיל צפיפות מבלי לעלות לגובה.". כלומר, תכנית העותר אינה צפויה לעמוד בסתירה מהותית מהתכנון הכולל המתוכנן.

...

בהקשר זה אני סבור, כי מחד יש לקבל את עמדת המשיבות, כי אין לעותר זכות קנויה שתכניתו תאושר ולפיכך, לא ניתן לקבוע כי נוצר אצלו אינטרס הסתמכות משאושרה התכנית להפקדה, שכן כידוע, ועדות התכנון רשאיות לשנות דעתן בכל שלב עד שהסתיים הליך אישור התכנית, היות וכלל סופיות הדיון אינו חל על החלטותיהן (ראה למשל: עע"מ 1341/15 הוועדה המחוזית לתכנון ובניה תל-אביב נ' נכסי שבטא קורנפלד בע"מ (פורסם בנבו, 24.3.15).

סוף דבר לאור האמור לעיל, העתירה מתקבלת.

אני מחייב את המשיבים לשלם לעותרים שכ"ט עו"ד עתירה זו בסך כולל של 18,000 ₪ (המשיבות תשלמנה לעותרים 1+2 9,000 ₪, המשיבה 3 תשלם לעותרים 4,500 ₪, המשיבים 4+5 ביחד ישלמו לעותרים 4,500 ₪).

ברע"א 7627/14 רביצקי נ' מ. מחסני צמיגים בע"מ (2015) היתייחס בית המשפט העליון לסוגיית התמורה בעיסקאות גילגול שיקים וקבע: " 2. טענת כשלון התמורה היא טענה להפרת החוזה שבמסגרתו נמשך השיק. השאלה האם הופר החוזה מחייבת את פרשנותו. מבחינה תיאורטית, השלמת החוזה בעסקת גילגול שיקים עשויה להיות עצם העברתם של השיקים. כך הוא הדבר כאשר זהו אומד דעתם של הצדדים לעסקה (ראו למשל ע"א 523/64 נחמן רייף נ' יצחק בורנשטיין, פ"ד יט(1), 603, 606-605 (1965)). במקרים אחרים, יכולים הצדדים לקבוע במסגרת החוזה כי על הצד השני לפרוע את השיק שניתן (זו הייתה הנחת בית המשפט בעיניין ציטיאט. וכן ראו ע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אליהו בן עליזה, פ"ד לח (4) 281 (1984) (להלן: עניין בן עליזה)). המבקש אינו משיג על כך. טענתו נוגעת, למעשה, לבררת המחדל הפרשנית בעיסקאות גילגול שיקים. לשיטתו, בלית אינדיקאציה פרשנית אחרת, יש לפרש את החוזה כאילו שולמה התמורה במלואה בעת החלפת השיקים. חילול השיקים לאחר מכן מקים עילת תביעה נפרדת, שטרית, ולא מהוה הפרה של עסקת גילגול השיקים. את הקביעות בעיניין ציטיאט ובעניין בן עליזה הוא תולה בנסיבותיהם החריגות, שבהן נמצאה אינדיקאציה פרשנית להגדרת חילול השיקים כהפרת החוזה. ....". כלומר, השאלה אם עצם מסירת שיק של הנתבע 1 לנתבע 2, בתמורה לנטילת השיק של הנתבע 2 והפקדתו בחשבון הנתבע 1, מהוה כשלעצמה את התמורה בעיסקה של גילגול השיקים, היא שאלה של פרשנות ההסכם בין הצדדים.

לשון אחר: העובדה, כי המסמך נחתם על ידי מיטיב אינה פוגמת בזכות הקניין של האוחז, ואין צורך שיהא אוחז כשורה, כדי שיוכל להפרע מן המיטיב: די בכך שיהא אוחז בעד ערך כבכל שטר אחר.

הנתבע 2 ניצב אם כן בפני מיכשול כפול, הן של עדות מול עדות (מילה כנגד מילה), שאינה מרימה את נטל הראיה והן של סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א 1971 שעניינו הסתמכות על עדות יחידה של בעל דין, הדורשת הנמקה.

...

לאור האמור לעיל, גם טענת הגנה זו של הנתבע 2 נדחית.

העולה מן המקובץ הוא כי טענות הנתבע 2 בנוגע לחיובו על פי השיק נדחות ואני מחייבת אותו בסכום השיק.

סוף דבר משקבעתי כי הנתבע 2 חייב הן כערב להלוואה והן על פי השיק, אני מקבלת את שתי התביעות נגדו.

בהקשר זה, יש להפנות לפסק הדין בתיק ע"ש (מחוזי ירושלים) 76/96 בר סבר זאב- הממונה על תשלום הגימלאות (פס"ד מיום 24.3.99), אשר קובע כי הכספים שהפריש העובד במהלך שנות עבודתו לקרן פנסיה ותיקה, אינם קניינו.

(ב) היה אדם זכאי לגימלאות כפל וסך כולם, לרבות אותו חלק מהן שהוון, עלה על 70% מהמשכורת הקובעת, תופחת הקצבה לפי חוק זה או אחת משתי הקיצבאות לפיו, הכל לפי הענין, בסכום שבו עודף סך כל גמלאות הכפל על 70% מהמשכורת הקובעת; הוראה זו לא תחול על קצבת יתום ועל קצבה שלא לפי חוק זה המגיעה מכוח שירות בממשלת ארץ-ישראל.

בטרם נעילת פרק זה, נביא להלן את הדברים שנקבעו ע"י בית הדין הארצי בפרשת רינת לבקוביץ בקלצ'וק, היפים גם לעניינינו בכל הנוגע לטענת ההסתמכות, החובה לנהוג בתום לב, בהגינות ובסבירות, בשינויים המחויבים, בזו הלשון: "פן נוסף של טענות המערערת נוגע לדרך היתנהלות המדינה כלפיה, מעצם כך שלא נאמר לה שרכישת הזכויות לא תסייע לה לעמוד בתנאי הנקוב בסעיף 17(3). בית הדין האיזורי השתית את הכרעתו על הקביעה העובדתית לפיה המערערת פנתה לייעוץ פנסיוני פרטי, אך לא וידאה עם הגורמים המוסמכים במשרד החינוך (ולכך נוסיף או במינהלת הגימלאות) את מועד תשלום הקצבה. על עובדות אלה המערערת אינה חולקת. בהקשר זה נציין כי כיום טוענת המערערת כי אילו ידעה על שינוי הפרשנות לא היתה פורשת במועד בו פרשה, אלא היתה ממשיכה לעסוק בהוראה בפועל במשך שנה וחודש ובכך משלימה עשרים שנות עבודה בפועל בהוראה. טענה זו מהוה הרחבת חזית, שכן היא לא נטענה בצורה זו בבית הדין האיזורי. נזכיר, כי לטענת הסתמכות פן עובדתי (קרי האם אכן הסתמך הטוען להסתמכות על המצג שנוצר ואלולא המצג היה נוהג אחרת), ופן נורמאטיבי (קרי, האם ההסתמכות בנסיבות העניין היתה סבירה). אשר לפן העובדתי, הרי שזה אמור למצוא ביטוי בתצהירי הטוען להסתמכות, וזאת על מנת שגרסה זו תוכל לעמוד במבחן החקירה הנגדית. בהיעדר טענה בעיניין זה בתצהיר המערערת אין מנוס מן המסקנה כי היסוד העובדתי לטענת ההסתמכות לא הוכח. אין בידינו לדעת מה היה מערך שיקוליה ואילוציה של המערערת באותן השנים, וזאת בפרט משעובר לפרישתה שהתה במצטבר כשלוש שנים בחופשה ללא תשלום ובקשה נוספת לחופשה כאמור נדחתה, ולכן פרשה מן השרות במועד זה. עוד נציין כי אין בפנינו ראיה לכך שבינואר 2017 – עת הודע לה כי תשלום הגימלאות יהא מגיל 67 - ביקשה לחזור ולהשלים תקופת שרות בת עשרים שנה. מעבר לפן העובדתי קיים גם הפן הנורמאטיבי, קרי סבירות ההסתמכות, ובהיבט זה ניצב בפני המערערת הקושי הנובע מהיעדר פניה לגורמים האמונים על כך במשרד החינוך או במנהלת הגימלאות טרם פרישתה. הדברים מקבלים משנה תוקף במיוחד משפרשה בגיל צעיר יחסית, על יסוד ייעוץ פנסיוני פרטי שניתן לה כשנתיים לפני מועד פרישתה לגימלאות, ותחום הביטוח הפנסיוני עבר ועודנו עובר שינויים ותמורות רבות בשנים האחרונות, וגם מטעם זה יש חשיבות בבירור המצב לאשורו עם הגופים המוסמכים לכך ברשויות המדינה וזאת בסמוך לפרישה. משלא הוכיחה המערערת הסתמכות, נשמט הבסיס לתביעתה לפצוי בשל כך שלא הובא לידיעתה כי רכישת זכויות הגימלה לא תקנה לה זכאות לקבלת גמלה מגיל 60.

ש: לצורך העניין דוגמא ראשונה: זה הדוגמא המספרית שעשינו מקודם שבה היה ברור שחלקיות המשרה בתקופה מסויימת כפול השכר הקובע שלפיה חושבה הקצבה לא בהכרח מביא לצבירה של אותה תקופה, ניקח לדוגמא את חוק הגימלאות לפעמים החישוב של חלקיות המשרה נעשה בשיטה שהיא יותר מורכבת משל ממוצע של חלקיות משרה לאורך השנים, למשל סעיף 12 לחוק הגימלאות, 12 א' 4, מדבר על אדם שהסתיים שרותו מסיבת מוות או מצב בריאותו לקויי יחושב הממוצע המשוכלל לעניין קצבת השארים או לקיצבת הנכות, לפי שיעור חלקיות המשרה בתקופות הנקובות להלן, ואז יש פה חישוב של חלקיות משרה ייחודי למצבים כאלו או אחרים שהוא לא מדבר בכלל על ממוצע של חלקיות שמרה אלא הוא קובע איפה שמתקיים התנאים כמו פרישה מטעמי בריאות הוא אומר תיקח את חלקיות המשרה ב420 חודשים המטיבים עם הגימלאי, זו שיטת חישוב.

...

בעקבות הדיון, ניתנה ביום 17.2.19 החלטה בה נקבע כדלקמן: "ביום 21.1.19 ביקשו ב"כ הצדדים לפצל את הדיון ולהכריע תחילה בשאלה: "האם היה מקום להפעיל בעניינה של המערערת את סעיף 32(ה) לחוק שירות המדינה גמלאות, שכן ההכרעה בעניין זה עלולה ליתר את המשך בירור יתר הטענות. לאחר שבחנתי את טענות ב"כ הצדדים, במהלך הדיון, הנני נעתר לבקשה ומורה על הגשת סיכומים בשאלה המשפטית הנ"ל...". הצדדים הגישו סיכומיהם וניתן פסק דין חלקי ביום 30.7.19 (להלן: "פסק הדין החלקי"), בו נקבע, בין היתר, כך: "לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את טענות המשיב, אשר לפיהן היה מקום להפעיל את סעיף 32(ה) לחוק בעניינה של המערערת, בגין התקופה בה היא עבדה בעת ובעונה אחת במשרד החינוך ובמועצה.

המערערת ערערה על פסק הדין החלקי, וביום 28.7.20 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי בו נקבע: "...לא היה מקום לפצל את הדיון ולדון במנותק וללא שמיעת עדויות בשאלת פרשנות סעיף 32(ה) לחוק הגמלאות, כיוון שחלק מהטענות האחרות, כגון נוהג רב שנים והעובדה שעד שנת 2015 לא יושם סעיף 32 לחוק הגמלאות, משליכות על הפרשנות הנכונה. כמו כן, בכל הנוגע לסעד לו זכאית המערערת, יש השלכות גם לטענת ההסתמכות, ולטענתה בדבר הפרת חובת תום הלב וחובת הגילוי על ידי המדינה.......למותר לציין, כי בהמשך לכך יגישו הצדדים ראיותיהם, כך שההכרעה בכל השאלות השנויות במחלוקת תהיה מבוססת על תשתית ראייתית שתונח לפני בית הדין האזורי........נוכח האמור, אנו קובעים כי דין הערעור להתקבל, כך שפסק דינו של בית הדין האזורי יבוטל, עניינה של המערערת יוחזר לבית הדין האזורי, ובית הדין האזורי ידון בכל טענות המערערת, הן בהיבט של השלכותיהן על פרשנות סעיף 32(ה) לחוק הגמלאות, הן בהיבט של יישומו התחשיבי, ולחלופין זכאותה לסעד בשל טענותיה האחרות". בטרם נבחן את הדברים לגופו של עניין, נדגיש כבר כעת כי חלק נכבד מהעובדות וטענות הצדדים פורטו בהרחבה בפסק הדין החלקי ואין לנו אלא לחזור עליהן כאן, וכמובן שלאלו נוסיף טענות נוספות שעלו בהליך.

מאחר ולא הועלתה טענה כזו על ידי המערערת, הרי שאיננו נדרשים לעניין זה. לאור האמור, דין טענת המערערת בעניין זה, להידחות.

סיכום לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה וזאת באשר לשיטת חישוב העודף.

למען הסדר הטוב ועל מנת לחדד את החישוב אשר לטעמנו אמור להתבצע על ידי מנהלת הגמלאות, אנו קובעים את העקרונות שלהלן: סעיף 32 (ה) חל אך ורק על התקופה החופפת בה הועסקה המערערת במדינה ובמועצה במקביל.

בעניינינו, לא ניתן להיתעלם מכך שהתיקון, החל בתחולה מיידית, מבטל את הבקורת השיפוטית מכוח עילת הסבירות אך ורק ביחס להחלטות הממשלה ושריה, בעוד שיתר רשויות המינהל ממשיכות להיות כפופות לה. בכך, מיטיב התיקון באופן בלעדי עם הממשלה ושריה.

"שילטון החוק, במובן זה, משמעותו כפולה: חוקיות השילטון והשלטת החוק. [...] בכל הנוגע לרשות המבצעת, שילטון החוק משמעו חוקיות המינהל. הרשות המבצעת כפופה לחוק. ליחידיה אין זכויות, כוחות או חסינויות, אלא אם כן החוק מעניק זאת להם. מכאן שלאיש השילטון, בתור שכזה, אין יתר זכויות, כוחות או חסינויות מאשר לכל אדם אחר במדינה, ועל-כן יש לו אותה אחריות למעשיו כמו לכל אדם אחר" (עניין ברזילי, בעמ' 621).

הבסיס המשפטי לתפיסה זו הוא – שחזקה על המחוקק שאין הוא מבקש לפגוע בעקרונות היסוד הבסיסיים ביותר של השיטה עת שהוא עושה שימוש בסמכותו: "מן הדין הוא להניח גם שהמחוקק הריבוני לא התכוון לפגוע בעקרונות כלליים שהם בבחינת יסוד מוסד של מערכת המשפט שלנו כולה" (ד"נ 13/58 עירית תל-אביב-יפו נ' לובין, פ"ד יג 118, 122 (1959); אהרן ברק פרשנות במשפט - פרשנות החקיקה 419-418 (התשנ"ג) (להלן: פרשנות במשפט)).

מהו "קנין"? כל קנין פרטי במשמע? המילה "קנין" טומנת בחובה טווח פרשנויות עצום, שמשמעותו הקף התפרשות רחב ביותר של ההגנה על הזכות (וראו: דותן, מבט השוואתי, עמ' 498).

...

מסקנתי היא אפוא, כי דינה של טענה זו של העותרים, לגבי סמכותה של הוועדה ליזום את הצעת-החוק – להידחות על כל צדדיה.

8 מחברַי קבעו כי אין מנוס מביטול חוק-היסוד.

נוכח אותם טעמים, נקבע כי אין מנוס מלהורות על ביטול התיקון לחוק-היסוד.

כשלעצמי סבורני, כי אין זה סוף הדרך.

ניטיב אפוא לעשות, אנו השופטים, אם נוסיף ונאמר בשולי פסק הדין: "אכן, בצעד חריג וחסר-תקדים, נאלצנו ברוב דעות להורות על פסילתו של חוק-יסוד. באופן פורמלי, לא היה מנוס מלהורות על ביטולו המוחלט של דבר החקיקה, אף בנוסחו ה'רזה', שכן אין זה בסמכותנו לכתוב את דבר החקיקה מחדש. יחד עם זאת, מקבלים אנו את מרותו של המכונן, את מרותו של העם שאֵלו הם נציגיו. נעשה כמידת יכולתנו, על מנת להגשים את רצונו של המכונן. לפיכך, משקבענו כי נוסח 'רזה' של החוק, לא היה נפסל על-ידנו, אזי אין אנו רואים צורך להמתין לחקיקתו של חוק-יסוד חדש שיקבע הסדר דומה. בהעדר מגבלה חוקית, ומשהדבר מצוי בגדרי סמכותנו, נודיע עתה, כי מעתה והלאה, נסיג את הגלגל לאחור. לא נשתמש עוד בעילת הסבירות בעניינן של החלטות הממשלה ושׂריה, אלא אם כן נקבע כי ישנם נתונים חד-משמעיים, המלמדים כי אותה החלטה כה בלתי-סבירה, באורח קיצוני, עד ששום ממשלה סבירה לא היתה יכולה לקבל החלטה שכזו. אותו מבחן ותיק וטוב, שהיה באמנה איתנו מראשית הדרך ועד לפסק הדין בעניין דפי-זהב; סבירות נוסח 'וונדסברי'". 'אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום, כי לא חלום הוא, ובכל הככרות הריעו רק שלום'.

אשר על כן, העתירות מתקבלות במובן זה שיוכרז על בטלותו של תיקון מס' 3 לחוק-יסוד: השפיטה.