פירוש הסכמי פיגומים בבתי זיקוק בחיפה

הבעלים אף הפנו לפסק הדין בע"א 4183/20 יציב נ' הועדה המקומית לתיכנון ובנייה גני תקווה (נבו 16.11.22) (להלן: "עניין יציב"); ואולם, עיון בפסק הדין מעלה שנסיבותיו שונות בתכלית מהמקרה שלנו; זאת שכן, באותו מקרה הרשות הגיעה להסכם עם הרוכש, במסגרת הסכם היתקשרות יזמי, בדבר תשלום היטל השבחה שלא בהתאם לחוק, ובית המשפט החליט על ביטול ההסכמים בהיותם מנוגדים לעיקרון החוקיות של המנהל.

הועדה המקומית ממשיכה וטוענת כי, הגורם המוסמך לפרש תכנית הוא בית המשפט; טעתה השמאית המייעצת כאשר החליטה לפרש תכניות א ו-ג בשונה מלשונן, ובאופן הסותר את התכלית והמטרות של התכניות; שגתה וועדת הערר כאשר אישרה את פרשנות השמאית המייעצת שלפיה תכנית ג אינה תכנית איחוד וחלוקה, באופן שנוגד את לשון התכנית, תכליתה, והאופן שבו התייחסו אליה השוק החופשי והועדה המקומית, שהיא הגורם המקצועי הרישמי.

לענייננו חשובה גם עמדתו הצפויה של "הקונה הסביר" ביחס למכלול היבטיה של תמ"א 23 – בהנתן המערכת הנורמאטיבית התקפה במועד הקובע ולאור היתנהגות מוסדות התיכנון בפועל כפי שאלה עמדו לנגד עיניו (השוו: ערר (חי') 8002/10 יעקב ישראל נ' הועדה המקומית לתיכנון ובנייה חיפה ([פורסם בנבו], 27.4.2010); ערר (חי') 8034/12 בתי זיקוק לנפט בע"מ נ' ועדה מקומית המשותפת לתיכנון ולבנייה מיתחם בז"ן ([פורסם בנבו] 21.6.2012)" (ההדגשה במקור, עמ' 90 לפרוטוקול החלטת וועדת הערר בעיניין אם.ג'י).

...

ביום 14.5.18 ניתנה החלטה מקיפה של וועדת ערר המתייחסת לכעשרים עררים של בעלים שונים, בשאלת עצם חבות הבעלים בתשלום היטל השבחה, שבגדרה שוב דחתה הוועדה את טענת הבעלים כנגד עצם חבותם בהיטל השבחה (להלן: "החלטת החבות"); בנוסף החליטה וועדת הערר על מינוי שמאית מייעצת, גב' נורית ג'רבי (להלן: "השמאית המייעצת"), על מנת לבחון את ההשבחה בגין תכניות א ו-ג. השמאית המייעצת הוציאה שומות מייעצות בנוגע למקרקעין של בעלים שונים, ובכולן הגיעה למסקנה לפיה תכנית ג איננה משביחה, וכי מלוא ההשבחה של המקרקעין נגרמה במסגרת תכנית א. הוועדה המקומית הגישה לוועדת הערר השגות כנגד השומות של השמאית המייעצת, שכוונו בעיקר כנגד קביעת השמאית המייעצת בדבר היעדר השבחה של המקרקעין על ידי תכנית ג. גם הבעלים הגישו השגות מצדם, בעיקר בנוגע לעצם החיוב בהיטל השבחה.

סוף דבר אני מחליט לדחות את ערעורי הבעלים לעניין עצם החיוב שלהם בהיטל השבחה; לדחות את ערעור הוועדה בנוגע למתודת החישוב של השמאית המייעצת, כפוף להערה שצוינה בעניין זה, אך לקבל את ערעורי הוועדה המקומית בשלוש סוגיות: האחת, חיוב הבעלים בתשלום היטל ההשבחה בהתאם להתחייבות שלהם בהסכם הרכישה עם הכונס.

השנייה, לעניין סוגיית ההשבחה של המקרקעין על ידי תכנית ג. אני מחליט להחזיר את העניין לוועדת הערר על מנת לבחון מחדש אם היתה השבחה עקב תכנית ג. בעשותה כן, וועדת הערר תביא בחשבון את הקביעות שציינו לעיל ובעיקר לקביעה לפיה תכנית ג קידמה או שפרה את זמינות השימוש במקרקעין והאפשרות להוציא בהם היתרי בנייה, ולמצער הסירה את הספק שהיה קיים בסוגיה זו. לצורך כך וועדת הערר תשקול אם לתת הוראות לטיעון משלים של הצדדים בסוגיה זו. לאחר מתן החלטתה בסוגיית עצם ההשבחה עקב התכניות א ו- ג, וועדת הערר תהיה רשאית, במידת הצורך לנוכח החלטתה כאמור, להחזיר את העניין לשמאית המייעצת, על מנת שתקבע את סכום ההשבחה עקב התכניות השונות.

בנסיבות העניין, אני מחייב את הבעלים לשלם לוועדה המקומית, בכל אחד מהערעורים שלה, הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.

עוד דחה בית המשפט קמא את טענת הערייה לפיה ניתן לבסס את חיובן של המשיבות בהיטלי סלילה על יסוד סעיף 19 להסכם הניהול הקובע כי "הפעלתם של חוקי העזר החלים בתחום השיפוט של עריית חיפה, על איזור המיתחם ומפעלי המיתחם תתבצע באופן שוויוני וזהה להפעלתם באזורים אחרים של תחום השיפוט של עריית חיפה". בית המשפט סבר כי הוראת סעיף 19 הנ"ל הינה כללית ואין בה כדי להקנות לעירייה סמכות לחייב את המשיבות בהיטל סלילה.

על מנת לקבוע אם חוק הסלילה הישן חל על מיתחם בז"ן בתקופה הרלבנטית, יש להדרש לסוגיה הפרשנית הנוגעת להוראת סעיף 2 של החוק הקובעת כי "חוק עזר זה יחול על שטח מרחב תיכנון מקומי חיפה". כפי שפורט לעיל, קיבל בית המשפט קמא את עמדת המשיבות לפיה יש לפרש הוראה זו באופן המחיל את חוק הסלילה הישן רק על מרחב התיכנון של העיר חיפה ולכן, כך הוסיף וקבע, אין החוק חל על מתחמים, דוגמאת מיתחם בז"ן, המצויים בתחום השיפוט של חיפה אך אינם נכללים במרחב התיכנון שלה במועד הרלבנטי להטלת החיוב.

על מנת להעמיד דברים על דיוקם מן הראוי להוסיף ולציין כי הערייה הגישה ערעור על פסק הדין הנ"ל, אך העירעור נדחה תוך אימוץ מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי "לא ניתן היה להטיל את ההיטל על המשיבה [1] הואיל והנכס הנידון הוא מחוץ למרחב התיכנון של עריית חיפה" (ע"א 854/99 עירית חיפה נ' בתי זיקוק לנפט בע"מ (18.7.2000)).

...

הטענות שהעלו בז"ן בנוגע לשגיאות שנפלו בשטחי הקרקע והבניין שבגינם חויבו בהיטל, אף הן דינן להידחות.

בית המשפט קמא אימץ בהקשר זה את עמדת העירייה ולא ראיתי מקום להתערב בקביעתו זו. סיכומם של דברים: בשל כל הטעמים המפורטים לעיל אציע לחברותיי לקבל את ערעור העירייה, לבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא ולקבוע כי חיובן של המשיבות בהיטל סלילה ובהיטל תיעול בגין עבודות השדרוג שבוצעו בשדרות ההסתדרות בשנים 2008-2006 – בדין יסודו.

אשר על כן, מקובלת עליי מסקנתה של חברתי הנשיאה חיות.

יחד עם זאת, אין חולק כי הארוע היתרחש בזמן יציאתו של התובע מאולם יחידה 8 בתחנת הכוח בו עבד וצעד לכיוון חדר האוכל, שם ניתקל בסבכת ברזל בולטת, אשר גודרה זמן מה עובר לתאונה ואולם הגידור הוסר ולא היה בעת קרות התאונה, כפי שעולה מדו"ח ממונה בטיחות על ארוע תאונת עבודה שנערך על ידי חברת החשמל מיום 5/4/11 ( נספח א' לתצהיר התובע) שם בסעיף 8 לפרק "ממצאים" צוין : " ( 3. במקום האירוע בליטה בגובה 2 ס"מ של קצה סבכת הריצפה ממרצפות האולם , הסבכה עצמה שקועה במצב כעור. ...( 8) לפני תחילת שפוץ יח' 8 בעקבות פנייתו של מ"ע מר אשר שיימן ממח' שפט"ד על מפגעים ברצפות אולמות טורבינה, מקום הארוע גודר בעזרת צנור פיגום. גידור זה הוסר לפני קרות הארוע ולפני הטיפול בבליטה בסבכת הריצפה..( 9 ) העובד היה עם ציוד מגן אישי כולל נעלי עבודה בטיחותיות." ( ההדגשה אינה במקור- א.ז.) בפרק ההמלצות בדו"ח הנ"ל ,בסעיף 1 , צוין כי בהנתן כי קומת אולמות הטורבינה משמשת גם למעבר בין התחנות ומס' העובדים בה הוא גדול יש חובה לגדר את מקום האירוע ודומיו ולא להסירו עד לסיום הטיפול במפגע וללא בדיקה.

בית המשפט שם סוקר את הפסיקה הנוהגת ממנה עולה כי בבוא בית המשפט להכריע במחלוקת דנא עליו לעמוד על כוונת הצדדים עובר לחתימת ההסכם ביניהם, עת נקבע כי ההלכה הנוהגת היא כי התחייבות שמשמעותה שיחרור מוחלט מאחריות נזיקית , חייבת להיות ברורה מפורשת וחד משמעית.

על מגמה זו לפרשנות דווקנית ומצמצמת בהתייחס לתניית השיפוי עת עסקינן בהסבת החבות הנזיקית היתייחס בית המשפט בפרשת "עוף טוב " ( ע"א (מח' חיפה) 24473-06-13 עוף טוב שאן נ' עוואדה סובחי , שם קבע בית המשפט כי בהעדר אמירה מפורשת לפיה נוטל על עצמו הקבלן לשפות ולפצות את המזמין במקרה שבו יגרם נזק לעובדיו בשל אחריותו של המזמין, אזי אין לראות בסעיף השיפוי משום חובת שיפוי מלאה.

...

סיכום התוצאה היא איפוא שתביעת התובעים כנגד חב' החשמל ( נתבעת 1 ) מתקבלת ואילו כנגד איבריקה ( נתבעת 2 ) היא נדחית.

כך גם נדחית ההודעה מטעם חב' החשמל לצדדי ג' 1ו-2 ( איבריקה והפניקס) .

בהתאם להסדר הדיוני אליו הגיעו ב"כ הצדדים הנני מחייב את חב' החשמל לשלם לידי המוסד לביטוח לאומי בגין תביעת השיבוב סך- 117,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 10% ומע"מ בסום כולל בסך- 13,689 ₪ , יתרת הסכום המוסכם בסך- 39,000 ₪ תשולם על ידה לידי התובע בצירוף החזר האגרה ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ בסכום כולל בסך- 9,126 ש"ח. בנוסף ומשלא נוהל הליך הוכחות, ניתן בזה פטור מתשלום יתרת האגרה.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 32540-11-13 א.ר. כהן הנדסה ובנין בע"מ נ' בתי זיקוק לנפט בע"מ תיק חצוני: בפני כב' השופט אחסאן כנעאן התובעת א.ר. כהן הנדסה ובנין בע"מ ע"י עוה"ד פרימס, שילה , גבעון ואח' הנתבעת בתי זיקוק לנפט בע"מ ע"י עוה"ד ירון טיקוצקי ואח' פסק דין

דעתו המקצועית של המומחה אינה רלבאנטית לעניין פרשנות ההסכם כפי שקבעתי לעיל, ועל כן, גם אם הוא סבור כי עבודה זו דורשת עבודה מאומצת יותר, אין לפסוק תמורה אחרת בגין עבודה זו. חציבת שכבת בטון ברצועת משפך פנים – סעיף 24.3.120 כהן הנדסה טוענת שאין חולק שהוסכם בין הצדדים, כי בתי זיקוק תשלם לה בגין חציבת שכבת בטון במשפך הפנימי, תשלום נוסף בסך של 26,000 ₪ עבור כל יחידת שטח ברוחב הפיגום (8 מטר) ולגובה המשפך (13 מטר).

...

באשר לטענה כי העבודה אושרה על ידי המפקח, אין בידי לקבל טענה זו. בנספח מס' 3 להסכם בין הצדדים, העוסק בתמורה ותנאי התשלום, הוסכם כי כל תשלום ביניים ששולם לכהן הנדסה על סמך חשבון ביניים ייחשב כמפרעה.

שלישית, באשר לקיזוז עלות השטיפה לא מצאתי הצדקה מבוררת לעשות כן והטענה נדחית.

וכך נפסק: "בסופו של דבר, נקודת המוצא חייבת להיות שפרקליטו של בעל הדין יפעיל שיקול דעת נכון וראוי ויגיש כתב טענות בהיקף מתאים ובלא חריגה קיצונית מן המקובל. על כן, אין סיבה לומר שבית המשפט אינו רשאי להשית הוצאות לטובת אוצר המדינה כאשר כתב הטענות או נספחיו חורגים במידה קיצונית מן הראוי, אך משום שבית המשפט לא קצב מראש את היקפם." לכן יש בדעתי לפסוק הוצאות לטובת אוצר המדינה על הגשת סיכומים בהיקף בלתי מידתי בעליל.

התוצאה אני מחייב את בתי זיקוק לשלם לכהן הנדסה סך של 282,892.50 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 25/2/2013 (המועד בו נמסר החשבון הסופי) ועד התשלום המלא בפועל.

הואיל: וצד ב' (הנתבעות 1 ו-2 – ע.ז.) זכה במיכרז להקמת פיגומים בבתי הזיקוק לנפט בחיפה (להלן: "המזמין") הן בעבודה שוטפת והן בשיפוצים (להלן: עבודות המיכרז") והואיל: והצדדים הסכימו ביניהם שצד ב' יעביר לצד א' (התובעת – ע.ז.) בקבלנות משנה את ביצוע של חלק מהעבודות המיכרז כמפורט בהסכם זה להלן; אי לכך ובהתאם לזאת הוצהר הותנה והוסכם בין הצדדים כדלקמן: .

פרשנות הסכם כידוע, ובהתאם לסעיף 23, לחוק החוזים, חוזה יכול שיהיה בכתב ויכול שיהיה בעל פה. מלאכתו של בית המשפט בעת שהוא ניגש לפרש חוזה בעל פה או בכתב הינה להיתחקות אחר אומד דעת הצדדים; ובעניין זה קובע סעיף 25 לחוק החוזים כדלהלן: "(א) חוזה יפורש לפי אומר דעת של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם האומד דעת הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו.

...

משאלו הם פני הדברים, אני מורה כי, כאמור, יש להגביל את מתן הפיצוי הקבוע בסעיף 6 להזמנת העבודה לפיצוי בגין הפרות יסודיות בלבד, אך כי סכום פיצוי זה יוותר בסך של 500,000 ש"ח. מה משמעות האמור? כזכור, מצאתי כי הנתבעים הפרו את הזמנת העבודה שתי הפרות: אי תשלום תמורה ואי העברת כלל עבודות הפיגומים של ששת המתקנים לתובעת.

אי לכך אני קובע כי בגין אי תשלום התמורה המלאה, בניגוד לקבוע בהזמנת העבודה, זכאית התובעת לסך של 500,000 ₪.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 500,000 ₪ כאשר סכום זה צמוד למדד המחירים לצרכן ונושא ריבית חוקית החל מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.