פירוש אחיד להסכם קיבוצי עבור כל העובדים

   סכום התביעה האישית ברכיב זה אמנם אינו זניח ויכול להגיע לכמה אלפי שקלים עבור כל עובד.

לבסוף, קבע בית הדין כי אין מקום לחשש שעניינם של החברה ינוהל בדרך לא הולמת או בחוסר תום לב. העובד פנה באופן אישי, ובנסיבות אלה אין בהעדר פנייתו באופן מפורש בנוגע להגשת תובענה ייצוגית כדי להצביע על חוסר תום לב. (ד) טענות הצדדים: לטענת המערערת, בתמצית, אין לראות ב"קורס ההכשרה" שעבר המשיב משום "הישתלמות מקצועית" והדבר לטענתה עולה בקנה אחד עם פרשנות צו ההרחבה המקבלת חזוק מעמדות הצדדים להסכם הקבוצי, ומהרציונל שהוצב אחרי פסיקת בתי הדין בהתייחס לנכוי עלות הכשרה של עובד המפר את הסכם העסקתו.

נקודת המוצא היא כי "צו ההרחבה, על פי מהותו, הוא מעשה מנהלי של הרשות השלטונית – שר התעשייה, המסחר והתעסוקה. תכליתו של צו ההרחבה למנוע תחרות במשק על חשבון הורדת תנאי העבודה ואי-פגיעה ביחסי עבודה מאורגנים. בהתאם, צו ההרחבה משווה, במלואם או בחלקם, את תנאי העבודה של העובדים המאורגנים, לתנאי העבודה של העובדים הלא מאורגנים. בה במידה, יוצר צו ההרחבה אחידות בתנאי העבודה בענף מסוים או בכלל המשק. במסגרת צו ההרחבה ניתן להרחיב את כל הוראות ההסכם הקבוצי הכללי או את חלקן בלבד" (מתוך סק"כ 51/09 "סאוט אלעאמל" - להגנת זכויות העובדים והמובטלים - שר התעשיה המסחר והתעסוקה (3.1.12)) (להלן: ענין סאוט אלעמל).

(ה)(2)(III) ממד התכלית האובייקטיבית אשר לתכלית האובייקטיבית – תכליתם הכללית של הסכמים קבוציים היא מתן הגנה לעובדים מפאת חולשתם האינדיבידואלית, וזאת בדרך של ניהול משא ומתן קבוצתי ועריכת הסכם עבור הקבוצה.

...

(ו) לסיכום: לטעמינו, דין הערעור להתקבל.

נבקש לחדד כי הביטול נעשה אך בשל כך שלא ניתן לקבוע את בטלות התניה מפאת סתירתה לצו ההרחבה, ומבלי להידרש לשאלת יישומם של אמות המידה שנקבעו בפסיקה לבחינתן של תניות מסוג זה. מובהר איפוא כי אין בפסק דין משום הבעת עמדה – לכאן או לכאן – אם התניה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקה לבחינת סבירותן ומידיותן של תניות מסוג זה. סוף דבר – דין הערעור להתקבל, והאישור שניתן לניהול התובענה כייצוגית בעילה מושא ערעור זה – מתבטל.

סוף דבר בהתאם לחוות דעתה של כבוד השופטת אופק- גנדלר, אליה הצטרפו שאר חברי המותב- דין הערעור להתקבל, והאישור שניתן לניהול התובענה כייצוגית בעילה מושא ערעור זה מתבטל.

בפנינו עומדת להכרעה בקשת צד בסכסוך קבוצי מטעם המבקשים לחייב את המשיבה לשלם לעובדים מענק מיוחד כהגדרתו בנספח להסכם הקבוצי המיוחד מיום 28.3.2012 (להלן: "הנספח להסכם הקבוצי") עבור השנים 2012-2016.

עוד הוסכם כי המענק יחולק בין כל עובדי המשיבה באופן אחיד יחסית לחלקיות המשרה של כל עובד.

גישה זו בה מבוצעת בדיקה משולבת של התכלית הסובייקטיבית והאובייקטיבית של ההסכם הקבוצי, מבלי לקבוע מסמרות לגבי היחס המדויק ביניהן, ותוך שיקלול שתי התכליות לצורך מתן הפרשנות המתאימה להוראת ההסכם הקבוצי אומצה בפסיקת בית דין זה (ראו: עס"ק (ארצי) 70/09 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – המוסד לביטוח לאומי (12.4.2010)(להלן – עניין המוסד לביטוח לאומי; עס"ק (ארצי)14/08 מדינת ישראל – ארגון סגל המחקר במערכת הבטחון (4.5.2011) להלן – עניין ארגון סגל המחקר; ע"ע (ארצי) 23030-07-10 יעקב פומפן ואח' – התעשייה הצבאית לישראל ואח' (4.7.2012)).

בפרוטוקול ישיבה בה נכחו חברי ועד ומנכ"ל המשיבה מיום 15.1.2012 (נספח ג' לבקשה), ישיבה שקדמה לחתימת הנספח להסכם הקבוצי, הועלו הדברים הבאים על הכתב ביחס לתשלום המענק – " בכל שנה עם הצגת הדוחות הכספיים והיה והדוחות יהיו חיוביים ותהיה אפשרות כלכלית כתוצאה מהם יקבלו כל עובדי המנהל תוספת של 2% נוסף על האחוז או 100,000 ₪ שיחולק בין העובדים, הגבוה מבין השנים". בישיבה מיום 18.11.2015, פתח את הישיבה ב"כ המבקשים, לאחר שמנכ"ל המשיבה בירך את הנוכחים, וכך הציג את בקשתם – "א. אלוני - לפני כשנתיים חתמנו על תוספת מיוחדת להסכם הקבוצי, אחד מסעיפי ההסכם דן בחלוקת מענק מיוחד לעובדים עד לתקרה של 100 אלף ₪, בכל שנה, במידה ובית החולים יציג רווחים. מבדיקה שעשינו משנת 2012 גילינו שהגירעון המצטבר מצטמצם והשנה השוטפת מסתיימת ללא גירעון, אני חושב שאפשר לחלק את המענק.

...

תום לב - אני סבור כי עקרון תום הלב מחייב את המעסיק ליידע מפורשות את העובדים שהכוונה בסעיף היא לגרעון בהון ולא להפסד שנתי וכן ליידעם בגובה הגרעון בהון וזאת על מנת למנוע הטעיה.

מכל הנימוקים אותם פירטתי לעיל, אני סבור כי יש לקבל את הבקשה.

סוף דבר לאור האמור והמפורט לעיל, הבקשה נדחית ברב דיעות, כנגד דעתו החולקת של נציג ציבור המעסיקים מר ערן בסטר .

בשנת 2012 נחתם בין המרכז השילטון המקומי לבין המבקשת הסכם קבוצי מיוחד עבור המשיבה שבמסגרתו הוסדר מעבר העובדים שהועסקו בחוזים אישיים להעסקה בהסכם קבוצי (להלן: ההסכם הקבוצי).

לשיטת המועצה, בשני הניסוחים מופיעה המילה "נידרש/ים" והדבר מלמד כי כוננות היא צורך נידרש סוביקטיבי של צרכי המועצה, ואין כל פרשנות אחרת העולה כדי הגיון זה. המועצה טוענת, כי אין לראות בסטיה ממנגנון הכוננות השעתי הקבוע בחוקת העבודה למנגנון הקובע 7 ימים ככוננות אחידה, סטיה, המאפשרת יציקת תוכן חסר בסיס ו/או אחיזה בנוסח ההסכם לחובה מובנית של המועצה לשבץ עובד בכוננות אף שאינה זקוקה לכוננות זו כלל.

עצם העובדה שהצדדים חולקים בשאלה, מה כוללת הגדרת "עובד בכוננות" וכיצד יש להחיל את סעיף 35 להסכם הקבוצי שעניינו "עבודת כוננות", מהוה כשלעצמה שאלה של פרשנות הסכם מעבר לשאלה של זכות המועצה לפררוגטיבה ניהולית.

...

שקלנו את עמדות הצדדים וטענותיהם ומצאנו כי יש להשיב לשאלה זו בחיוב.

אחרית דבר הבקשה מתקבלת.

המסקנה האופרטיבית של בג"ץ קוריצקי – כיצד לחשב את הפנסיה של עובדי המדינה – סוכמה כדלקמן: "הוראותיו של הסכם הרציפות, לרבות הוראת סעיף 11 שבו – נותרו בעינן והן בעלות תוקף מחייב גם לאחר כניסתו לתוקף של התקנון האחיד. יחד עם זאת, את התיבה: "המשכורת הקובעת המירבית הנהוגה לגבי המבוטחים בקרן", שבסיפא לסעיף 11 להסכם הרציפות, יש לפרש כיום (לאחר כניסתו לתוקף של התקנון האחיד), באופן שבו המשכורת הקובעת המהוה את "תיקרת" סכום ההישתתפות של הקרן בפנסיה של הגימלאי – תקבע על פי שיטת החישוב של המשכורת הקובעת, החלה על מבוטח פעיל בקרן, בהתאם להוראותיהם של חוק הפיקוח על הביטוח והתקנון האחיד (דהיינו: שיטת ממוצע היחסים של השכר לגבי מבוטחי "קג"ם" בעניינינו, והשיטה המשלבת בין שיטת 3 השנים האחרונות, ביחס לזכויות שנצברו עד למועד הקובע, ושיטת הממוצעים ביחס לתקופה שמהמועד הקובע ואילך, ביחס למבוטחי "מבטחים", ובכפוף להוראות פרק ט' לתקנון האחיד, הקובעות "תיקרת עלייה ריאלית של השכר הקובע", מהחודש הקובע ואילך), וזאת בהיתחשב בכך שמדובר בעמית שהוא צד ל"הסכם רציפות זכויות" שנחתם על ידי שר האוצר.

כפועל יוצא מכך יש לקחת בחשבון, לצורך חישוב "תיקרת" השכר הקובע עבור הקרן המשתתפת – את כל תקופת עבודתו של המבוטח, הנהנת מרציפות, עד למועד פרישתו, ולא רק את תקופת עבודתו כשהיה מבוטח בקרן המשתתפת.

הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית המבקש ביקש להגדיר חברי הקבוצה בשמה תנוהל התובענה הייצוגית כלהלן: "כל אדם שהנו עובד רשות מקומית, או גימלאי שפרש מרשות מקומית לאחר 30.10.03 ושזכויותיו לגימלה הוסדרו באמצעות צרופו להסכם הרציפות הכללי משנת 1975 בין קרנות הפנסיה הותיקות (אשר עמיתים הנה חליפתן) [הכוונה היא למבטחים – הנתבעת – א.ש.], הרשויות המקומיות (באמצעות מרכז השילטון המקומי) וההסתדרות". עילת התביעה היא, כאמור, ההלכה שנקבעה בבג"ץ קוריצקי.

זאת, במיוחד בכל הנוגע לתנאי הפנסיה: "תכליתו של חוק הסכמים קבוציים היא לאפשר כריתת הסכמים קבוציים. הסכמים אלה חלים בעיקר על עובדים ובין היתר קובעים את תנאי פרישתם לגמלאות. אירגוני העובדים והמעסיקים ממשיכים לייצג את העובדים שפרשו לגמלאות גם לאחר פרישתם. החוק אכן מדבר בלשון של "עובד" ו"תנאי עבודה" משום שעיקר עניינו הוא מי שמבצע עבודה בפועל ולגביו קיימים יחסי עובד-מעסיק, אולם ניתן לפרש את המונח "יחסי עבודה" כנוגע גם לגימלאים.

...

מן הטעמים האמורים לעיל, אף אין מקום להיעתר לטענה שהדרת עובדי הרשויות המקומיות מהלכת קוריצקי היא בגדר אפליה פסולה.

סוף דבר הבקשה לניהול התביעה כתובענה ייצוגית נדחית.

התובע ישלם את הוצאות הבקשה למבטחים בסך 10,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

בנגוד לטענת המבקשת, זכות ההתארגנות אין פירושה הזכות לפיצול מקום העבודה לאינספור יחידות מקוח; משעה שאסותא הכירה בהר"י כארגון היציג, קמה לה החובה לדאוג לעובדיה, ובכלל זה לנהל מו"מ עם ארגון עובדים יציג ועל כן, אין מניעה כי ימשך המו"מ. חוסר ביטחונם התעסוקתי של המתמחים אינו מהוה אינטרס מיוחד, שכן ההיתמחות מעצם טיבה היא חוזה לתקופה קצובה ובכל מקרה מדובר בטענה שלא צריכה להטען כנגד אסותא אלא, ברמה הרחבה יותר- טענה זו מחזקת את העובדה כי אין המדובר בסכסוך בין המבקשת לבין אסותא; נוכח חיוניות המתמחים בבית החולים, לא ניתן להתייחס אליהם כאל קבוצת עובדים מוחלשת; אין מקום להחלת הילכת אל בטוף, כך שהר"י תיחשב כארגון העובדים המתחרה בעוד שהמבקשת תחשב כארגון העובדים היציג, זאת שעה שהמבקשת לא השכילה להצדיק את פיצול היחידה.

בסעיפים 835-857 שבה הר"י ופרטה באילו פרמטרים דומות הקבוצות; תביעה לשכר שונה או תנאי עבודה שונים אינה מקימה 'אינטרס מיוחד', בשים לב לפסיקתם של בתי הדין לפיהם אף החרגה של קבוצת עובדים מהסכם קבוצי לא יוצרת יחידת מקוח נפרדת; כפיפות ארגונית- ניהולית אינה מקימה אינטרס מיוחד וממילא אינה מתקיימת באופן בו המבקשת מנסה להציג את הדברים, שכן, בין היתר, ההסמכה המקצועית של המתמחים נעשית על ידי המועצה המדעית, דהיינו גוף חצוני.

כלל הרופאים מהוים חלק מהמערך הרפואי השלם של בית החולים; מתמחים ומומחים פועלים בתנאים סביבתיים דומים, מקבלים מטופלים באותן מחלקות יחדיו, מבצעים ניתוחים באותם חדר ניתוח, שותפים לישיבות מחלקה ולפורומים שונים, סועדים באותו חדר אוכל וכו'; נהלי המשמעת, הנהלים בתחום הקניין הרוחני, הסודות והסדרי הגנת הפרטיות זהים בין מומחים למתמחים; המתמחים כמו המומחים ויתר עובדי אסותא אשדוד מחויבים להעביר כרטיס נוכחות בכניסתם ובצאתם מבית החולים; מומחים ומתמחים זכאים למתנות זהות בחגים ובאירועים שונים; תקציב הגיבוש עבור כל עובד נקבע באופן אחיד לכולם ופעילויות הגיבוש נעשות במשותף.

...

לאחר שבחנו הראיות שהוגשו, תכלית הגשתן והתגובות- לא מצאנו מקום לדון בהם במסגרת הליך זה. משקבענו כי הרופאים המתמחים אינם יחידת מיקוח נפרדת, הרי שאין מקום לדון במעמדה של המבקשת כארגון, או בכלל.

בנסיבות אלה, לא מצאנו מקום לדון גם ביתר טענות המשיבות שפורטו בכתבי טענותיהן בדבר מעמדה של המבקשת כארגון עובדים.

סופו של דבר- הבקשה נדחית.