פירוק שיתוף הפוגע במדור הילדים הקבוע

בפסק הדין של בית הדין מיום 26.7.2020 (תיק מס' 1245822/2), היתקבל ערעור העותרת כך שמועד ההתמחרות בין הצדדים ביחס לבית המשותף עוכב "עד להתבהרות מסוימת של הקף הנכסים המשותפים. וזאת עד לתאריך 1.3.2021 או עד להכרעה סופית בעיניין כלל הרכוש ואיזון המשאבים, המוקדם מביניהם, בכך מצד אחד תישמר לאישה הזכות להמשיך להתגורר בדירה ולעכב את ההתמחרות, עד המועד הנזכר. ומאידך גיסא החל ממועד הגירושין מועד איזון המשאבים, האשה תשא בדמי שימוש על שמושה בחלקו של הבעל ובהפחתת זכות המדור המגיע לילדים מאביהם...". בפסק דין נוסף של בית הדין מאותו יום (תיק מס' 1254098/1), נדחה ערעור העותרת על החלטת בית הדין האיזורי לאשר את מכירת רכב המרצדס לאחיו של המשיב.

בית הדין קבע כי: "היתערבות ביה"ד במקרים אלה של פרוק שתוף ברכב תהיה אם לדעת ביה"ד מדובר בהחלטה בלתי סבירה ובלתי צודקת בעליל. ביה"ד מסכים שעל דרך הכלל יש לפרק במקביל את כל רכבי המשפחה כאחת, אולם במקרה שלפנינו שרכב המרצדס הוא בבעלות משותפת באופן ודאי, ויש לאזנו, ורכב הרינג'רובר היותו בר איזון נתון בדו"ד בין הצדדים, מחלוקת שעדיין לא הוכרעה, יש מקום לפירוק השתוף ברכב בדחיפות ובטרם הכרעה בעיניין הרכב הנתון במחלוקת, עקב נסיבות מיוחדות. במקרה שלפנינו מדובר ברכב שעל כולו (כימעט) רבצה הלוואה מחברת האשראי, והרכב ממושכן לפרעון ההלוואה. האלטרנטיבה למכירה מידית של הרכב הייתה לחייב את הבעל להמשיך ולשלם את חוב ההלוואה לחברת האשראי. דבר זה אין לו בסיס הלכתי או חוקי. מדובר בבני זוג גרושים. הבעל/ האב משלם מזונות עבור ילדיו. במסגרת תביעת הרכוש, אין אפשרות לחייבו לשלם את תשלומי ההלוואה על הרכב, גם אם הוא לשימוש ילדיו. אין הוא חייב לממן רכב לגרושתו או לילדיו, אא"כ תפסוק זאת הערכאה העוסקת בחיובו במזונות ילדיו, דבר שככל הנראה לא נעשה. משכך במקרה שלפנינו, וע"מ למנוע נזק לשני הצדדים, כאשר חברת האשראי עשויה לממש את המישכון ולמכור את הרכב, ובנוסף לחייב את הצדדים בהוצאות, ובנוסף תמכור אותו במחיר פחות ממחיר השוק, ותחייב את הצדדים ביתרת ההלוואה, הייתה דחיפות בפירוק השתוף ברכב, מכירתו לצד ג ותשלום ההלוואה, בטרם קיום דיון והכרעה בעיניין הרכב מסוג רינג'רובר. אם בי"ד קמא היה מקיים דיון בעיניין רכב הרינג'רובר לפני החלטתו לפרוק השתוף, יתכן והדבר היה אורך זמן באופן שהדבר היה גורם נזק לצדדים, וכנ"ל. משכך איננו מוצאים לנכון להתערב בהחלטת בי"ד קמא בעיניין הרכב" (ההדגשה הוספה).

באופן דומה, בבע"ם 8873/06 פלוני נ' פלוני (7.6.2007), הותוו אמות המידה לבחינת סבירותה של השעיית פירוק השתוף בבית מגורים של בני זוג, כדלקמן: "ככל שקיימת אפשרות להגיע להסדר כולל וסופי של מערכת היחסים הכלכלית בין בני הזוג בתוך זמן סביר, רשאי בית המשפט לעינייני מישפחה לעכב את הדיון בעילות הקנייניות ולאחדו עם הדיון בתביעות על יסוד דיני המשפחה (הילכת השתוף או יחסי ממון), מכוח אותו היגיון שאליו נדרשנו. המדובר איפוא בהשעיית זכותו הקניינית של בעל דין להשתחרר משותפות כפויה (זכות הקבועה בסעיף 37(א) לחוק המקרקעין), אך פגיעה זו נעשית לתכלית ראויה (הגעה להסדר כולל וסופי בין הצדדים), ועל בית המשפט לוודא שהיא נעשית אך במידה שאינה עולה על הנידרש, ובאופן המשרת את התכלית האמורה. השכל הישר יהא יועץ טוב בכגון דא [...

...

דיון והכרעה דין העתירה להידחות על הסף.

לעניין פירוק השיתוף בדירת המגורים, ברע"א 4358/01 בר-אל נ' בר-אל, פ"ד נה(5) 856 (2001), אליו הפנה בית הדין בפסק דינו, נקבע לעניין זה כדלקמן: "הגישה הראויה הינה כי יש לאפשר לבית-המשפט מרווח של גמישות דיונית בבואו להכריע בדבר הדרך הטובה ביותר לפתרון הסכסוך בין המתדיינים בפניו. מכאן המסקנה כי בית-המשפט לענייני משפחה יכול בנסיבות המתאימות לעכב את ההוראה על פירוק השיתוף בדירת המגורים בין בני-הזוג אם ברצונו להגיע למצב שבו כל עניינם של בני-הזוג יוסדר באופן כולל [...] עם זאת אין משמעות הדברים כי יש לנקוט כאן גישה דיונית נחרצת האוסרת על בית-המשפט לענייני משפחה להורות על פירוק השיתוף בדירת המגורים בשלבים מוקדמים של הדיון שלפניו. לעתים, ובמיוחד כאשר התדיינות בפני בית-המשפט עלולה להיות מורכבת וארוכה, יהיה מקום להורות על פירוק השיתוף באופן מהיר [...] דחיית הליכי פירוק השיתוף בדירה יכולה להכביד על אחד הצדדים באופן שאינו נאות" (שם, עמ' 863-862; ההדגשות הוספו).

סוף דבר, העתירה נדחית.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים ב"ה תיק 1089350/1 בבית הדין הרבני הגדול ירושלים לפני כבוד הדיינים: הרב יצחק אלמליח, הרב מיכאל עמוס, הרב מימון נהרי המערער: פלונית (ע"י ב"כ טו"ר מרדכי שיינין) נגד המשיב: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד גילה נפתלין) הנידון: בחינת פירוק שתוף הפוגע במדור הילדים פסק דין

הליכים אלה מתנהלים במקביל, ללא תלות בין תוצאות ההליך בתביעה הכספית למועד פינוי הדירה הקבוע בהחלטת בית הדין.

...

נמצאנו למדים מדבריו יסוד חשוב בהלכה: הילדים הם צד ובעלי דין בכל דבר הנוגע לחוב ההורים כלפיהם; האם מייצגת אותם במעמד אפוטרופוס בלבד ולבית הדין מעמד של אפוטרופוס כאשר מי מההורים אינו ממלא את תפקידו ולילדים עשוי להיגרם נזק, ומחובתו לדאוג לילדים שלא ייפגעו כתוצאה מהסכם בין הורים.

לסיכום יש לעכב את פירוק השיתוף בשלב זה עד לבירור יסודי של בית הדין קמא, מהנימוקים כדלהלן: חשש לדין מרומה.

פסק דין לאור האמור פוסק בית הדין: הערעור מתקבל חלקית.

30 ייתכן שפגיעה שכזו ברווחת הילדים תהיה משמעותית וחמורה לא פחות מהתעצמות הסיכסוך בשל מאבק על הכותרת "מחזיק" / "משמורן". זאת ועוד, לעתים גם אם נרצה לקבוע "הורה מחזיק" או "משמורן" לצרכי קביעה מקדמית בדבר מיהות ההורה היכול לעתור לעיכוב פירוק שתוף הדבר יהיה מוקשה ומורכב; טול מקרה של נסטינג/קינון שמלכתחילה נועד להבטיח שהילדים לא יטולטלו ויזועזעו ויוכלו להמשיך לחיות את חייהם באותו בית למרות הפירוד בין ההורים (כפי שהיה במקרה שלפני).

מדוע יהא גורלם של נכסים אלה שונה מגורל הדירה? שימוש בדינים האזרחיים והקנייניים הכלליים הקבועים בחוק המקרקעין או בחוק המיטלטלין (שהם צרים בהקף האינטרסים עליהם הם מגנים להבדיל מחוק יחסי ממון שכולל בתוכו מיגוון שיקולים הנוגעים לעינייני המשפחה, שויון כלכלי, שויון ביציאה מהקשר, צדק חלוקתי, טובת הילדים ועוד) ולא בהסדר איזון המשאבים ההוליסטי הקבוע בחוק יחסי ממון עלול לעוות את התוצאה של סיום הקשר הזוגי מבחינה רכושית וכלכלית ללא הצדקה של ממש וחמור מכך להחריף פגיעה בנפגעים העקריים של הסיכסוך הלוא הם הילדים.

אם לא נתבקשתי במקרה שלפניי לערוך איזון בלתי שיוויוני בדירה שהזכויות בה רשומות על שם שני הצדדים בחלקים שוים ואם ההתחשבות בטובת הילדות יכולה לפיכך להיסתכם לכל היותר בעיכוב פירוק השתוף, סבורני כי אותו עיכוב לא ייעשה אך ורק כדי לאפשר הסדרת מדור חליפי לקטינות ואמן (מכוח סעיף 6א' לחוק יחסי ממון), אלא שאותו עיכוב יינקט כדי להבטיח מניעת פגיעה נוספת בקטינה י. שסוגיית יציאתה מהבית מטרידה אותה עד לרמה חרדתית של ממש (ומהלך זה ננקט מכוח סעיף 6(ד)(א) לחוק יחסי ממון).

...

(₪ טיולים מטעם בית הספר, עד שני חוגים (בהגבלה עד לעלות חוג בסך הנני קובע, כי כל דרישה לטיפול ו/או להשתתפות של האב במימון או תשלום הוצאות חריגות כאמור (חינוכיות ורפואיות) תיעשה אך ורק לאחר שהתובעת תמצה כל ההליכים מול כל הגורמים האחראים על מימון, סבסוד, השתתפות ו/או מתן הנחות והטבות.

הנני מחייב את הצדדים להתייעץ זו עם זה ועם גורמים מקצועיים מוסמכים בטרם הוצאת הוצאה כאמור שהיא מעל 200 ₪.

במצב דברים זה ולאור התוצאות אליהן הגעתי במכלול ההליכים ולפנים משורת הדין, אני סבור שנכון וצודק יהיה שלא להטיל הוצאות משפט על מי מהצדדים.

עוד יש לזכור שזכות התובע לפירוק השתוף בבית היא זכות על, זכות יסוד, המוגנת על ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו הקובע כי "אין פוגעים בקניינו של אדם". משעומדת זכות יסוד מול זכויות הנובעות מחוזה, ככל הניתן יש ליתן לסעיפי החוזה פרשנות המגנה על זכות הקניין כזכות יסוד, וזאת על פני פרשנות העומדת מנגד לה (ראו בהקשר זה טענות התובע בסעיף 55 לכתב התביעה).

אכן, בני זוג רשאים לקבוע תנאים בהסכם ממון לפיהם יפורק השתוף בנכס ואולם יעוכב לתקופה אף ארוכה (זאת למשל על מנת להבטיח מדור לילדי בני הזוג הקטינים) או לביטול אפשרות פירוק השתוף בחיי הצדדים (כמו בעיניינו).

המקור הנורמאטיבי לחיוב בתשלום דמי שימוש ראויים קבוע בהוראת סע' 33 לחוק המקרקעין והוא קיים רק כאשר שותף אחד עושה שימוש בלעדי במקרקעין כך שנימנע מיתר השותפים לעשות אף הם שימוש 18 במקרקעין ]ע"א 1492/90 נאיפה סעיד זרקא נ' סלמאן ]פורסם בנבו[ ( 1990 ); ע"מ 9881/05 פלוני נ' פלונית ]פורסם בנבו[ ( 2006 ).

...

מסקנתי היא אפוא שהסכם 2015 הוא הסכם תקף ומחייב ומקים לתובע זכות לעתור לפירוק שיתוף בבית.

אינני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה להסכם 2015 תוקף אובליגטורי בלבד להבדיל מהסכם הגירושין שלו תוקף קנייני.

בירושלים XXX ' לאור האמור לעיל אני נעתרת לתביעה ומורה על פירוק השיתוף בבית ברח בדרך של מכירה, ומורה כדלקמן: 26 X תת חלקה X חלקה XXX הידוע כגוש הבית יימכר כפנוי, למרבה במחיר, במכירה שבין מוכר מרצון לקונה מרצון.

בהתאם לסעיף 8 לחוק החוזים (תרופות) "ביטול החוזה יהיה בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה". אין מדובר רק בהוראה פרוצדוראלית אלא בהוראה מהותית.

אכן, טענה זו התקבלה בהחלטת כבוד הרשמת גור אריה מיום 12.10.21 בה נקבע "קביעתי הנה כי על פי פסק דינו של כבוד בית המשפט המחוזי, פטור החייב מדמי המדור ממועד פסק הדין... בקשת החייב בטענת 'פרעתי' לפיה אינו חב בדמי מדור ילדיו מתקבלת". אכן, ישנו קושי בכך שבשנת 2020 התובע הגיש תביעה לפירוק שתוף בנכס בטענה שההסכם בוטל, ובמקביל טוען בלישכת ההוצאה לפועל בשנת 2021 כי ההסכם פוטר אותו מתשלום מדור.

תיאורטית, אם חוב המזונות היה חוב קצוב, אחיד וקבוע, ניתן היה לשקול למנות מומחה אשר ייקבע אם חוב המזונות שטרם שולם אכן מקזז את מלוא התשלום עבור זכויות התובע בדירה ומהו מצב הדברים המדויק.

...

לאחר שמיעת טענות הצדדים קבע בית המשפט המחוזי, כי התובע יעביר לנתבעת את מלוא זכויותיו בדירה בהעברה אגב גירושין (סעיף 1 לפסק הדין), כי תמורת חלקו של התובע תשלם הנתבעת סך 570,000 ש"ח (סעיף 2 לפסק הדין), כי מכאן ואילך תהיה הנתבעת אחראית לבדה לפירעון חוב המשכנתא (סעיף 3 לפסק הדין), וכן כי סכום המזונות שנקבע בבית משפט זה יעמוד על כנו אך בנוסף יעביר התובע לקטינים, באמצעות הנתבעת, את מלוא קצבת הילדים המתקבלת בפועל, ככל שמתקבלת, מחו"ל. אין חולק, כי הנתבעת לא שילמה את הסכום שנקבע בפסק הדין (570,000 ש"ח) אם כי החלה לשאת לבדה בהחזרי המשכנתא.

סוף דבר, ומכל הטעמים והנדבכים, אין בידי לקבל את טענת התובע לפיה "זכותו" להודיע על ביטול "ההסכם" - פסק דינו של בית המשפט המחוזי - ולדרוש את פירוק השיתוף בדירת הצדדים ולפיכך דין תביעתו להידחות.

תביעת הנתבעת עם זאת, אינני סבור שהוצגה עילה להיעתר - בשלב זה - לתביעת הנתבעת למנות את בא כוחה "ככונס נכסים לצורך העברת חלקו של הנתבע על שם התובעת, וזאת במידה ולא יעביר בכוחות עצמו, לאלתר את זכויותיו בדירה של התובעת". לשיטת הנתבעת, חובתו של התובע להעביר את זכויותיו בדירה על שמה נקבעה בסעיף 1 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 7.7.16 "המשיב... יעביר למערערת... את מלוא זכויות... וזאת בהעברה אגב גירושין". והיא עומדת בפני עצמה ואינה תלויה באמור בסעיף 2 לפסק הדין בו נקבע "תמורת חלקו של המשיב בדירה תשלם המערער למשיב סך של 570,000 ש"ח". עוד טוענת הנתבעת, "למעלה מן הדרוש, ואף שתמורת חלקו [של התובע - ע"ש] לא נקבעה כתנאי לביצוע פסק הדין... שילמה התובעת את תמורת חלקו בדירה" (עמוד 3 סעיף 9 לכתב התביעה בהתבסס על טענת קיזוז דמי המזונות).

סבורני, כי הדברים אינם מתיישבים עם לשונו של פסק הדין מיום 7.7.16 ("המשיב... יעביר למערערת... תמורת חלקו של המשיב תשלם המערערת"), או עם תכליתו.