מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

פירוק שיתוף בנכס המצוי בחו"ל נקבע ע"י ביה"ד הרבני

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2016 ברבני נתניה נפסק כדקלמן:

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק ‏920384/1‏ בבית הדין הרבני האיזורי נתניה לפני כבוד הדיינים: הרב שלמה שפירא – אב"ד‏, הרב אברהם מייזלס, הרב אריה אוריאל התובע: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד אילה תל־פז) הנתבעת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד נאוה פרס) הנידון: גירושין, חלוקת רכוש – כריכה פסק דין
לטענתו יכולתו לפרוע את חובו נפגעה מאוד שכן הבעל הוא אזרח בריטי שמתפרנס מעבודתו בחו"ל. פרעון החוב תלוי במכירת דירת הצדדים.
כפי שכתב גם השופט א' מצא ע"א 1692/97 (גולדברג נ' גולדברג): "אילו נוכחתי שבני הזוג מצויים לפני מהלך שיוביל, בתוך זמן לא רב לאיזון משאביהם, נוטה הייתי להעתר לבקשה{ לעכב את פירוק השתוף בדירת המגורים}. לא משום שסכוייו של העירעור שבעיניי אינם גדולים, אלא מתוך היתחשבות באנטרס של המבקשת להסדר רכושי כולל. אף עלי מקובל שכל אימת שהנסיבות מאפשרות את הדבר, ראוי לידון בפרוק השתוף בדירתם של בני הזוג, לא כענין נפרד אלא במסגרת בירורן של כלל הסוגיות הרכושיות..." כלומר, קיימת עדיפות לידון בדירת הצדדים במסגרת בירורן של כלל הסוגיות הרכושיות השנויות במחלוקת בין הצדדים.
יחד עם האמור קיים סעיף 40א (א) לחוק המקרקעין (תשכ"ט־1969) הקובע: "החליט בית המשפט לפי סעיף 40, על פירוק השתוף במקרקעין משותפים שהם דירה של בני הזוג המשמשת להם למגורים, בדרך של מכירה, לא יורה על ביצועה והמכירה תעוכב, כל עוד לא נוכח בית המשפט כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם, יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחד המתאים לצרכיהם, לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים המתאימים לצרכיהם לתקופה שיקבע." גם סעיף 10א. לחוק המיטלטלין (תשל"א־1971) קובע זאת.
במקביל לאמור בסעיף ג', ימנה ביה"ד כונס נכסים מטעמו שתפקידו יהיה להיות אחראי למציאת פיתרון הולם למגורי הקטינים יחד עם אימם, שיניח את דעתו של ביה"ד. הליך פירוק השתוף בדירת הצדדים יחל מיד עם מתן החלטה זו, אולם ההליך לא ימומש כל עוד לא יבוצע האמור בסעיף ה'.
...
כפי שכתב גם השופט א' מצא ע"א 1692/97 (גולדברג נ' גולדברג): "אילו נוכחתי שבני הזוג מצויים לפני מהלך שיוביל, בתוך זמן לא רב לאיזון משאביהם, נוטה הייתי להיעתר לבקשה{ לעכב את פירוק השיתוף בדירת המגורים}. לא משום שסיכוייו של הערעור שבעיניי אינם גדולים, אלא מתוך התחשבות באינטרס של המבקשת להסדר רכושי כולל. אף עלי מקובל שכל אימת שהנסיבות מאפשרות את הדבר, ראוי לדון בפירוק השיתוף בדירתם של בני הזוג, לא כענין נפרד אלא במסגרת בירורן של כלל הסוגיות הרכושיות..." כלומר, קיימת עדיפות לדון בדירת הצדדים במסגרת בירורן של כלל הסוגיות הרכושיות השנויות במחלוקת בין הצדדים.
לאור האמור, כאמור אני מצטרף למסקנה שיש לבצע פירוק שיתוף בדירת הצדדים.

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2017 ברבני ירושלים נפסק כדקלמן:

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים ‏תיק 1064682/4 בבית הדין הרבני האיזורי ירושלים לפני כבוד הדיינים: הרב אוריאל לביא – אב"ד, הרב שלמה תם, הרב דוד מלכא התובעת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד אברהם אינדורסקי) הנתבע: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד ג'רמי שטרן) הנידון: חלוקת דירה לפי ההשקעה או הרישום, טענת מקח טעות פסק דין
מאידך, הנתבע מבקש לקבוע שהנכס הנו רכוש משותף, ובהתאם לכך יפורק השתוף בנכס.
אך לדעת שו"ת פני משה שגם בדבר התלוי בדעת שניהם, אם האומדנא היא "גדולה עד מאד" דנים עפ"י אומדנא כזו של צד אחד, ועיין בנודע ביהודה קמא חיו"ד סי' סט (ד"ה נמצא) שכתב כסברה זו, וכן בשו"ת דברי חיים ח"א חאה"ע סי' ג' כתב: "רבים ושלמים ס"ל דבאומדנא גדולה אפילו בדבר התלוי בדעת שניהם אמרינן אומדנא". וכן הסכים בשו"ת ברית אברהם חחו"מ סי' כט סק"י. אולם בנדון זה מסתבר מאד שאילו היו מעלים הסתייגות בקביעת רישום הדירה כרכוש משותף בחלקים שוים, אם יהיו אלו נישואין קצרים, סביר מאד שצד החתן היה מיתנגד, וכמו שכתב סברא זו בתשובת שערי דיעה הנזכרת בנדון שם. לכן די בטעם זה כדי להסיר את ההנחה שקיימת אומדנא גדולה מאד, שעל דעת כן ניתן סכום הכסף העודף לדירה.
...
אך כד מעיינינן שפיר נראה דאין מדברי הרא"ש אלו ראיה שחולק על התוספות דשאני נדון דהרא"ש דלא היה שום חיוב בדבר כ"א מכח שבועה וכיון שכן שהם דברים שבינו ובין קונו שייך לומר אדעתא דהכי לא נשבע והכי דייקי דבריו דלא היה שם כ"א חיוב שבועה ומש"ה אף דאיכא דעת אחרת אמרינן אדעתא דהכי לא נשבע אבל היכא דאיכא חיוב כגון בלוקח מקח מחבירו וכן באותה דמהר"ם דהיינו לאפקועי קדושין בזה יודה הרא"ש דהיכא דאיכא דעת אחרת לא אמרינן אדעתא דהכי: שוב ראיתי להרב בעל פני משה ז"ל שם שכתב חילוק זה ליישב דברי הרא"ש ז"ל וכתב בסוף דבריו אמנם אינו מספיק לי ועדיין לבי מהסס עכ"ד. ולא ידעתי למה לא נחה דעתו של הרב ז"ל בזה ולפי דעתי החילוק הוא מבואר דהכי דייקי דברי הרא"ש. ונראה לבאר את דעת הפני משה שאף שאין בכח השבועה להוציא ממון מחברו, אבל על כל פנים יש חיוב על הגברא ליתן את הנדוניא ולקיים את שבועתו, וגדול חומר העובר על איסור השבועה כמובא בדברי חז"ל, ולכן דין שבועה כדין ממון לעניין אומדנא, דעל דעת כן לא נשבע.
נראה לי להביא ראיה כנגד דעת התוס', משו"ת הרשב"א סימן תשע"א וז"ל: ראובן שידך את בת בתו לבן שמעון וחייב על עצמו לתת לו דבר ידוע ובקנס ונשבע להשלים תנאי' לזמן פלוני.
מסקנת הדברים ברוב דעות בית הדין פוסק שהדירה הרשומה על שם שני הצדדים נותרה כרכוש משותף לצדדים בחלקים שווים, והתביעה לקביעת חלוקת הנכס בדרך שאינה שווה נדחית.

בהליך תמ"ש (תמ"ש) שהוגש בשנת 2022 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

בדיון מיום 04/04/22, הגיעו הצדדים להסכמות לפיהן מלוא הכספים שעוקלו בהחלטת כב' הרשמת מיום 12.1.22 בסך 536,423 ₪ יועברו מהמחזיקים, כונסי הנכסים, ישירות לבנק לאומי למשכנתאות, לכסוי המשכנתא שנרשמה על דירת התובעים.
יצוין, כי בין הנתבעים עצמם נחתם הסכם שלום בית ולחילופין גירושין, שאושר וקיבל תוקף של פסק דין בתאריך 17.8.15, במסגרתו נקבע מפורשות, כי עם מכירת דירת הנתבעים, תוחזרנה שתי המשכנתאות של הצדדים – הן המשכנתא הרשומה על דירת מגורי הנתבעים והן המשכנתא הרובצת על דירת התובעים.
...
עוד נקבע כי החלטה בעניין הוצאות משפט תינתן בנפרד, ומכאן החלטתי זו. כתב התביעה הוגש בתאריך 14.11.21, ועניינו השבת יתרת הלוואות משכון, שניתנה לנתבעים ובגינה הוטל משכון על דירת התובעים.
עוד טען הנתבע, כי אם היו פונים אליו מראש, היה נעתר לסעד המבוקש.
בנסיבות אלו, מצאתי לנכון לחייב את הנתבע מס' 2 בהוצאות משפט בסך 6,000 ₪ לטובת התובעים, אשר ישולמו בתוך 30 יום ממועד החלטתי זו. ניתנה היום, ה' ניסן תשפ"ב, 06 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.

בהליך ת"ע (ת"ע) שהוגש בשנת 2021 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

לאחר עיון בראיות ובתצהירים ושמיעת העדויות, נקבע כי בפער בין גרסאות הצדדים לעניין המגורים, נמצא ממש בגירסת התובעת כי המנוח ראה את מרכז חייו בדירתה.
ת: לא. ש: לא אז הוא היה בעצם יכול בכל דקה בחייו לקום וללכת נכון? ת: לא כי הוא פחד שהיא תתבע אותו, ש: לפרק, ת: בגלל זה הוא רצה לעשות את ההסכם הפרדה רכושית, שהיא לא הסכימה לחתום.
לא כך הוכר על ידו, לא אומץ על ידו, ולא עשה כל הליך לאורך כל השנים שחלפו מעת שהתובעת אימצה אותו בחו"ל בשנת 2006 ועד לפטירת המנוח בשנת 2015 , להכיר בו כבן, לאמץ, לשנות שמו, או להעניק לו זכות כלשהיא כפי שמוענקת לבן.
על מנת שיקבע כי הילכת שתוף חלה גם לגבי רכוש נפרד, שנרכש ע"י אחד מהידועים בציבור 11 ,(1984) 433 ( בנפרד יש להוכיח כוונת שתוף מפורשת.
(ע"א 52/80 שחר נ' פרידמן פ"ד ל"ח ( ע"א 107/87 לעיל, ע' 438 ; עע"מ 4614/05 מ"י נ' אורן , ( 2006 ), בג"צ 4178/04 פלוני נ' ביה"ד הרבני הגדול לערעורים, (לעיל)).
אם כן לא נטען ע"י התובעת כי המנוח רכש אחד מנכסיו בעת שהיו בקשר הזוגי, נכסיו היו קודם לקשר וכן מירושה (שטענה כי קיבל לאחר עריכת הצוואה בשנת 2007 ), לא נטען שהמנוח רכש דירת מגורים על שמו שמשותפת (לגביה נטל ההוכחה נמוך מנכס חצוני), ולגבי דירת מגורים שנרכשה על שמה בתקופת הקשר – הדגישה כי היא רכוש נפרד ורק בבעלותה.
...
לסיכום כל האמור, לא הוכח כי המנוח ערך צוואה מאוחרת יותר לצוואה שהוצגה לקיום.
המתנגדת לא הוכיחה את טענות ההתנגדות לצוואה, וההתנגדות נדחית.
ההתנגדות לקיום הצוואה - נדחית.

בהליך תמ"ש (תמ"ש) שהוגש בשנת 2022 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

רק לאחר שערעוריו בבית הדין הרבני הגדול ובג"ץ נדחו, וערב נסיעתו לחו"ל, עת היה זקוק לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ, הסכים לתת לה את גטה.
לחזוק טענתה מציינת שהנתבע בעצמו הצהיר בתגובתו למזונות הזמניים שהוצאות דמי אירוח הקטינים אצלו במהלך 68 ימים עולים לכדי סך של 9,730 ₪ לחודש ובחקירתו הנגדית אף אישר טענה זו. סיכום טענות ועתירות התובעת: לחייב את הנתבע בדמי שימוש - החל מיום הפירוד 12.1.20 ועד לפירוק השתוף בפועל או מועד מסירת החזקה לידי כונס נכסים, בשווי מחצית מדמי שהשימוש שנקבעו ע"י השמאי, קרי 2,500 ₪ לחודש.
כך גם "פוצצה" כל הסכם אליו ניסו להגיע באופן מכובד, כגון ניסיון הגישור ע"י המגשר, גישור בביה"ד הרבני, הסכמות עם הפסיכולוג D והסכמות אליהן הגיעו עם העו"ס. לגירסתו, השקר המרכזי בו נאחזת התובעת הנו שהוא אדם אלים ומסוכן לילדים, שעה שמעולם לא הואשם באלימות למעט תלונת השוא שהגישה כנגדו, ולאחר מכן הודתה בפגישת יעוץ זוגי מחודש 11/19 כי "מעולם הבעל לא הרים עליה יד". הנתבע מעיד על עצמו שהנו רו"ח במקצועו *** בהשכלתו, וכיהן שנים רבות בתפקידים בכירים, *** ב*** בדימוס ומעולם לא נאמר עליו שהוא אלים.
ניתן בזאת צו לפירוק שתוף זכויות הצדדים בנכס הידוע כגוש 18171 חלקה 7 תת חלקה 2 והנמצא ברחוב שביל השקמה 4 נהריה, בדרך של מכירה, וניתנות הוראות כדלקמן: ו .
...
התובעת סבורה שדין טענות הנתבע כלפיה ולפיהן מנכרת את הילדים, להידחות; זמני השהות חדלו מאז 06/2021 ערב חקירת מעשיו הפליליים.
הנני מחייבת את הנתבע בתשלום דמי מזונות עבור הקטינים בסך של 5,500 ₪ מידי חודש (2,750 ₪ עבור כל קטין), בתוספת מחצית מהוצאות הבריאות והחינוך, והכל כמפורט בסעיף 92 לעיל; את חוב העבר, כקבוע בסעיף 93 ישלם הנתבע באמצעות קיזוז מחלקו בתשלום הראשון שיתקבל עבור מכירת הנכס, בהתאם להוראות שיינתנו כמפורט בסעיף ו. הנני נותנת תוקף של פסק דין לחוות דעת האקטואר מיום 1.10.20 כשהאיזון יבוצע עפ"י החלופה השנייה, כמפורט בסעיף 3.2 לחו"ד. האקטואר יפעל לתיקון חוות הדעת ביחס למפורט בסעיף 103 לעיל, כמו גם יערוך פסיקתות מעודכנות, וזאת תוך 15 ימים מיום קבלת פס"ד בידיו.
הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים כמפורט בחוות הדעת המתוקנת וזאת תוך 30 ימים מיום קבלתה.
בזאת תמו כלל המחלוקות לפניי; מכאן, אני מורה על ביטול מינוי עו"ס לס"ד ואפוט' לדין, ומודה להן על עבודתן.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו