ביום 13.12.2022 הגישו המשיבים כאן, תובענה בבית משפט קמא שכותרתה "תביעה לפירוק שתוף במקרקעין, פינוי מן המקרקעין, תשלום דמי שימוש ראויים ופרוק שתוף בחשבנות בנק". מהות התביעה קמא, פירוק שתוף במקרקעין שבעיזבון המנוחה, הידועים כגוש XXXX חלקה X/X (להלן: "הדירה"), פינוי המבקש מהדירה (לאחר שלטענת המשיבים פלש אליה ומחזיק בה ללא הסכמתם), חיוב המבקש בתשלום דמי שימוש ראויים בגין תקופת החזקתו בדירה ללא רשות המשיבים, וכן פירוק שתוף בחשבונות הבנק של המנוחה בהתאם לצוו הירושה.
פסק דין שניתן בהעדר הגנה משליך השלכות משמעותיות על בעל הדין שפסק הדין ניתן נגדו, ובעניינינו לעניין דירת מגוריו של המבקש.
...
בנסיבות אלה, ובהעדר כל הגנה מפני התביעה – הבקשה נדחית.
אף מסיבה זו סבורני כי ראוי שבירור טענות הצדדים כולן ייערך בערכאה קמא, ובמסגרת ניהול ההליך.
לטעמי ומכל המקובץ לעיל, היה ראוי כי ייעתר בית משפט קמא לבקשות המבקש ויבטל את פסק דינו שניתן במעמד צד אחד בתיק קמא.
זאת אף נוכח המגמה בפסיקה להיעתר לבקשות לביטול פסק דין בהיעדר הגנה (ראו עניין פבזנר לעיל, וגם רע"א 6730/22 יאיר נתניהו נ' אבי אלקלעי (16.11.2022) פסקה 10).
במסגרת האיזון הנדרש בין זכות הגישה לערכאות (של המבקש) לבין הפגיעה הצפויה במשיבים כתוצאה מביטול פסק הדין קמא ופתיחת התיק קמא מחדש, אני מורה על ביטול פסק הדין קמא.
לנוכח הבעיה הנפשית ממנה סובל המערער, גם שוכנעתי שלא להתנות הביטול בהטלת הוצאות; מאידך לא אחייב המשיבים בהוצאות רמ"ש זה, הגם שהתקבלה במלואה.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל אני מורה על קבלת בקשת רשות הערעור דנן כאמור בסעיף 26 לעיל.