יחד עם זאת, בהחלטתה בערר, קבעה המפקחת כי לאחר ביטול רישום הבית המשותף תרשם הערה כללית בדבר קיומו של תקנון מוסכם, כמפורט לעיל, כשמודגש כי "אין ברשום ההערה משום קביעה בדבר מעמדן או תוקפן של הזכויות הנובעות מהתקנון המוסכם לאחר מתן צו ביטול הרישום. כמצוין לעיל, בסוגיה זו תיקבע הערכאה השיפוטית הדנה בפרוק השתוף במקרקעין." (ס' 3(ח) להחלטה)
הינה כי כן, מרבית השותפים במקרקעין לא הביעו עמדה בשאלת ביטול רישום הבית המשותף, ובשאלה כיצד יש לרשום את זכויותיהם במקרקעין לאחר ביטול הרישום.
...
גם המומחה חש בעיוות האמור:
"אני לא משפטן, אבל אני נצמד למה שכתוב בס' 60 (לחוק המקרקעין – מ.צ'.) שכתוב שבית שנהרס כל בעל דירה יישא בהוצאות הכרוכות בכך לגבי דירתו וכל היחידות יישאו בהוצאות ברכוש המשותף. היחידה שלך (החניון – מ.צ'.) יש לה הזכויות והחובות והנטל הזה כרגע הוא גדול יותר והוא נופל על בעלי היחידה." (עמ' 85 ש' 25 – 27)
אולם מעת שנקבע שהחלוקה אינה נגזרת מהמרשם, אלא מעקרונות של צדק, אני סבורה שהחלוקה צריכה להיעשות על פי מצבם היחסי של השותפים, בהנחה שהיו מחליטים להקים מחדש את המבנה, על פי ההיתר, ומוציאים את ההוצאה הנדרשת לכך, ולא על פי השווי היחסי של היחידה שבבעלותם עובר לקריסת המבנה.
לסיכום
ביום 24.5.01 קרס הבית המשותף, והמיט אסון על אנשים רבים, וביניהם גם על בעלי היחידות השונות בבניין.
במצב דברים זה, הערך הכלכלי היחסי שהיה נותר בידי כל אחד מהשותפים לאחר הבנייה מחדש הוא כדלקמן:
מס' היחידה שווי יחסי
1 11.156%
2 0
3 29.411%
4 7.392%
5 25.941%
6 0
7 10.084%
8 2.064%
9 0
10 10.147%
11 2.482%
12 1.322%
לפיכך, אני מורה לכונסי הנכסים לפעול לחלוקת התמורה על פי החלוקה דלעיל.
