פירוק שיתוף במקרקעין וחישוב מס שבח

בין הצדדים התנהלו תיכתובות והתגלעה מחלוקת לעניין הצורך בתשלום מס. התובע מצידו הודיע לב"כ הנתבעים כי לגישתו אין מקום לתשלום מס שבח והוא מיתנגד לעמדתו של רשם המקרקעין אשר מנוגדת לפסקי הדין שאישרו את ההסכם (ראו נספחים 15-14 לבקשה).

טעויות שניתן לתקנן לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט הן טעויות סופר, טעות טכנית, טעות חישוב, או הוספת דבר באקראי, וניתן לתקנן תוך 21 ימים מיום מתן פסק הדין "טעות כזו ניתן לומר עליה דרך כלל כי הנה: "דבר, אשר נכלל בתוך פסק הדין בשל שגגה, או דבר, אשר אינו נכלל בפסק הדין אך היה במחשבתו של השופט ונשמט מפסק הדין"..

אכן, במקרה של הליך לפירוק שתוף נקבע כי לעתים החלטות שונות שניתנות במסגרת הליך זה, כגון החלטות על מכירת המקרקעין במסגרת הליך פירוק, הן בגדר החלטה אחרת, שכן פעמים רבות הליך פירוק השתוף טרם הסתיים, טרם הסתיימו פעולות עזר הכרוכות בביצועו וטרם הסתיימה מלאכתו של בית משפט השלום [ראו: ע"א 183/89 יעקב קמחי נ' אילנה קמחי, פ"ד מג(2) 095 (1989); יעקב שקד, פירוק שתוף במקרקעין (התש"ף-2020), עמ' 345-344; בן-נון – חבקין, עמ' 125-124].

...

בעניין זה אפנה להחלטת כב' השופט א' ריבלין ב-רע"א 9442/00 שמשון קידוחים ובניין בע"מ נ' אלגד חברה להנדסה ולבנין בע"מ, נה(4) 289 (2001), שם הוא ציטט מתוך ספרו של זוסמן [י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995)] את הדברים הבאים היפים גם לענייננו: "עם אישור הפשרה גמר בית המשפט את מלאכתו, ואין לבוא אליו עוד לשם ביצועה, אלא במידה שנקבע הדבר בפשרה עצמה, כגון שהתנו בפשרה שבית המשפט ימנה מעריך אשר יקבע שוויו של נכס... פשרה בה הוסכם, כי הנתבע ישלם לתובע סכום אשר ייקבע על ידי פלוני, ופלוני קבע את הסכום, אבל הנתבע אינו משלם, מה תרופת התובע? הדבר תלוי בדרך בה אושרה הפשרה: אם קבעו בה, כי אחרי קביעת הסכום ישובו בעלי הדין לבית המשפט כדי שיתן פסק דין על הסכום שנקבע, הרי שערי בית המשפט טרם ננעלו... אך אם הפשרה שנעשתה מסיימת את הדיון לחלוטין, והתובע עומד במריו, אין ברירה בידי התובע זולת הגשת תביעה חדשה על פי עילת הסכם־הפשרה שנעשה" (שם, בעמ' 292 ג' – ה') אשר על כן, אני דוחה בקשת הנתבעים 1 ו-5 למתן הוראות לביצוע פסק הדין.

אני מחייב את הנתבעים 1 ו-5 לשלם לתובע הוצאות הבקשה בסך כולל של- 1,000 ₪ כל אחד, ובסה"כ סך של-2,000 ₪ שניהם יחד.

המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ביום 18.1.2015 השיבה נציגת המשיב, הגב' אפרת אברהם, כי מכירת זכויותיה של העוררת בדירה איננה מקיימת את התנאים שנקבעו בסעיף 44 בחוק שינוי סדרי עדיפויות לאומיות (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013-2014), התשע"ג-2013 (להלן: "חוק ההסדרים") על מנת שהעוררת תהיה זכאית להנות מחישוב מס שבח בדרך של "חישוב לנארי מוטב". לגירסת המשיב, העוררת מכרה את זכויותיה בדירה ל"קרוב", כהגדרת מושג זה בסעיף 1 בחוק מסוי מקרקעין.

יתרה מזו: עצם העובדה כי בית המשפט לעינייני מישפחה אישר את ביצוע המכירה לגב' אלון – אין בו כדי לאיין את העובדה כי מדובר בעיסקה בין "קרובים" אשר לא מגדילה את הצע הדירות בשוק, ובמובן זה אין נסיבות פירוק השתוף בדירה מצדיקות כי העוררת תהיה זכאית לחישוב מס לנארי מוטב הנוגד את לשון החוק.

...

רביעית, ובבחינת למעלה מן הצורך: אני סבור כי העוררת לא הוכיחה שמערכת היחסים העכורה ששררה בינה לבין הגב' אלון הייתה עכורה במובן כזה שאין לראות בעסקת מכירת חלקה של העוררת בדירה לגב' אלון כעסקה שנעשתה בין נישום לבין "קרובו". העוררת לא הגישה תצהיר מטעם הגב' אלון אשר עשוי היה לאמת את טענותיה לגבי מערכת היחסים עמה, ואף לא זימנה אותה לעדות.

גם אם מטיעוניה של העוררת עולה לכאורה כי בינה לבין הגב' אלון התגלעו סכסוכים ומחלוקות לגבי נושאים שונים במהלך השנים, הרי שבחינת המסמכים שהוגשו לתיק הוועדה, לרבות מהנטען בכתב הערר עצמו, מעלה כי במרבית המקרים הצליחו העוררת והגב' אלון להגיע להסכמות – הן בעניין מניית השליטה בעסק שניתנה לעוררת ושעליה ויתרה בסופו של דבר, והן בעניין חברת המדף בע"מ - כאשר הגב' אלון מכרה את חלקה בה לעוררת.

סוף דבר כפועל יוצא מכל האמור לעיל, אציע לחברי לוועדה זו לדחות את הערר במלואו, ובהתחשב בתוצאה אליה הגעתי - לחייב את העוררת לשלם למשיב הוצאות משפט בסכום כולל של 25,000 ₪.

מפאת הרלוואנטיות להמשך לדברים, אפרט להלן את התשלומים הנלווים, כפי שצוינו (להלן: "הטבלה"): תאור התשלום תאריך סכום מס' אסמכתא 1 היטלי פיתוח 07.07.2015 123,417 ₪ 7 2 תשלום לשמאי אפרים מרגליות בגין חישוב דמי איזון לפירוק השתוף במקרקעין.

כן הודיעו המבקשים כי בכוונתם לפנות לרשות המיסים בבקשה להשבת תשלומי המסים ששולמו על ידם, לרבות תשלום מס השבח ששולם על ידם עבור החייב (בגין העיסקאות שערך החייב עם המבקשים), ועל כן נידרש בית המשפט ליתן הוראותיו גם בעיניין זה. טוענים המבקשים כי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם – 1980 (להלן: "הפקודה") אינה קובעת הוראות מיוחדות לעניין ההשבה, אולם תכליתו של סעיף 96 לפקודה אינה העשרת הקופה אלא אך ביטול מעשה הגריעה.

...

בנוסף, נדחתה בקשת המבקשים לשלם כעת את ההפרש בין התמורה ששולמה על ידם בפועל לבין שווי המקרקעין הריאלי, נכון למועד כריתת ההסכמים: "משעה שנפסק כי מדובר בהענקה שדינה בטלות, יש לדחות את בקשתם של המשיבים לאפשר להם כעת לשלם לקופת פשיטת הרגל את ההפרש בין מה ששילמו בפועל לחייב, לבין שוויו של המגרש באותה עת, רק כדי להציל את העסקה מבטלות. עסקה המהווה הענקה אסורה היא עסקה בטלה לכל דבר וענין. בנסיבות המקרה דנן לא יהיה זה ראוי לאפשר למשיבים להחיותה ולהצילה מבטלות, שהרי משמעות הדבר היא מתן תמריץ לצדדים שלישיים להתקשר בעסקאות המהוות הענקה אסורה עם חייבים." המבקשים לא השלימו עם ההחלטה הקודמת והגישו ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 8200/20).

מסקנה זו נכונה גם ביחס לתשלומים שפורטו בשורות 3-4, 6-8.

מאידך גיסא, סבורני שיש לאשר למבקשים את החזר ההוצאות ששילמו במסגרת הליך פירוק השיתוף בחלקה בה מצויים המקרקעין (להלן: "החלקה").

לנוכח האמור לעיל, דין הבקשה להידחות, להוציא סך של 26,755 ₪ שעל הנאמן להשיב למבקשים בגין התשלומים הנלווים שצוינו בשורות 2 ו-5 לטבלה, וזאת תוך 30 ימים ממועד החלטתי זו. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהמועד שבו שילמו המבקשים תשלומים אלו לשמאי ולכונסי הנכסים, לפי העניין.

כללי מדובר בתביעה בסך של למעלה מ- 3.6 מיליון ₪, המהוים לטענת התובעים שליש מריווחי הנתבעים במכירת חלקם של האחרונים בנכס מקרקעין, שנמכר במסגרת הליך של פירוק שתוף מקרקעין בשנת 2014.

עוד טוענים התובעים, כי ביחס להפרש (כנראה שהכוונה להפרש האמור בסעיף 40.4 לתביעה הנזכר לעיל) לא מדובר בחישוב מורכב אלא "ניתן להכריע איזה נתון יש לקבל ואיזה לא ובסופו של דבר, לעשות חישוב ממוחשב. היום חישובי מס שבח ממוחשבים..."; וכי "ככל שבית המשפט יקבל את הטענה שביחס להפרש אין מדובר בחישוב פשוט, אזי יש מקום שתנתן רשות להיתגונן רק ביחס להפרש ולעניין חישובו בלבד" (ס' 36 - 39 לתשובה לבקשה למחיקת כותרת).

...

לאחר עיון בטענות הצדדים בבקשה, סבורני כי יש לקבל את הבקשה למחיקת כותרת מטעמי המבקשים; וכי אין התביעה מתאימה להתברר בסדר דין מקוצר, מחמת שאין מדובר בתביעה ל"סכום קצוב", כנדרש.

אני מקבלת את טענת המבקשים (הנתבעים) כי קביעת הרווח מן המכר אינו בבחינת תחשיב פשוט אלא דורש למשל, הכרה (או אי הכרה) בהוצאות כאלה ואחרות.

עוד טוענים התובעים, כי ביחס להפרש (כנראה שהכוונה להפרש האמור בסעיף 40.4 לתביעה הנזכר לעיל) לא מדובר בחישוב מורכב אלא "ניתן להכריע איזה נתון יש לקבל ואיזה לא ובסופו של דבר, לעשות חישוב ממוחשב. היום חישובי מס שבח ממוחשבים..."; וכי "ככל שבית המשפט יקבל את הטענה שביחס להפרש אין מדובר בחישוב פשוט, אזי יש מקום שתינתן רשות להתגונן רק ביחס להפרש ולעניין חישובו בלבד" (ס' 36 - 39 לתשובה לבקשה למחיקת כותרת).

נוכח קביעתי כי יש להורות על מחיקת הכותרת, התייתר הצורך לדון בבר"ל. סוף דבר: הבקשה למחיקת כותרת מתקבלת.

המערערים סומכים ידיהם על הוראת סעיף 3 לחוק מס שבח מקרקעין (להלן-החוק), ועל פיה "יחושב המס כאילו נמכרה הזכות או נעשתה הפעולה על-ידי מי שממנו הוקנתה (לכונס הנכסים-מ' ש')". הטענה, בתמצית, היא, כי המערערים הם מוכרי המיגרש ומועד הרכישה לגביהם הוא מועד הרכישה על-ידי האחים מזרחי ז"ל. המשיב טוען, כי יורשיהם של האחים מזרחי הם שמכרו את המיגרש, ומכיוון שכך, מועד הרכישה לגביהם הוא מועד פטירת מורישם, ושווי הרכישה הוא שווי המיגרש באותו מועד (סעיפים 26(א)(1) ו-37(1)(ו) לחוק).

בכל הנוגע לפירוק השיתוף במקרקעין בין האחים, ספק אם מינוים של כונסי נכסים היה כלל במקומו (ראה ח' אבנור, "כונסי נכסים לפי תקנה 264" הפרקליט לג (תש"ם-מ"א) 366, 368-369).

...

סיכומו של דבר, סעיף 3 הנ"ל איננו חל על עובדותיו של תיק זה, שכן מינוים של המערערים ככונסי נכסים לא נעשה על-פי אחד מדברי החקיקה המנויים בסעיף האמור.

סיכומו של דבר, יש לדחות את הערעור.