הדין הספציפי החל על בני זוג העותרים לפירוק השתוף בדירת מגוריהם, שאינו כרוך בתביעת גירושין, הוא כפירוק שתוף אחר במקרקעין וגם על פירוק זה יחול עיקרון העל לפיו- כל אחד מן הצדדים זכאי לידרוש בכל עת פירוק השתוף (ראה לדוגמה בע"א 319/74 רובינשטיין חברה קבלנית בע"מ נגד פיין, פ"ד ל(1) 454, (ע"א 2626/90 ראש חודש נגד ראש חודש, פ"ד מו(3) 205, ע"א 288/71 מרדכי נגד מרדכי, פ"ד כו(1) 393.
יצויין כי עקרון זה חל גם במקרים של פירוק שתוף במיטלטלין - סעיף 10(א) לחוק המיטלטלין, התשל"א – 1971.
יצויין כי פסיקתו זו של כב' השופט עמית לא התקבלה כהלכה, כב' השופט א. רובינשטיין חלק באותה פרשה על גישת כב' השופט עמית וקבע כי ניתן אמנם לטעון ולהוכיח שתוף ספציפי ביחס לדירת המגורים, אך אין לטעון שהשיתוף נובע מ"חזקת שתוף בין בני זוג" אלא מכוח הדין הכללי:
"מעבר לטענות המבוססות על סעיף 5 לחוק יחסי ממון, יכול בן זוג לטעון לשיתוף בנכס ספציפי מכוח הדין הכללי (רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, פ"ד נו(6) 175; ע"א 7687/04 ששון נ' ששון, פ"ד נט(5) 596; בע"מ 4951/06 פלוני נ' פלונית (לא פורסם) [פורסם בנבו] ; בע"מ 4545/09 פלוני נ' פלונית (לא פורסם) [פורסם בנבו]; עניין שמחוני; לסקירה ראו ש' ליפשיץ, "יחסי מישפחה וממון: אתגרים ומשימות בעקבות תיקון מס' 4 לחוק יחסי ממון" חוקים א' (2009) 227, 260-256; להלן ליפשיץ).
...
טענות הנתבע בתמצית
לטענתו, יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות.
בשים לב כי הדירה נרשמה על שם התובע ואחיו במהלך החיים המשותפים בשנת 1986, הרי שישלם הנתבע לתובעת את מחצית שוויה של הדירה בהתאם לחוות דעת שמאי, מר אלון יומטוביאן במען: סוקולוב 12, פתח תקווה.
סוף דבר
על כן, בהתאם לנימוקים שפורטו לעיל, מצאתי לקבל את התביעה במלואה זולת איזון רכב XXX.
אל נוכח התוצאה אליה הגעתי ישלם הנתבע הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪.