פירוק שיתוף בין בני זוג בחלוקת מקרקעין, לרבות חלוקה פיזית

רעיון דומה המעכב את הליך פירוק השתוף בין בני-זוג אנו מוצאים גם בחוק האזרחי כמו זו הקבועה בסעיף 40א. לחוק המקרקעין.

"החליט בית המשפט לפי סעיף 40, על פירוק השתוף במקרקעין משותפים שהם בדירה של בני זוג המשמשת להם למגורים, בדרך של מכירה, לא יורה על ביצועה והמכירה תעוכב, כל עוד לא נוכח בית המשפט כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצרכיהם, לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים המתאים לצרכיהם, לתקופה שיקבע". אלא שקיים הבדל משמעותי בין שני הסייגים, כי כאשר הליך פירוק השתוף נעצר מחמת מתן צו למדור ספציפי, לא קיים מועד לתפוגתו של הצוו, והדבר נתון לשיקול דעתו של בית הדין, ברצותו מאריך וברצותו מקצר.

לכן מתן צו למדור ספציפי ע"י ביה"ד באמצע הליך פירוק שתוף המתנהל בביהמ"ש או אף לאחר החלטת ביהמ"ש, עלול לייצר פלונטר לטווח ארוך, וכל זה נובע מחלוקת הסמכויות הקיימות בין הערכאות, כאשר התביעה לחלוקת הרכוש הוגשה לביהמ"ש כי אז הסמכות בדיני שותפים נתונה לביהמ"ש, ואילו הסמכות בדיני מישפחה נתונה לביה"ד, (ראה מה שנכתב באריכות ע"א 2626/90, וכן בג"ץ 304/04).

לעומת החוק, ההשקפה ההלכתית בבני-זוג שמתכננים לפרק את השותפות ביניהם, שיש לעשות הכל כדי לקיים את מוסד הנישואין ולמנוע את פירוקו, ובמידה ויינתן צו לפירוק שתוף דירת המגורים, נשמט בכך השתוף החצוני להמשך קיומו של מוסד הנישואין המחייב את השתוף החצוני-הפיזי לצורך קיומה הפנימי של השותפות.

...

הנתבע הוסיף וטען שהוא הסתמך על תניות הסכם הגירושין לפיהן הנחלה לא תמכר וכפועל יוצא מכך הוא פעל להשבחת בית המגורים לרבות המקרקעין עליהם הוא בנוי ואף העביר זכויותיו לצד שלישי כפי שמאפשר לו הסכם הגירושין.

כאשר מדובר בפרוק שתוף בין בני זוג נכנסים שיקולים והיבטים נוספים המעוגנים גם בחוק ולפיהם יש לערוך איזון בין האינטרסים של כל אחד מהשותפים, בין היתר, בין זכותו של כל אחד מבני הזוג לעשות שימוש ברכושו ולממשו לאור הפרידה, לבין הצורך למשל להבטיח מדורו של בן הזוג או של ילדיהם הקטינים של הצדדים, ככל שישנם (ר' גם בע"מ 8873/06 פלוני נ' פלונית - פורסם בנבו; ר' סעיף 40 א לחוק המקרקעין).

תימוכין נוספים לעמדה זו ניתן למצוא בעקרונות המנחים מתחום פירוק השתוף בין בני זוג, כאשר השאיפה הנה לחתור למודל חלוקה המביא לניתוק הקשר הכלכלי בין הצדדים, בסמוך ככל הניתן לפרידה.

מעת שלגירסת הנתבע עצמו התובעת היא זו שזכאית לשווי השטחים החקלאיים בנחלה, וכך גם עולה מילולית ולשונית מהוראות הסכם הגירושין, הרי שיש מקום לקביעה ולפיה התובעת זכאית לשווי כל השטחים החקלאיים המשויכים לנחלה, ללא כל קשר למיקומם הפיזי.

...

מסקנה זו מתעצמת לאור העובדה שהנתבע לא הניח לפני תשתית ראייתית לעניין גובה השקעותיו בפועל ומקורות המימון לבניה, וגם לא לעניין תקופת השכרת בית המגורים, כך שלא ניתן היה להעריך ולקבוע נזקיו הנטענים.

לסיכום אני קובעת שלפני עילת תביעה לפירוק השיתוף בנחלה וכי מכלול הנסיבות מטה הכף לטובת הקדמת עיתוי פירוק השיתוף בנחלה באופן מיידי.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, כאשר מחד מצאתי להורות על פירוק השיתוף בנחלה ומאידך דחיתי תחשיב התובעת, לא מצאתי לחייב בהוצאות ואני קובעת שכל צד יישא בשכ"ט עורך דינו.

לטענת התובעת הנתבעים עשו דין לעצמם, באשר המבקש והנתבעת 2 עשו ביניהם חלוקה פיסית בשטח הדירה, בלי לקבל את הסכמת התובעת ו/או מבלי לשלם דמי מפתח כדין וזאת בנגוד לתנאי הסכם השכירות ובנגוד להוראות חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972.

נטען כי בעניינינו, מדובר בתובענה אזרחית בנושא מקרקעין, שעילתה סיכסוך בתוך המשפחה, כאשר הסיכסוך המשפחתי הוא זה שתרם להווצרות עילת התביעה והכרעה בו משליכה על זכויות הנתבעים בנכס.

נטען כי בנגוד לטענת המבקש, התביעה כאן איננה תביעה לפירוק שתוף וחלוקה בין בני זוג לשעבר ו/או בני מישפחה, אלא תובענה לפינוי וסלוק יד מהמושכר במלואו וזאת לאחר הפרת הסכם השכירות המוגנת על ידי הנתבעים, בין היתר, בנסיבות בהן הנתבעים מבקשים להעביר את זכויות הדיירות המוגנת של הנתבע 3 לנתבעת 2 ללא קבלת אישור מהתובעת, ללא צירוף והסדרת המסמכים הנדרשים וללא הסדרת תשלום דמי מפתח כנדרש.

...

המדובר במחלוקת לעניין החזקה והשימוש במקרקעין, שבסמכות בית משפט השלום ולא שוכנעתי כי לצורך בירור הסכסוך אשר לפני נדרשת המיומנות המקצועית המיוחדת של בית המשפט לענייני משפחה.

אציין כי כך אני קובעת, בין היתר, אף בשים לב לכך שבפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת א. מירז) מיום 14.11.19, בו ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים שם (הנתבעים כאן) לעניין פירוק השיתוף בנכס, נקבע, בין היתר, בס' 5, לגבי המבקש כאן (התובע שם), כך: "התובע ידאג לקבלת האישורים המתאימים לכך מעמידר" (צורף כנספח ב' לבקשה).

סיכומו של דבר, אני קובעת, כי הסמכות העניינית לדון בתובענה זו מסורה לבית משפט זה. משכך, הבקשה נדחית.

לטענתו, חלוקה בעין אפשרית באופן שכל צד יקבל 2 דירות להשכרה מקומת הקרקע וכן דירה נוספת (התובעת את הדירה בקומה העליונה והנתבע את הדירה בקומה האמצעית).

כפי הוראות סע' 27 לחוק המקרקעין "מקרקעין שהם של כבמה בעלים, בעלותו של כל אחד מהם לפי חלקו מתפשטת בכל אתר ואתר שבמקרקעין ואין לשום שותף חלק מסוים בהם". כאמור לעיל, לא ניתן לייחס לכל שותף חלק פיזי ספציפי בנכס כולו ואף כמסתבר לא לייחד את מגוריהם לחלק ספציפי בבית עצמו.

(א) במקרקעין שאינם ניתנים לחלוקה, וכן אם נוכח בית המשפט כי חלוקה בעין תיגרום הפסד ניכר לשותפים, כולם או מקצתם, יהיה פירוק השתוף בדרך של מכירת המקרקעין וחלוקת הפדיון.

הצדדים רשאים לפעול בהתאם להגיש פסיקתאות לחתימת ביהמ"ש, בהתאם לחוק חלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו התשע"ד – 2014.

הגם כי אינני סבורה כי בגידה מהוה עילה לביטול מתנה [באשר הפסיקה העדכנית מנתקת את העיסוק בשאלות של מוסר ואשם בפרוק הנישואין לצורך הכרעה בסוגיות רכושיות בין בני זוג במהלך חייהם – ראה דנג"צ 8537/18 פלונית נ' ביה"ד הגדול בירושלים ואח' [פורסם ב"נבו"] (24.6.2021) והפסיקה המפורטת שם] הרי שממילא טענת הבגידה כלל לא הוכחה ע"י הנתבע.

...

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועל אף שהנתבע לא טען לעניין זה בסיכומיו - לא מצאתי כי הנתבע עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו.

סוף דבר נפסק כמפורט לעיל בסע' 34, 41, 48.

בהינתן עתירתו של הנתבע למחיקת תביעתו לביטול מתנה, כפסע לפני מתן פסה"ד ובאופן שאילץ את התובעת לנהל הליך סרק וכן בתוצאות פסק הדין והתנהלות הצדדים - הנני מחייבת את הנתבע בתשלום הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ אשר ישולמו לידי התובעת בתוך 30 ימים מיום קבלת פסה"ד. בהסכמה ביניהם, יהיו הצדדים רשאים לצרף את סכום ההוצאות להתחשבנויות שיש לבצע ביניהם, כמפורט לעיל.

בנוסף, יש לעשות היקש מסעיף 40 א(א) לחוק המקרקעין אשר קובע כי פירוק השתוף בדירת המגורים של בני זוג לא יבוצע והמכירה תעוכב עד שלבן הזוג וילדיו הקטינים ימצא סידור מגורים אחר המתאים לצרכיהם לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים.

על פי סעיף 37 (א) לחוק המקרקעין: "כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לידרוש פירוק שתוף". זכות זו הנה זכות מוחלטת ועומדת לשותף במקרקעין גם אם יתר השותפים אינם מסכימים לפירוק מכל סיבה שהיא (ראה: רע"א 101/97 רידלביץ נ' מודעי פ"ד נב (4) 625, 632).

בנוסף, יש להדרש גם לסעיף 43 לחוק המקרקעין אשר קובע כך: "בית המשפט יתחשב ככל האפשר בדרישת מקצת השותפים לקיים את השתוף ביניהם ובשאר משאלותיהם של שותפים". יוצא איפוא כי גם בהתאם להוראות חוק המקרקעין, במקרים בהם לא ניתן לחלק את הנכס בעין, כמו בעניינינו, שכן מדובר בדירת מגורים שאינה ניתנת לחלוקה פיזית בין היורשים, יש להורות על מכירת הנכס וחלוקת התמורה בין כל הצדדים.

...

סוף דבר: אשר על כן, מכל הטעמים שפורטו לעיל, אני מורה כדלקמן: ניתן בזאת צו לפירוק השיתוף בדירה.

עם זאת, לנוכח משך מגורי הנתבע 3 בדירה ועל מנת לאפשר לתובע ולנתבע 3 למצוא מגורים חלופיים, אני מורה כי פירוק השיתוף יעוכב לתקופה של 4 חודשים מהיום.

התביעה למתן פסק דין הצהרתי – נדחית.