פירוק שיתוף ביהודה ושומרון

רקע והליכים קודמים התובע 2, אזרח ישראל, תושב כפר קרע שבוואדי ערה, הוא מנהלה של התובעת 1, חברה הרשומה אצל רשם החברות ביהודה ושומרון, והבעלים של 90% ממניותיה (בת זוגו היא הבעלים של 10% הנותרים).

לסיכום בית משפט זה הוא המוסמך לידון בתביעה של אזרח ישראלי לפירוק שתוף במקרקעין הנתונים תחת שליטה ישראלית באיזור איו"ש, אף אם חלק מהנתבעים הם תושבי איו"ש, ואף אם חלקם הגישו לאחר הגשת התביעה, תביעה מקבילה לפירוק השתוף בבית המשפט בג'נין.

...

דיון והכרעה טענות מקדמיות אין מחלוקת שצו המניעה הזמני ניתן בהעדר התייצבות של מרבית הנתבעים, אשר גם לא היו מיוצגים באותה עת, ועל כן, ועל מנת ליתן להם יומם בפני בית המשפט, ומבלי להיכנס לשאלת קיומה או העדרה של המצאה כדין, אני סבורה שיש מקום לקיים דיון מחודש בבקשה לסעד הזמני, לאחר שניתנה לנתבעים אפשרות לשטוח מלוא טענותיהם.

לסיכום בית משפט זה הוא המוסמך לדון בתביעה של אזרח ישראלי לפירוק שיתוף במקרקעין הנתונים תחת שליטה ישראלית באזור איו"ש, אף אם חלק מהנתבעים הם תושבי איו"ש, ואף אם חלקם הגישו לאחר הגשת התביעה, תביעה מקבילה לפירוק השיתוף בבית המשפט בג'נין.

הצוו ניתן תחילה כצו אירעי (החלטה מיום 6.5.21), אך ביום 20.5.21 נקבע שיש לבטלו, בהנמקה הבאה: "בתמיכה בטענתו הציג המשיב את הצוו בדבר ניהול מועצות אזוריות (יהודה ושומרון) (מספר 783), התשל"ט-1979, תקנות בדבר ניהול מועצות אזוריות (תחום הישוב מעון – תיקון גבולות) (הר חברון). על פי צו זה מצויה לכאורה הקרקע מושא התביעה בתחום הקו הכחול של אדמות מדינה מוכרזות לישוב מעון.

בתגובת התובעים העלו הם גם עובדה וטענה חדשה: נטען, כי גילו שחלק מהחלקות הוכרז כרכוש נטוש, וכי "עיקר התביעה" עוסק בשמירה על זכויות התובעים "לרבות ביצוע חלוקה לאדמתם... ע"י ביצוע פירוק שתוף עד לבירור זכויותיהם של התובעים מול וועדות התיכנון ו/או הממונה על הרכוש הנטוש". נימוק זה לא יכול להיתקבל כטעם להמנע מסילוק על הסף, היות שהוא אינו הולם את הסעדים המבוקשים בתביעה (שלא הוגשה כתביעה לפירוק שתוף או "ביצוע חלוקה").

...

מבלעדי פניה כאמור, אין כל טעם בבירור העתירה, ודינה להידחות על הסף".

בנסיבות אלה סבורני כי ראוי למחוק את התביעה, מה שיאפשר הגשתה במידת הצורך עם הבשלתה.

זאת ועוד, הטענה החדשה אך מחדדות את הצורך במחיקה: התובעים עצמם ציינו בתגובתם שטרם בררו את "עניין ההכרזה" (פיסקה 9 לתגובה) דבר המוסיף וממחיש כי טענותיהם אינן בשלות לדיון במסגרת הליך זה. בנוסף, האפשרות שחלק מהחלקות הוכרז כרכוש נטוש מחדדת את הצורך בבירור בערוץ הייעודי, היות שהיא עשויה לערב טענות של גורמים נוספים שאינם צד להליך זה, דוגמת הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באיו"ש. בשל אלה, יש להורות על מחיקת התביעה לפי תקנה 41(א)(4) לתקנות, וכך אני מורה.

על פי אישורי המנהל האזרחי - איזור יהודה ושומרון, הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי, על שם התובע נרשם מיגרש 117א, ועל שם הנתבעת מיגרש 117ב (נספח א' לכתב התביעה).

בהחלטה מפורטת מיום 24.5.2020 דחיתי את הבקשה לסילוק על הסף של התביעה לפירוק השתוף במקרקעין, מהטעם שעל פי ס' 1 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, בעלות במיגרש כוללת בעלות במבנה המחובר אליו, וכי מקום שהנתבעת מודה שהתובע הוא הבעלים של המיגרש, ממילא היא מודה שהוא הבעלים של כל המחובר אליו.

...

על החלטה זו הגיש התובע בקשת רשות ערעור (רע"א 26732-06-18), בנימוק שהוא הגיש התנגדותו במועד, ובמסגרתה טען שאין לאפשר לנתבעת לכלול את הוצאותיה בחשבונות שתגיש.

לפיכך, אני דוחה את הטענה לפיה יש לחייב הנתבעת בחובות תיק ההוצאה לפועל.

לסיכום התובע והנתבעת בעלים בחלקים שווים בבניין ובו 3 דירות במעלה אדומים.

במקביל, החל מיום 1.8.09 על התובע מוטלת החובה לשלם מחצית מהוצאות השכרת הדירות, וכן לשאת בהוצאות דירת המגורים, על פי השימוש שנעשה בדירה זו. לאחר שבחנתי את הראיות שהוגשו, אני קובעת שהנתבעת עמדה בחובתה להגיש חשבונות, אם כי החשבונות שהגישה תוקנו על ידי במספר נקודות, כפי שפורט לעיל.

ממילא, בהתאם לסעיפים 3 ו-4 לחוק השכרת ומכירת נכסי דלא ניידי לזרים משנת 1953 לאזרח ישראלי לא יכול לרכוש זכויות במקרקעין באיזור יו"ש וכלן העיסקאות, כולן, נעשות באמצעות חברות הרשומות במירשם החברות המנוהל על ידי קמ"ט משפטים במינהל האזרחי ובכפוף לקבלת היתר עסקה מאת ראש המינהל האזרחי (ס' 3 לצוו בדבר חוק השמוש והחזקה) של האישיות המשפטית בנכסי דלא ניידי (יהודה ושומרון) (מס' 419) תשל"א – 1971.

יש לבצע הליך של פירוק שתוף במקרקעין.

...

לאחר בחינת הבקשה על נספחיה, התגובה על צרופותיה והתשובה לתגובה, הגעתי למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה ואין מקום ליתן צו מניעה זמני ויש להורות על ביטול הצו הארעי.

לאור הזמן שחלף, התיעוד החלקי שבחר המבקש להציג אל מול כך שהמשיבים מחזיקים במקרקעין בפועל, פועלים במקום מזה עשרות שנים ונקטו בהליכים לרישום המקרקעין על שמם, הרי שדין הבקשה להידחות, ואני מורה על ביטול צו המניעה הארעי.

בנסיבות העניין, לאור עיתוי הגשת הבקשה, היקף כתבי הטענות שהוגשו עד כה, סד הזמנים הקצר והדיון הארוך שהתקיים והתייצבות כל נציגי המשיבים, אני מורה כי המבקש יישא בהוצאות המשיבים 1-3 בסך של 11,700 ₪, אשר ישולמו למשיבים באמצעות בא כוחם מתוך הסכום שהפקיד המבקש.

עוד טענה המבקשת כי היה על בית משפט השלום לידון בטענה לחלוקה לא שויונית בזכויות בנכס, בשל השקעותיה בו, וכן טענה כי שגה בית המשפט עת קבע כי זכויותיו של המבקש במקרקעין כוללות גם את הבנוי עליו, הואיל והנכס מצוי במעלה אדומים, וחוק המקרקעין אינו חל בשטחי יהודה ושומרון.

המבקש הוסיף וטען כי שגה בית המשפט קמא בדחותו את הטענה לפיה יש לחייב את המבקשת בחובות תיק ההוצאה לפועל (אשר כזכור, פשרו המדויק לא הובהר על ידי המבקש), שכן למרות שסעד זה לא נתבקש בתביעה למתן חשבונות, הוא אכן התבקש בתביעה לפירוק השתוף – אשר אוחדה עם התביעה למתן חשבונות, ועל כן היה על בית המשפט להכריע במלוא הסעד שנתבע.

...

אשר לטענת המבקשת כי תוצאות פסקי הדין של הערכאות קמא פוגעת ביכולתה לכלכל עצמה, אין לי בהקשר זה אלא לחזור על דברי בית המשפט המחוזי אשר קבע בעניין, כי: "...טענה זו הועלתה באופן סתמי. היא לא נשענה על תמונה מפורטת בדבר מצבה הכלכלי. היא אינה מביאה בחשבון את העובדה שלגבי הבית מושא ההתדיינות קיימים הליכים לפירוק שיתוף. יש יסוד להניח כי הליכים אלה יצמיחו בסופו של דבר פירות". גם שאלת רוחב איננה מתעוררת בדנן: כמתואר לעיל, בפסק דינו קבע בית משפט השלום כי המבקש זכאי ל-50% מדמי השכירות, בניכוי הוצאות שהוצאו על ידי המבקשת לצורך יצירת ההכנסה מדמי השכירות, החל מיום 1.8.2009.

הנה כי כן, משנמצא כי בקשות המבקשים אינן עומדות באמות המידה המצדיקות מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי", הרי שדינן להידחות.

סיכומו של דבר: מהטעמים לעיל דין הבקשות להידחות הן מהטעם שאינן עומדות באמות המידה המצדיקות מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי", והן משום שלא מצאתי ממש בטענות המבקשים לגופן.