פירוק שיתוף בחלקים מסוימים

צו זה תיקן את צו 1777, כך שהאריך את תוקפו למשך שנתיים, והקנה לממונה סמכות "ליטול חזקה בנכס בחלק מסוים מהשטח ששוויו ביחס לשווי כל שטח הנכס הוא כיחס בין הזכות הבלתי מסוימת לבין כלל הזכויות הבלתי מסוימות מאותו סוג באותו הנכס". יובהר כבר עתה כי לתיקון זה נכונה חשיבות מכרעת בהוצאת המתוה לפועל, שכן הוא התיר לממונה לראשונה ליטול חזקה אף בחלקה שבה התקבלו טענות המשיגים, וזאת על דרך של פירוק השתוף באופן כפוי, באמצעות מעשה מינהלי.

...

סבורני כי חשיבותו המיוחדת של הפינוי בהסכמה במקרה של מאחז עמונה; פרק הזמן המוגבל של ההסדר המוצע – במסגרתו מהווה הכרעת הערכאה המוסמכת באשר למתכונת הפירוק תנאי הכרחי (ואף לא בלעדי) לקידום התיישבות קבע במקום; והפגיעה הקטנה יחסית בזכויות בעלי האדמות הפלסטיניים, מובילים למסקנה כי ראוי היה לאפשר למתווה המוסכם לצאת לדרכו.

סוף דבר, התנהלות המדינה בענייננו נגועה בפגמים.

אף על פי כן, נוכח הפגיעה המצומצמת יחסית בזכויות בעלי האדמות – שאף עשויים לצאת נשכרים מפירוק השיתוף, ונהנו מזכות טיעון בהיקף מסוים; בהתחשב במשקל שנודע לפינוי מאחז עמונה בהסכמה, לאור נסיבותיו הייחודיות; ומאחר וההסכמה הייתה מבוססת על עמדת היועץ המשפטי לממשלה או מי מטעמו – הגם שאין בכך לחייב את בית המשפט – סבורני כי לא היה מקום להתערב בשיקול דעתם של המפקד הצבאי והממונה ולפסול את המתווה המוסכם.

כשבוחנים העירעור בראיה זו סבורני כי דינו להדחות משני טעמים עקריים: מהטעם כי גם במסגרתו המערערים יוצאים חוצץ בעל-פה נגד מיסמך בכתב, אשר הוא החוזה השני מחודש אוגוסוט 1994, המתאר מכירה של חלק בלתי מסויים במקרקעין, מבלי להציג צו פירוק שתוף במקרקעין או הסכם חלוקה/שתוף של המקרקעין חתום ע"י כל בעלי הזכויות בחלקה, ולמצער הסכם חלוקה/שתוף חתום ע"י בעלי הדין דנן (ותשריט נ/7 אינו כזה, כקביעתה המוצדקת של השופטת קמא בנידון, ולכך נתייחס להלן).

...

לסיכום פרק זה ייאמר, כי נוכח טענות המערערים בעל-פה נגד מסמך בכתב (החוזה השני) על רכישת זכויות בלתי מסויימות במקרקעין ורישום הזכויות שרכשו במושעא בלשכת רישום המקרקעין, עליהם נטל הראיה והשכנוע להוכיח כי רכשו זכויות מסויימות במקרקעין במסגרת החוזה השני, והם לא עמדו בנטל ראיה זה. ההיפך – הראיות שבפנינו ומחדלי הבאת ראיות ע"י המערערים, מוכיחים ומשכנעים כי המערערים רכשו זכויות שאינן מסויימות במקרקעין.

בצדק קבעה השופטת קמא בפסק דין ב' כי – " על יסוד כל הנימוקים אשר צוינו לעיל, אני קובעת כי למעט המגרש המוחזק בידי הנתבע 1 ועליו הוקם ביתו... האחים גרייס לא הוכיחו את טענתם לגבי מיקום יתרת השטח המגיע להם בחלקה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל שוכנעתי כי דין הערעור להידחות.

ה"פיצול" בחלקות המקור, ולמעשה הבקשה להביא לפירוק השתוף באותה דלתא בחלקות המקור, אינם תולדה של העדפה כלשהיא של התובעים, שבחרו, לדוגמה, לעתור לפירוק השתוף בחלק אטרקטיבי ומסוים בחלקות המקור.

...

אני מורה אפוא על מחיקת התביעה כנגד הנתבעת הגב' דפנה אופיר ומצרף את מר אורן מנחם כנתבע בתביעת מימון.

סיכום אני מורה על פירוק השיתוף בחלקות 368 ו-369 בגוש 6598, למעט ביחס לחלקים מתוך החלקות שכלולים בגדרה של תמ"ל 1068 (חלקים מחלקה 368: 4,789 מ"ר מתוך 14,971 מ"ר; חלקים מחלקה 369: 4,905 מ"ר מתוך 13,321 מ"ר); פירוק השיתוף ייעשה בדרך של מכירה לכל המרבה במחיר.

מכוח סמכותי לפי סעיף 130 לחוק המקרקעין, אני מורה על רישום הערה על החלטה זו בלשכת רישום המקרקעין, בכל אחת מן החלקות.

לגירסתם, שגם בבוא העת כאשר ביהמ"ש יידרש להורות את פירוק השתוף, לא יוכל להפלות בין השותפים ולהקצות לאחדים שטח "ברוטו" ולאחרים שטח "נטו". הנתבעים הפנו להלכה הפסוקה, וטענו כי אין במקרקעין מונחים כגון "נטו" או "ברוטו" והזכויות נרשמות בחלקים בלתי מסוימים, כל זמן שלא נערכה פארצלציה בחלקה ספציפית.

...

ביום 19.05.2019 ניתן על ידי פסק-דין המוחק את התביעה בין היתר בנימוק כי המחלוקת בין הצדדים איננה בסמכותו העניינית של בית-משפט השלום; שם ציינתי כי אין בידי לקבוע מסמרות בעניין זכויות במקרקעין, ו/או להצהיר על זכויות ו/או לשכתב את פסק-דין של ביהמ"ש המחוזי.

התובעים הכחישו את טענות הנתבעים כי פנו למומחה טרם הגשת הבקשה, וטענו כי הפניה נעשתה בהסכמה ובתיאום עם ב"כ הצדדים תוך רצון למצות את הליך המו"מ. דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בכלל המסמכים שהונחו לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעים זכאים להירשם כבעלים של 800 מטר ברוטו – קרי 2946/ 556 חלקים ועוד 3-36 חלקים מהמקרקעין.

כך צוין במסגרת פסק-הדין, כי "התובעים שתביעתם היא מכוח היותם יורשיו של ג'מיל, טוענים כי יש לאכוף את העברת הזכויות מכוח עסקת החליפין, כך שבסופו של דבר, לאחר ניכוי שטחים מסוימים (בנסיבות שאינן חלק מן הדיון הנוכחי), יועבר להם שטח של 556 מ"ר, היינו 556/2946 חלקים של הנכס" (פסקה 9).

סיכומו של דבר, זכות התובעים מסתכמת ב-556/2946 חלקים ועוד 3/36 חלקים המקרקעין, לצד החלקים שאינם במחלוקת כמפורט בפסק-דיני מיום 19.05.2019.

החלטתי מיום 05.01.2020 על מינוי המודד אמיר חורי תיכנס לפועל לאלתר וההחלטה מיום 03.06.2020 על הקפאת מינויו מבוטלת.

יחד עם זאת, יובהר כי לחלוקה רצונית זו בין השותפים, אין משמעות במישור התיכנוני, וכל עוד ההסכמות האלה בין השותפים לא השתכללו לכדי הליך של פירוק שתוף הטעון אישור של ועדת התיכנון, אין השותפים בחלקה יכולים לרשום על שמם את החלק המסוים שבו הם עושים שימוש או לייחד לעצמם מיגרש, וחלוקת השמוש שהם ביצעו ביניהם מחייבת אותם במישור החוזי בלבד ואין לה תוקף כלשהוא במישור התיכנוני (ראו סעיף 38(א) לחוק המקרקעין וסעיפים 137-143 לחוק התיכנון והבניה).

...

לאור הספק בעניין שאלת התקיימותו של התנאי הנוגע לעיבוד הקרקע, תנאי שלא זכה לבירור עובדתי מספיק בפני בית המשפט קמא, שלא בצדק, שקלתי אם יש מקום להחזיר את התיק לבית המשפט קמא על מנת להשלים את הבירור העובדתי ולהכריע בשאלה, ביחס לכל גדר בנפרד, באם הבניה נשוא הצו עונה על דרישות תקנה 7 לתקנות הפטור אם לאו, אך בסופו של דבר החלטתי לבטל את צווי ההריסה ביחס ל- 18 הגדרות שנותרו וזאת מן הטעם הפשוט שלפיו מדובר בשאלת עובדתית שבירורה עלול להאריך ולסרבל את ההליך המשפטי של ביטול צו הריסה מנהלי - הליך שאמור להיות הליך קצר יעיל ומהיר (די להפנות להלכה שצוטטה ע"י המשיבה בסעיף 3.2.3 לתשובה).

לסיכום חלק זה, סבורתני כי עלה בידי המערערים לשכנע כי ביחס ל- 18 גדרות מתוך 20, כמפורט לעיל, כי לא התקיימו התנאים למתן צו הריסה מנהלי לאחר שהוכיחו בפניי כי תכנית 21904 אכן מאפשרת בניית גדר בפטור מהיתר מכוח תקנה 7 לתקנות הפטור.

סוף דבר אני מקבלת את הערעור באופן חלקי ומורה על ביטול 18 צווי הריסה (מתוך 20) שלא נכללו בסעיף 41 לעיל.