האשה עומדת על תביעתה להליכי ביצוע, לפי סעיף 7 לחוק בתי המשפט לעינייני מישפחה, תשנ"ה – 1995, לפירוק השתוף בדירת הצדדים והעברת הזכויות ע"ש האשה, אגב גירושין.
הפסיקה נקטה גישה זהירה ודווקנית לגבי אפשרות ביטולם של הסכמי גירושין מפאת אילוץ ועושק (ר' מ"א (מחוזי תל אביב-יפו) 4504/90 פלוני נ' אלמוני (נבו 29.03.1993) וההפניות שם), שכן, הסכמי גירושין וממון מתאפיינים, מטבעם, בפשרות וויתורים הדדיים בין בני זוג החפצים לסיים את נישואיהם, שתנאיהם נראים אומנם על פניהם כגרועים מבחינה אובייקטיבית, אך אלה מושפעים משאר ההסכמות והוויתורים בין הצדדים, וכן מהרצון להחיש את הגירושין (ר' בג"ץ 2609/05 פלונית נ' ביה"ד הרבני הגדול לערעורים (נבו 31.05.2011).
...
מכל הטעמים לעיל, תביעת האיש לביטול הסכם הגירושין נדחית.
תביעת האישה להליכי ביצוע ההסכם:
נוכח הכרעתי ולפיה תביעת האיש לביטול ההסכם נדחית, ובשים לב שטענות ההגנה של האיש בתביעה להליכי ביצוע כרוכות אחר טענותיו לביטול ההסכם, מצאתי כי דין תביעת האישה להתקבל.
סוף דבר
תביעת האיש (תמ"ש 58126-10-20) נדחית.