הצורך בחברת קבורה לבצוע עבודות תיחזוקה כשלמר גיטלמן חברת נקיון ואחזקה - אם מר גיטלמן מממן את התחזוקה השוטפת של בית העלמין מכספי חברתו הפרטית שהיא חברה שעיסוקה בין היתר נקיון ואחזקה, מה טעם ראה לקחת חברה של קבורה לצורך נקיון ואחזקה ? גם עובדה זו מלמדת על כך שחברת מנוחת אמת נשכרה על ידי העמותה לצורך ביצוע קבורה אזרחית ולא לצורך ביצוע פעולות תיחזוקה, פעולות שמאז ומתמיד נעשו על ידי משאביו של מר גיטלמן, כדבריו.
לאחר עיון במסמכים שם, בקש מירשם העמותות במכתב מיום 25.2.14 לערוך בירור לגבי עמותת "אגודת השומר בישראל" לבדיקת הנקודות הבאות :
* שניים מתוך שלושת חברי הוועד המנהל הם האחים יעקב ונפתלי קליקשטיין
* הם גם בעלי חברה פרטית הנקראת "אגודת השומרים בע"מ"
* משרדי העמותה כתובים בכתובת של החברה הפרטית
* פרוטוקול אסיפה כללית מיום 9.3.05 קובע כי הכנסות העמותה יועברו לכסוי הוצאות החברה הפרטית שהוצאו עבור העמותה, לפי פרוט (שלא מצוי בתיק רשם העמותות)
* לעמותה אין פעילות עד מאז רישומה בשנת 2003 ועד 2007 , ואין כל דווח מאוחר לשנים אלו.
10.5 ביום 9.10.16 היתקבל דו"ח רשות התאגידים הקובע לאור ממצאיו כי תיק העמותה מועבר למחלקת אכיפה ובקרה לצורך נקיטה בהליכי פרוק כלפי העמותה.
שיקול הדעת של רמ"י לענין הארכת תקופת החכירה
11.1 ביום 3.4.14 שלחה רמ"י מכתב לעמותה בו היא מודיעה כי החליטה שאין מקום להאריך את חוזה החכירה מהסיבות של שימוש מסחרי במקרקעין למטרות מסעדה באופן החורג ממטרת ההסכם, אי סדרים בפעילות העמותה וספק בדבר יכולתה לקיים את המטרה הציבורית.
ראו דברי כב' השופט עמית בע"א 8729/07 אירונמטל בע"מ נ' קרן קיימת לישראל (, 12.11.2009) (פס' 25)-
"איני בא לאמר כי לבעל זכות חכירה יש זכות קנויה להארכת חוזה החכירה וכי לעולם מחוייב המינהל להאריך תקופת החכירה, גם אם לא נתמלאה מטרת החכירה או הופרה מטרת החכירה."
וראו מספר מקרים מהפסיקה המלמדים על העידר חובה מובנית לרמ"י להארכת החוזה , או להארכת החוזה כפי שהיה בתקופת החכירה הראשונה –
בע"א 8397/03 עמר נ' מינהל מקרקעי ישראל ( 13.9.04) בית המשפט אישר את ביטול הסכם החכירה למטרת פרדס, לאחר שהוכחה הפרה בוטה ומתמשכת של המחכיר.
...
ראו דברי כב' השופט רובינשטיין פסקה נ' –
"ועוד, מן המפורסמות, כי אין רשות ציבורית יכולה להגביל את סמכותה וכוחה בהתחייבות חוזית, באופן השולל ממנה את שיקול-דעתה בתחומים למענם הוענקה לה הסמכות, ולכל התחייבות כזו אין תוקף .......אף אם לא נכללה בחוזה הוראה מפורשת המורה כן, ניתן איפוא לקרוא לתוכו תניה מכללא, אשר מייחסת לצדדים כוונה שלא לשלול את שיקול דעתה של הרשות ביחס לתקופת החכירה הנוספת (עניין מייזלר, בעמ' 48-47; שלו, בעמ' 321; ברק-ארז (מינהלי כלכלי), בעמ' 291-290)."
וכן בפסקה מ"ח לאחר סקירת מעמדם של חוזי החכירה של הרשות –
"אין ולא היתה הצדקה להמשיך ולהאריך את חוזי החכירה ככתבם וכלשונם, ולאיין את חלון ההזדמנויות הצר שניתן למינהל, אחת לארבעים ותשע שנים, לשם הערכה מחודשת של המצב ולהתאמת חוזי החכירה השונים למציאות משתנה."
והמסקנה הבלתי נמנעת בפסקה נב –
"אכן, הנצחת שימושים שאינם יעילים עוד למשק, נוגדת את האינטרס הציבורי, ומחובתו של המינהל למנוע מצב מעין זה, כל עוד משוכנע הוא לאחר ליבון מעמיק, כי זהו האינטרס הלאומי."
וכן ראו עא 465/12 רשות הפיתוח מנהל מקרקעי ישראל נ. חברת הדרי החוף מספר 63 בע"מ (21.8.14 ) שם נקבע כי אין לחייב את רמ"י להאריך את חוזה החכירה ל-49 שנים נוספות בתנאים זהים לאלו שנקבעו בחוזה החכירה המקורי והמנהל רשאי להוסיף תניית שינוי יעוד בעת הארכת החכירה.
11.10 על רקע דברים אלו אני קובעת כי לא נפל דופי בשיקול דעתה של רמ"י כשהחליטה שלא להאריך את חוזה החכירה במתכונתו הקודמת.
לסיכום
12.1 התביעה מתקבלת באופן שאין חובה על רמ"י להאריך את חוזה החכירה המקורי לתקופה נוספת של 49 שנים.
