פירוק חברה משפחתית שנחשבת למעין שותפות

במסגרת זו, בחן בית המשפט שני סעדים אשר התבקשו על ידי המערערות: היתמחרות בדרך של מנגנון BMBY (Buy me, Buy you); וכן, כסעד חלופי, פירוק החברה.

כמו כן טוענות המערערות, כי הסעד הנכון למקרה דכאן – בו מדובר בחברה משפחתית אשר פועלת כמעין שותפות כשנכסה היחיד הוא מיגרש – הוא סעד של הפרדת כוחות.

קפוח המיעוט – במיוחד בחברה פרטית שמניותיה אינן נסחרות בבורסה לניירות ערך – מהוה עילת תביעה כללית שהתגבשותה מקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב בבואו לקבוע את דרכי התיקון של העוול אשר נגרם לבעלי מניות המיעוט בחברה (ראו: ערן שפינדל ויעל זכות מאבק בעלי מניות: עילת הקפוח בחברה פרטית וציבורית 16 (2017) (להלן: שפינדל וזכות)).

...

לסיכום, המערערות טוענות כי רק התמחרות תביא לפתרון יעיל והוגן של הסכסוך אשר נתגלע בינן לבין בעלי מניות הרוב.

בנסיבות אלה, סבורני כי בית משפט קמא שגה בהחליטו שלא לתקן את קיפוח המערערות, כבעלות מניות המיעוט בחברה, באמצעות התמחרות.

בענייננו-שלנו, סבורני כי טוב נעשה אם נחייב את בעלי הדין לקיים ביניהם התמחרות על פי מנגנון BMBY, כדלקמן: תוך 60 ימים ממתן פסק דין זה, תצענה המערערות למשיבים 4-2, באמצעות מכתב אשר יישלח בדואר רשום ובדוא"ל למשרדם של באי-כוח המשיבים 4-2, את המחיר שבו המערערות תרכושנה את כל מניותיהם של המשיבים כאמור, בחברת קרדוש.

סוף דבר הנני מציע אפוא לחבריי כי נקבל את הערעור, נבטל את פסק דינו של בית משפט קמא, ונקבע תחתיו כי על בעלי הדין לפעול כמותווה בפסקה 23 לעיל.

כפי שעוד יפורט, מצאתי ממש בטענות יונה ולפיהן, טענות מצד יוסף לגבי אירועים לאחר הגשת התביעה בתיק זה, אינם יכולים להוות לה תשתית, במיוחד כאשר לא הוגשה בקשה לתיקון התביעה.

  טענות יוסף לכפיית רכישת מניותיו בידי יונה טענה אחרת של יוסף הנה כי הוא ויונה אינם מדברים ואין כל שתוף פעולה, ומכיוון שהחברה הנה חברה משפחתית, שהנה מעין שותפות, יש להורות על פירוק השותפות בדרך של כפיית יונה לרכוש את מניות יוסף לפי שומה של מומחה שימנה בית המשפט.

...

מכאן שיוסף אינו עומד בנטל השכנוע כי מידע כלשהו נמנע ממנו ולכן נדחית טענת יוסף לקיפוחו כמי שממודר ממידע של החברה.

מכל מקום, לא מצאתי שבנוגע להעסקת יונה ומי מבני משפחתו הגרעינית, מדובר בשימוש לא הוגן במשאבי החברה ולא שוכנעתי כי בכך הושתתה עילת קיפוח כלפי יוסף.

יש להוסיף כי גם אם היה מקום לערוך "הפרדת כוחות", ספק אם יש לעשות מאמץ לעת הזו ולאור הקושי שעלה לגבי מצבה הכלכלי של החברה כמו גם לאור כך שתלויה ועומדת התביעה החדשה שבה עוד ידונו, כך יש להניח, נושאים שבירורם לא מוצה בהליך תביעה זה.   לפיכך אני מורה על דחיית התביעה.

נטען כי מר אלמקייס לא פוטר מאחר שלא היה עובד כלל, וכי הנתבעת חדלה להנפיק לו תלושים כחלק מפירוק השותפות.

לאור האמור ובשים לב אף לעניין הסמכות הענינית, אין מקום להתייחס לטענה זו, שהועלתה בשלב מאוחר ומהוה הרחבת חזית אסורה, כפי שטענה גם הנתבעת בסיכומיה.

אין לראות בהנפקת התלושים כמקימה יחסי עובד מעביד בין הצדדים, או משנה את מעמדו של מר אלמקייס מבעל מניות בנתבעת לעובד שכיר שלה, זאת בייחוד לאור הצורה בה פעלה השותפות, כמעין חברה משפחתית.

...

לנוכח כל האמור יש לדחות אפוא את התביעה שכנגד.

סוף דבר התביעה והתביעה שכנגד נדחות, מהטעמים המפורטים בגוף פסק הדין.

הואיל ותביעתו של התובע נדחתה, לאור הקביעה לפיה בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד מעביד ובהתחשב בין היתר בהיקף ההליכים שהתנהלו, אני מחייב את התובע בהוצאות משפט בסך 10,000 ₪ בלבד.

בעיניין אדלר, דן בית המשפט במאפיינים של חברה שהיא מעין-שותפות, וכך נקבע (שם, פסקה 77): "...סיווגה של חברה כמעין-שותפות לצורך הענקת סעד של הפרדת כוחות במקרים דנן צריך להעשות בזהירות, תוך מתן תשומת לב לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. לצורך סיווג זה ניתן להעזר בשורה של מבחני עזר, ובכללם: האם פעילות החברה מאופיינת ביחס אישי בין בעלי המניות, הכרוך באמון הדדי; האם יש הבנה בין בעלי המניות אודות ניהול משותף של עסקי החברה; האם בעלי המניות החליטו להטיל הגבלות על העברת המניות בחברה; מהו מספר בעלי המניות; ומהם יחסי אחזקותיהם [עיינו: כהן, בעמ' 164]. ניתן כמובן להעלות על הדעת מבחני עזר נוספים – כגון: האם מדובר בחברה משפחתית; עד כמה ענפים ומגוונים עסקיה של החברה; מהי מדיניות חלוקת הרווחים ונטילת הערבויות בחברה; וכיצד בחרו הצדדים להציג את עצמם בינם לבין עצמם ומול צדדים שלשיים – אם כי ניתן לסבור כי מבחנים אלו נותנים דגש רב מדי לצורת היחסים שבין בעלי המניות במקום להיתמקד במהותם. על כל פנים, ברי כי הבחינה צריכה להיות קפדנית וכי אין לתת לאף מבחן – כשהוא עומד בפני עצמו – משקל מכריע". מטעם המבקשת, העיד מר יואב קפלן (להלן: "מר קפלן"), אשר הצטרף למבקשת רק בשנת 2018.

ברע"א 1017/97 יצחק רידלביץ ואח' נ' יצחק מודעי ואח' (פורסם בנבו) (להלן: "עניין רידלביץ"), דן בית המשפט העליון בפרוק שתוף במקרקעין ובתוך כך היתייחס גם לפירוק שותפויות בכלל, וכך קבע (שם, פסקה 10 לפסק הדין של כבוד השופט מ. חשין): "יהא אשר יהא יחסו של הדין אל שתוף במקרקעין כל עוד הוא קיים (ראו דגן, במאמריו הנ"ל), מבקש החוק להקל ככל הניתן על פירוקה של שותפות אם שותף לשותפות מבקש על כך: לטובת השותפים ולטובת פיתוח המשק בכללו... כך הוא דין בשותפות שפקודת השותפויות חלה עליה (ראו סעיף 41 (א) (3) ו – 41 (ב) לפקודת השותפויות) וכך הוא דין בשותפות במקרקעין. בהיעדר הסכם מראש על שותפות לתקופה קצובה (כהוראת סעיף 37 (ב) לחוק), שותפות במקרקעין כמוה כשותפות מיום ליום (de die in diem), ולפרוק שותפות כל הנידרש משותף הוא כי יודיע על רצונו בהתרת החבילה. המשפט אין בכוחו להשכין שלום בין שותפים צהובים זה לזה – או אף בין שותפים המתקשים להגיע להבנה זה-עם-זה – ובהעדר כלים בידו להשכין שלום ביניהם, מקנה הוא זכות-יכולת לכל אחד מן השותפים לבקש פירוק השותפות". כך נקבע בעיניין אדלר (שם, פסקה 79): "סיכומם של דברים עד לנקודה זו, מעלה קיומן של שתי מסקנות: ראשית, אובדן אמון בחברה המאופיינת כמעין-שותפות עשוי להצדיק מתן סעד של הפרדת כוחות מכוח סעיף 191 לחוק החברות אף במקרים בהם לא נתבקש סעד זה ואף במקרים בהם הגיע בית המשפט למסקנה כי מי שפנו בבקשה לסעד להסרת קפוח לא קופחו; שנית, חברות האחזקות דנן אכן מהוות מעין-שותפות. בנוסף לשתי מסקנות אלה, נדמה כי אין עוררין על עומקו של משבר האמון בין הצדדים – משבר שנמשך מספר שנים ולא מן הנמנע כי אף החריף בעקבות ההליכים המשפטיים המתמשכים. לטעמי, די בשלוש מסקנות אלה כדי להוביל לתוצאה לפיה בנסיבות העניין אכן יש מקום להענקת סעד שתכליתו הפרדת כוחות בעקבות אובדן האמון בין הצדדים". לא נעלמה מעיני טענת המשיבות לפיה קבלת התביעה ומתן סעד של הפרדת כוחות מכוח ההלכה שנקבעה בעיניין אדלר "עלולה ליצור תמריץ שלילי לבעלי מניות "מתוחכמים" לעשות שימוש טאקטי בהלכה זו כדי להשתלט על חברה בגלל שווי נכסיה".

...

אלא שלמרות כל אלה, התחשבות במכלול הנסיבות ומאפייני המיזם המשותף של מתחם הקניות, מובילה למסקנה שלצורך ענייננו, נכון לסווג את החברה כמעין שותפות ממכלול הטעמים שלהלן: בניגוד לטענת המשיבות לפיה לא ניתן להגדיר את היחסים בין המבקשת לבין המשיבות כמעין שותפות מאחר ומדובר בחברות שאחת מהן היא חברה ציבורית (סעיפים 28.1 ו – 28.4 לסיכומים), ענייננו במאפיינים של החברה עצמה ואופן ניהול מתחם הקניות ולא המבקשת או התאגידים באמצעותם מוחזקות מניות המבקשת.

ברע"א 1017/97 יצחק רידלביץ ואח' נ' יצחק מודעי ואח' (פורסם בנבו) (להלן: "עניין רידלביץ"), דן בית המשפט העליון בפירוק שיתוף במקרקעין ובתוך כך התייחס גם לפירוק שותפויות בכלל, וכך קבע (שם, פסקה 10 לפסק הדין של כבוד השופט מ. חשין): "יהא אשר יהא יחסו של הדין אל שיתוף במקרקעין כל עוד הוא קיים (ראו דגן, במאמרו הנ"ל), מבקש החוק להקל ככל הניתן על פירוקה של שותפות אם שותף לשותפות מבקש על כך: לטובת השותפים ולטובת פיתוח המשק בכללו... כך הוא דין בשותפות שפקודת השותפויות חלה עליה (ראו סעיף 41 (א) (3) ו – 41 (ב) לפקודת השותפויות) וכך הוא דין בשותפות במקרקעין. בהעדר הסכם מראש על שותפות לתקופה קצובה (כהוראת סעיף 37 (ב) לחוק), שותפות במקרקעין כמוה כשותפות מיום ליום (de die in diem), ולפירוק שותפות כל הנדרש משותף הוא כי יודיע על רצונו בהתרת החבילה. המשפט אין בכוחו להשכין שלום בין שותפים צהובים זה לזה – או אף בין שותפים המתקשים להגיע להבנה זה-עם-זה – ובהיעדר כלים בידו להשכין שלום ביניהם, מקנה הוא זכות-יכולת לכל אחד מן השותפים לבקש פירוק השותפות". כך נקבע בעניין אדלר (שם, פסקה 79): "סיכומם של דברים עד לנקודה זו, מעלה קיומן של שתי מסקנות: ראשית, אובדן אמון בחברה המאופיינת כמעין-שותפות עשוי להצדיק מתן סעד של הפרדת כוחות מכוח סעיף 191 לחוק החברות אף במקרים בהם לא נתבקש סעד זה ואף במקרים בהם הגיע בית המשפט למסקנה כי מי שפנו בבקשה לסעד להסרת קיפוח לא קופחו; שנית, חברות האחזקות דנן אכן מהוות מעין-שותפות. בנוסף לשתי מסקנות אלה, נדמה כי אין עוררין על עומקו של משבר האמון בין הצדדים – משבר שנמשך מספר שנים ולא מן הנמנע כי אף החריף בעקבות ההליכים המשפטיים המתמשכים. לטעמי, די בשלוש מסקנות אלה כדי להוביל לתוצאה לפיה בנסיבות העניין אכן יש מקום להענקת סעד שתכליתו הפרדת כוחות בעקבות אובדן האמון בין הצדדים". לא נעלמה מעיני טענת המשיבות לפיה קבלת התביעה ומתן סעד של הפרדת כוחות מכוח ההלכה שנקבעה בעניין אדלר "עלולה ליצור תמריץ שלילי לבעלי מניות "מתוחכמים" לעשות שימוש טקטי בהלכה זו כדי להשתלט על חברה בגלל שווי נכסיה".

בסעיף 10 למכתב מיום 1.3.2020 (נספח 11 לבקשה) כותב מר דמרי: "בעניין "הבקשה לסיום/פירוק השותפות", אבקש להבהיר כי הנושא הנ"ל היה אמור להיות הראשי והמרכזי בישיבה דנן, שאר העניינים אשר הועלו היוו באופן מעושה בסיס להצדקת הבקשה הנ"ל, למען הסדר הטוב חשוב לי לחדד, כי קבוצת "צים" הביעה רצון לרכוש את חלקנו במתחם, אנו השבנו כי אין בכוונתנו למכור את חלקנו בזמן הקרוב, אך לא נתנגד באם זהו רצונכם האמיתי, אך נמכור במחיר בו נקטנו ואשר לאחר בדיקות רבות ומעמיקות נראה לנו כהוגן וראוי בסיטואציה הקיימת".

סוף דבר בהתחשב בכל האמור עד כאן, ובצורך לקיים הליך הפרדות הוגן ופשוט ככל האפשר תוך התחשבות בשיעור האחזקות של כל אחת מהמשתתפות נראה כי נכון להורות על היפרדות הצדדים באופן שלהלן: אני ממנה את עורכי הדין באי כוח הצדדים (אחד מטעם כל בעלת דין) לשמש כמנהלי ההתמחרות (להלן: "המנהלים") ומסמיך אותם לקבוע ביחד את מקום ההתמחרות.

קבלת פרשנות התובעים משמעה כי המנעות החברה מפרעון כל אחת מההלוואות 2002 - 2003, בחלוף שנתיים ממועד העמדתן, הוותה הפרה נמשכת של הסכם האג"ח. אף אם נניח כי הצדדים לא נתנו דעתם לאפשרות של הפרה ועל כן לא קבעו, במסגרת הסכמי האג"ח הראשונים סנקציה למקרה כזה, הרי משקופחה, אליבא דתובעים, זכותם של המשקיעים לפרעון האג"ח משך שנים, וודאי שהיו נותנים דעתם לכך במסגרת הסכם האג"ח של שנת 2009.

סעדים אלה כוללים "סעדים רבים ומגוונים בדרגות עוצמה שונות: החל מסעדים מינוריים כגון מתן זכות עיון במסמכי החברה או מסירת מידע לידי הצד המקופח; עבור בסעדים כגון ביטול החלטה של אורגן בחברה או של האספה הכללית, עריכת שינויים בתקנון החברה או מינוי בעל תפקיד בחברה מטעם בית המשפט; דרך סעדים כספיים, כגון תשלום פיצויים לבעלי המניות המקופחים או לקופת חברה, וחלוקת דיבידנד או חלוקת רווחים; המשך בסעדים של חיוב צד ברכישת מניות החברה ו"הפרדת כוחות" בין בעלי המניות, אם באמצעות מכירה כפויה של מניות החברה מצד אחד למישנהו ואם בדרך של היתמחרות; וכלה בסעד הקיצוני ביותר של פירוק החברה" (עניין תינהב, פס' 44).

בהתאם לפסיקה קיימים מספר מבחני עזר לסיווגה של חברה כמעין שותפות, לצורך הענקת סעד הפרדות ובהם: "האם פעילות החברה מאופיינת ביחס אישי בין בעלי המניות, הכרוך באמון הדדי; "האם יש הבנה בין בעלי המניות אודות ניהול משותף של עסקי החברה; האם בעלי המניות החליטו להטיל הגבלות על העברת המניות בחברה; מהו מספר בעלי המניות; ומהם יחסי אחזקותיהם ... האם מדובר בחברה משפחתית; עד כמה .ענֵפים ומגוונים עסקיה של החברה; מהי מדיניות חלוקת הרווחים ונטילת הערבויות בחברה; וכיצד בחרו הצדדים להציג את עצמם בינם לבין עצמם ומול צדדים שלישיים" (עניין אדלר, פס' 76).

...

לבסוף אני סבורה כי אף נוכח התנהלות התובעים אין מקום להיעתר לסעד דרסטי שכזה.

גם מטעם זה אני סבורה כי אין מקום עתה להצהרה לפיה כל החלטות הדירקטוריון שהתקבלו מאז אירוע ההמרה ועד היום, בטלות מעיקרן.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי.