פירוק חברה בשל ריקון כספים על ידי המנהלים

ברקע הדברים אירועים אשר בעקבותיהם נכנסה חברת דטהסייף גרופ בע"מ, אשר מר עומר נירהוד הוא בעליה, לפירוק.

בתביעה נטען כי ביום 4.12.09 החליט הבנק, הנתבע 1, לסגור את כל קוי האשראי לקבוצה, החזיר שיקים, ביטל כרטיסי אשראי, החזיר הוראות תשלום שבועיים לאחור וכן רוקן כספי פקדונות וניירות ערך בחשבונות הפרטיים של מר נירהוד ושל חברה פרטית נוספת שלו והעביר כספים אלו לחשבונות הקבוצה.

התביעה הוגשה על ידי בעל תפקיד, כלומר הנאמן בתיק פשיטת הרגל של מר נירהוד, בעוד מר נירהוד עצמו קיבל הפטר זה מכבר ובעוד בקופת הכנוס אין כספים אשר יבטיחו את הוצאות הנתבעים.

ובמילותיו של כב' השופט רון, בהחלטתו מיום 26.1.17: "הוגש הליך זה, אגב יצירת זיקה בעייתית מאוד, בין אינטרס אישי, גם אם לגיטימי לחלוטין של בעל מניות שהחברה שבבעלותו קרסה לטענתו בשל עוולות שמקורן במשיבים, לבין נושי החברה הקורסת. ובה בשעה, שבכל היתנהלות נורמלית, צריך היה האנטרס שלהם, לגיטימי גם הוא, לקבל את ביטויו במסגרת הליך שביוזמת מפרק החברה/המנהל המיוחד המופנה כלפי הצדדים השלישיים שלפי הנטען גרמו לנזק זה, בפרשתנו יצאו לתור אחר מזור באמצעות נירהוד והמנהל המיוחד לנכסיו. ניסיון בכיוון הנכון, אומנם, נעשה, אלא שהמהלך בכיוון זה בבית המשפט המחוזי מרכז לא צלח ולא מוצה. אך ספק אם ניתן ונכון לראות בהליך דנן כעין כביש עוקף לגיטימי להחלטות שחסמו את ההליך בבית המשפט דהתם...". (ההדגשות שלי - ע.ז.).

...

ספק אם היה הבנק בוחר לפעול באופן המוביל לכניסת הקבוצה לפירוק, לולא סבר כי אין מנוס מכך.

אף אם יש ממש בטענת התובע כי דין הבקשה להבחן מהבחינה הפורמאלית כבקשה לפי תקנה 519 לתקנות סד"א, הרי שקיימים שיקולים משמעותיים לסטות מהאופן הרגיל בו נבחנות בקשות בהתאם לתקנה זו. נמצא כי מתקיימים במקרה דנן שיקולים דומים לאלה הקיימים בתביעה של חברה.

אין לאפשר מעקף כאמור, גם ביחס לרכיב הערובה להוצאות וזאת למעט באשר לגובה ההפקדה, שיהא מתון יותר.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 52872-09-12 ליאון נ' סחיש ואח' בפני כבוד השופטת ריקי שמולביץ התובע רועי ליאון ע"י ב"כ עו"ד תומר שקרצי ו/או אורי שנלר הנתבעים 1. איתי סחיש ע"י ב"כ עו"ד רון דרור ו/או אופיר מנצ'ל 2. אי.אר. א.ר. הפקות (2001) בע"מ 3. בצלאל סלומון ע"י ב"כ עו"ד זיו ערוני 4. אברהם סלומן ע"י ב"כ עו"ד מרדכי כהן 5. רן לביא ע"י ב"כ עו"ד הלל איש- שלום ו/או בתיה ארד 6. ניהולים (א.ת 2009) בע"מ (בפרוק) 7. תומר ארביב ע"י ב"כ עו"ד הלל איש-שלום ו/או בתיה ארד פסק דין

לאחר חתימת הסכם המייסדים הייתה מצבת האחזקות בחברה כדלקמן: רועי - 35 מניות רגילות (17.5% ממניות החברה), ו- 17.85% מניות ניהול שהוחזקו בנאמנות על ידי איתי שהתחייב בכתב להעבירן לרועי מיד עם קבלת דרישה לכך.

אין מחלוקת כי כל אחד מהשותפים מלבד רועי וכוכבי העביר את חלקו בערבות וסיכן את כספו לשם כך. כל ההחלטות המהותיות בחברה התקבלו על ידי השותפים ורועי היה מודע לתוכנן בזמן אמת.

לטענת רועי, אין תוקף להתקשרות עם ניהולים, שכן ההחלטה לא התקבלה על ידי אספת בעלי המניות או לפחות על ידי דירקטוריון החברה, במחטף, ללא שתופו וללא ידיעתו, תוך קיפוחו כבעל מניות מיעוט, היא נוגדת את טובת החברה, מרוקנת את החברה מתוכן ומנוגדת לתנאי המיכרז עם אתרים.

איתי הצהיר כי בתקופה האמורה היה עליו להמשיך לנהל את החברה גם בחו"ל וגם בגין כך חויבה החברה בגין עלויות סלולרי גבוהות (ס' 182).

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, סבורתני כי דין טענת הנתבעים להידחות.

סיכום כאמור לעייל, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעים 1, 3 ו - 4 נהגו בחוסר תום לב, הפרו את חובת ההגינות, חובת האמונים וחובת הזהירות החלות עליהם, ושיתפו פעולה ביניהם בנוגע לחברה ולניהולים תוך שמירה על עמימות וערפל הנעשה בניהולים ובכלל זאת ההתקשרות שלה עם החברה.

לנוכח כל האמור, אני מחייבת את איתי, בצלאל ואברהם ביחד ולחוד, לשלם לרועי את הסכומים כדלקמן: בגין משיכות כספים להוצאות פרטיות מניהולים - 101,561 ש"ח בגין יתרת רווחים בניהולים 508,105 ש"ח בגין הוצאות מהחברה לעניינים פרטיים 142,980 ש"ח בגין המשכורת ששולמה לאיתי מהחברה שלא כדין 269,180 ש"ח בגין החזר 800,000 ₪ לבצלאל ואברהם ללא בסיס בדין 140,000 ש"ח בסה"כ 1,161,826 ש"ח בנוסף, אני מחייבת את איתי בלבד לשלם לרועי סך בש"ח בשווי של 23,100 ליש"ט. בהתאם לסעיף 4 (א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 ובהתאם לתקנה 4 בתקנות פסיקת ריבית והצמדה (קביעת שיעור הריבית ודרך חישובה), תשס"ג-2003, סכום זה יישא ריבית שתחושב מיום ההסכם ועד לתשלום בפועל.

עם זאת, לא שוכנעתי כי מידת מעורבותם ושיתוף הפעולה שלהם עלו כדי תרמית.

מאחר שהחברה סירבה לחתום כאמור, גם הבנק סרב לכבד את הסכם פשרה זה. לפיכך, בחודש יוני 1999 הגיש מר טיזאבי ללישכת ההוצאה לפועל בהרצליה, באמצעותו בא-כוחו עו"ד דורון צברי (להלן: עו"ד צברי), בקשה בטענת "פרעתי" לסגירת תיק ההוצאה לפועל בשל השגת הסכם הפשרה הראשון עם הבנק (ראו נספח ט' לתביעת מר טיזאבי, להלן: הבקשה בטענת פרעתי).

החברה והאחים טוענים מנגד כי מר טיזאבי השתלט על החברה, וניצל את כוחו ואת העובדה שהם לא מצויים בארץ כדי לפגוע בה, להעביר לידיו את נכסיה, ובסופו של התהליך נמכרו נכסיה לרעייתו בפרוק במחיר זול.

אולם, עצם העובדה כי חלק קטן מאד מהחוב ששולם לבנק, 162,000$, שהם 648,000 ₪, מתוך סכום של 4.454 מיליון ₪ (ראו פיסקה 115.1 לכתב התביעה של טיזאבי), שולם על ידי חברה שבבעלות אישתו של מר טיזאבי, ולא על ידי מר טיזאבי עצמו, איננה מוכיחה כי מר טיזאבי הרס בזדון את נכסי החברה על מנת לרכוש אותה בזול על שם אישתו בינואר 2000, כ-5 שנים לאחר שמר טיזאבי חדל מלשמש כמנהל של החברה.

בתצהירו כתובע (פיסקה 81) הוסיף מר טיזאבי לראשונה באותו תצהיר, שגם במגעים מאוחרים יותר שהיו בינו לבין אירג' ונורמן בנפרד, כולל בשנת 2001 (לפני הגשת התביעה הקודמת על ידי מר טיזאבי נגד האחים והחברה) אירג' ונורמן ציינו בפניו שהם עומדים מאחורי היתחייבותם להחזיר לו הכספים שהוא הוציא מול הבנק.

באופן דומה, משיכת משכורות מדי פעם בפעם אינה עולה כדי הברחת נכסים או כדי ריקון החברה מנכסיה; וחובות הארנונה שלא שולמו אינם מוכיחים מעצמם כי החברה נוהלה במימון דק או שנוסדה למטרות תרמית.

...

התוצאה לאור האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: תביעת מר טיזאבי נגד החברה בת"א 47021-12-12 מתקבלת במלואה, דהיינו על החברה לשלם למר טיזאבי סך של 6 מיליון ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ביום 24.12.12, ועד למועד התשלום בפועל.

תביעת מר טיזאבי נגד האחים בת"א 47021-12-12 – נדחית.

תביעת החברה נגד מר טיזאבי בת"א 21106-04-14 – נדחית.

באין הסכמה לחלוקה-בעין פרטנית של הנכסים, "נכס כנגד נכס", אף שהמשיבות מוכנות לקבל נכס משותף, שהרי ארבעת המבקשים לא מסכימים לקבל נכס/ים בשיתוף, היה מקום למינוי מומחה מס אחד שיבחן את השאלה המיסויית ויתן מענה ברור לשאלה באיזה מתוה נטל המס יהיה קל יותר, אם במתוה של פירוק חברה האם (והעברת הנכסים לעזבון, מהעזבון לקבוצות היורשים) או אם במתוה של מכירה לאלתר של כלל הנכסים ע"י החברה וחלוקת התמורה הכספית לשבעה חלקים בהתאם לצוו הירושה.

ואימתי ייחשב הבורר כמי שסיים את תפקידו? המבקשים סבורים כי הבורר יסיים את תפקידו מיד עם מתן ההכרעה בשאלת מתוה החלוקה, בין אם התוצאה תהא מכירת כל נכסי העזבון לצד שלישי שאז "ביצוע מכירת נכסי העזבון תעשה על ידי מנהל העזבון", ובין אם התוצאה תהא מכירת הנכסים אגב פירוק החברה.

וכן: "אינני יכול להצביע על מועד למתן פסק בוררות בעיניין חלוקת העזבון שכן הדבר תלוי גם בשיתוף פעולה עם המבקשים. אני מצדי אעשה את כל אשר לאל ידי לפעול במהירות ובחריצות כדי סיים את ההליך כולו ע"י מתן פסק בוררות לחלוקת העזבון בהקדם".(סעיף 95 לתשובה) אפשרות אחרת מרוקנת את תפקיד מנהל העזבון מכל תוכן, ועם כל הכבוד, בורר אינו אמור לעסוק במכירות או בהוצאתה לפועל של חלוקת העזבון.

...

במקום לדחותן על הסף בהחלטה קצרה המחזיקה מספר שורות, הבורר מוצא לנכון להעביר כל בקשה שכזו לסבב תגובות, להוציא תחת ידיו החלטה ארוכה ומנומקת, לעיתים מצטדקת, לעיתים מתפלמסת ("...נהפוך הוא, מי שגרם לעיכובים בהנעת ההליך הם דווקא המבקשים", "אני סבור שיש בהגשת הצעות הרכישה משום ניסיון לחתור תחת החלטת הבורר..."), לשלוח חשבון שכ"ט, להמתין שזה ייפרע ורק אז לשחרר את ההחלטה.

. האם די בכל האמור לעיל כדי "להעביר את הבורר מתפקידו" ו".

גם אז אני סבורה, בהלימה לעמדת הבורר הבאה לידי ביטוי בתשובתו, כי אף בהכרעה מעין זו יסיים הבורר את תפקידו.

הרוכשת טוענת כי כעת התברר לה, בחלוף כשנתיים וחצי ממועד החלטת האישור, כי אין טעם ותוחלת עכשוית ברכישת מניות החברה ולפיכך היא אינה מעוניינת עוד ברכישת החברה, ומכאן הבקשה שלפניי, שנועדה למנוע מהנאמן להעביר לידי סולוקס את כספי הממכר בהתאם להוראות ההסדר.

על כן עומדת לרוכשת עילת תביעה מבוססת נוכח ריקון החברה מתוכנה.

טענתה האחת והיחידה של הרוכשת הנה כי בחלוף למעלה משנתיים מהחלטת האישור, החברה "כבר לא שווה את הכסף" ששולם בעבורה על ידי הרוכשת היות וכלל הפרויקטים שלה בוצעו על ידי חברות אחרות בתקופת עיכוב הבצוע.

לא זו אף זו, במהלך הדיון מיום 22.6.2022 שקדם לאישור הסדר הנושים והסכם המכר, הבהיר הנאמן לפרוטוקול כי לחברה אין למעשה שווי אמיתי (ההדגשות אינן במקור): "עכשיו ברמה מהותית, אדוני. הנושה מחזיקה, כפי שאמר חברי, בפסק-דין חלוט מחודש ספטמבר 2016. הצדדים ניהלו מאבקים משפטיים ארוכים – גם ההליך הזה הגיע לעליון, וחזר. החברה הזאת לא פעילה משך שנים. אין לה שווי. יהודה לוי לא צריך להיות כאן, כי הוא כבר הפקיד את מלוא הכסף אצלי בחשבון נאמנות. הוא עומד מאחורי ההצעה." (עמ' 11, שור' 27-24 לפרוטוקול הדיון).

ואכן, בהחלטה לאשר את ההסדר ואת מכירת החברה לרוכשת, ציינתי כי: "לעת פעילותה עסקה החברה בתחום האנרגיה הסולארית, הגם שמזה מספר שנים אין לה כל פעילות ואין חולק כי מדובר בחברה חדלת פרעון, שביום 8.3.2020 ניתן צו מותנה לפרוקה, וביום 5.4.2020 צו הפרוק ניכנס לתוקף. למעשה, הנכסים היחידים שלה הם נסיונו המקצועי של בעל השליטה בה עמי אלעזרי (להלן: "אלעזרי"), המוניטין שלה בתחום האנרגיה הסולארית ומספר פטנטים.

...

בנסיבות אלה, אין כל עילה לביטול הסכם המכר, מה גם שבקשה כאמור לא הוגשה עד לרגע זה. עוד נזכיר כי הכלל הוא שרק במקרים חריגים ניתן לבטל מכר לאחר אישורו (ראו החלטתי בפש"ר (מחוזי ת"א) 5106-01-18 עו"ד דן הלפרט נאמן בהליכי פשיטת הרגל של החייב עודד בן זאב נ' עו"ד ארז חבר כונס נכסים ומפרק של רוביקון ביזנס גרופ בע"מ, בפסקה 40 וההפניות שם (נבו 11.11.2021)).

סיכומו של דבר – אין כל עילה להמשיך ולעכב את העברת כספי הפיקדון המוחזקים בידי הנאמן לידיה של סולוקס, כשם שאין כל עילה לאפשר לרוכשת לחזור בה מהסכם המכר.

אשר על כן, הבקשה נדחית.