במסגרת זו נידרש בית דין זה לפירוש המונח "התאריך הקובע" כמועד אשר ממנו ואילך מתגבש הפטור מתשלום פיצוי הלנה, ובאותו הקשר נאמר שם:
"פיצוי הלנה מכוח חוק הגנת השכר, באים להרתיע מעביד מהלנת שכר עובד - הם באים לעשות את ההלנה ללא כדאית מבחינה כספית; הם אינם ריבית או פיצוי על נזק במשמעות החוזית או בנזיקין; הם למעשה פיצויםin terrorem. משכך הדבר, קל לעמוד על המניע אחרי סעיף 19(א) לחוק הגנת השכר: עת מדובר במעביד, במקרה שלנו - אגודה שיתופית - שהיא על סף פירוק, והראיה להיותו במצב כזה היא בכך שתוך ששה חודשים אכן יגיעו לפירוק, ההנחה היא שמצבו הכלכלי היה כזה שאי תשלום השכר במועד לא היה נימנע על ידי ה"סנקציה" של פיצוי הלנה ואולי הניחו מראש, כי במצב כזה מאליו מיתקיים האמור בסעיף 18 לחוק, כי אי תשלום שכר במועד "בגלל נסיבה שלמעביד לא הייתה שליטה עליה" שימש עילה לביטול פיצוי הלנה.
כאשר נימנע המעביד מלשלם את השכר בשל קשיים כלכליים עלולה הטלת פיצוים עונשיים להביא להתמוטטותו הכלכלית שתגרום לכך שהעובדים ישארו ללא עבודה.
...
#_ftn1 המדינה, שלא נמנתה על הצדדים בתובענה בבית-הדין האזורי ובערעור לפנינו, הצטרפה לדיון שנועד בבג"ץ, אשר פסק ביום 28.9.2004 כך:
"לאחר ששמענו את טענות בעלי הדין, ובהסכמתם, אנו מחליטים על החזרת העניין לבית-הדין הארצי לעבודה. מטרת ההחזרה הינה לאפשר לבית-הדין, על רקע פסק-הדין שניתן על ידו ביום 9.9.04, להתייחס לטיעוני המדינה אשר עניינה ועמדתה לא היו בפניו בעת הדיון בסוגיית הלנת שכרם של העובדים בעיריית לוד. התייחסות לעמדת המדינה כאמור תאפשר בחינה כוללת של העניין והשלכותיו על כלל הרשויות המקומיות, ועל המגעים המתנהלים עתה במישור הציבורי בין הגורמים בכל הנוגע לתשלום שכר העובדים ברשויות המקומיות. כן ניתן יהיה להתייחס לטענות בעלי הדין האחרים בהקשר לעמדת המדינה כאמור, ולהעריך פעם נוספת את היבטיה השונים של הסוגיה על רקע טיעונים כאמור".
בהתאם, נועד לפנינו דיון חוזר בערעור, הוא מושא דיוננו כיום, לאחר שהמדינה הגישה עמדתה לפנינו במסגרת התייצבות היועץ המשפטי לממשלה, על פי סעיף 30(א) לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט-1969.
בנסיבות אלה, המסקנה המתבקשת היא שגרעון העירייה אינה גזירה משמים, וכי ניתן היה למנוע את ההידרדרות אליה הגיעה העירייה, או לפחות לצמצמה בצורה ממשית, על ידי התנהלות אחרת.
היא משמשת מורה דרך למעסיקים אחרים, לבל ינהלו את עסקיהם בצורה רשלנית, שתפגע בסופו של דבר בעובדיהם, שנתנו את חלקם, מלאו את חובתם ולא קבלו את התמורה לה הם זכאים.
סוף דבר
עמדת המדינה נדחית.
