פיצול תביעות בבית הדין לעבודה

על כן, בית המשפט קבע כי במצבים מעין אלה, על רקע סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה (המוגבלת רק לעניינים המפורשים בחוק בית הדין לעבודה), אין מנוס מפיצול הדיון, כך שעילות התביעות שבסמכות בית הדין לעבודה יתבררו בבית הדין לעבודה ואילו יתר העילות יתבררו בבית המשפט האזרחי.

...

על כן, בית המשפט קבע כי במצבים מעין אלה, על רקע סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה (המוגבלת רק לעניינים המפורשים בחוק בית הדין לעבודה), אין מנוס מפיצול הדיון, כך שעילות התביעות שבסמכות בית הדין לעבודה יתבררו בבית הדין לעבודה ואילו יתר העילות יתבררו בבית המשפט האזרחי.

לסיכום הדברים, טענות התובעת לעניין עוולת לשון הרע דינן להתברר בבית הדין האזורי לעבודה.

ולכן בנגוד לעמדת המדינה לפנינו, ייתכנו מקרים בהם יהא צורך לפצל את התביעה כך שחלקה ידון לפני בית הדין לעבודה, וחלקה יידון לפני בית המשפט לעניינים מנהליים (ראו למשל את הנפסק בעיניין בן שאנן).

...

כללם של דברים, הבקשה לסילוק על הסף מתקבלת באופן חלקי.

עילות התביעה שעניינן תשלום שכר עבודה ודמי ביגוד מצויות בסמכותו של בית הדין ולגביהן הבקשה לסילוק על הסף נדחית.

לנוכח תוצאת הדברים, ולא בלי היסוס, החלטנו שכל צד יישא בהוצאותיו.

עמדה על כך חברתי, השופטת ד' ברק-ארז, בעיניין רוחם, בפיסקה 35: "מצב דברים שלישי שמוביל בהכרח לפיצול ההיתדיינות מיתמקד במקרים שבהם הדבר נובע מזהות הצדדים. כך למשל, פיצול הדיון בין בית הדין לעבודה לבין בית המשפט האזרחי הופך לא אחת למחויב המציאות מקום בו תביעה בין עובד למעסיק שעילותיה מבוססות על יחסי העבודה כוללת גם בעלי דין נוספים שלא מיתקיים בעיניינם מבחן 'זהות הצדדים' של עובד ומעסיק" (ההדגשה במקור – י"ע).

...

אקדים ואומר כי באתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל.

וראו למשל, את האמור ברע"א 2060/19 בית אריזה לפרחים נ' פנדלר (27.5.2019), בפסקה 22: "באשר למשיבה, הרי שאומנם מדובר במתחרה של המבקשת, אשר אין חולק כי בשום שלב לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק בינה לבין המבקשת. משכך, במקרה הרגיל, אין אפשרות לנהל נגדה תביעות בבית הדין לעבודה [...]. יחד עם זאת, בענייננו צירופה של המשיבה להליך הוא אך ורק על מנת לקבל גם נגדה סעדי ציווי, על בסיס הטענות כי היא סייעה ושידלה להפרת החובה על ידי העובד, ועשתה שימוש ביודעין בסודות המסחריים שגזל. ביחס לעילות מסוג זה קיימת סמכות לצרפה להליך המתנהל בבית הדין לעבודה נגד העובד לשעבר (המשיב), אשר נטען כי הפר את חובותיו כלפי המעסיק לשעבר (המבקשת) וגזל את סודותיו המסחריים [...]. לאור קיומה של סמכות זו, צדק בית המשפט כשנמנע מפיצול שלא לצורך של ההליך המשפטי, וחלף זאת הורה על העברת הדיון בכללותו לבית הדין האזורי לעבודה. ודוק, לעיתים אין מנוס מפיצול הדיון בין שתי ערכאות משפטיות שונות, לאור כללי הסמכות המורים כי עניין אחד הוא בסמכות ייחודית של ערכאה אחת ועניין אחר בסמכות ייחודית של ערכאה אחרת [...]" (ההדגשות הוספו – י"ע).

אם כן, הערעור מתקבל.

על כן, לפני המבחנים של זהות הצדדים ומבחן העילה שנקבעו בעיניין רוחם, ובהתאם לפסיקת בית המשפט בעיניין אליעזר, שם בית המשפט העליון אישר כי יש לפצל התביעות בין הערכאות משנקבע כי בית הדין לעבודה לא ידון בתובענות שעילתן בפקודת הנזיקין.

...

לאחר יישום הכללים הנ"ל על המקרה שבפנינו, ולאחר בחינת מהות עילת התביעה במובנה הרחב בהתאם לניסוח של כתב התביעה, אני סבורה כי על אף שהתובע טוען שמדובר בטענות נזיקיות, מבחינה מהותית מדובר בעילות שהן במישור החוזי שיסודן ביחסי עובד מעביד ובמישור הביטחון הסוציאלי.

אך אני סבורה כי כל פסק דין שניתן בהיעדר סמכות בטל מעיקרו וחסר תוקף משפטי (ראו: עניין מנורה), על כן אין מנוס מפיצול הדיון כאמור.

סוף דבר בנסיבות אלה, התביעה כנגד הנתבע 1 נמחקת בשל העדר סמכות עניינית, וככל שהתובע עומד על תביעתו זו – יגישה לבית הדין האזורי לעבודה.

עוד נקבע בעיניין זליג כי (הדגשה נוספה, כאן ומכאן ואילך, מ.ק) – "אם וככל ובחינתן של עילות התביעה השונות על פי המבחן הדו שלבי לעיל מביאה לתוצאות שונות מבחינת הסמכות העניינית אזי אין מנוס מפיצול התובענה. משמע, עניינים המצויים בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה – שכן התובענה באה בגדר סעיף 24 לחוק ואינה כרוכה בהכרעה באחד העניינים המנויים בסעיף 93א לפקודה - ידונו בפניו. ואילו, עניינים שאינם מצויים בסמכותו של בית הדין לעבודה – שכן ההכרעה בתובענה כרוכה בהכרעה באחד העניינים המנויים בסעיף 93א לפקודה – ידונו בפני בית המשפט לעניינים מנהליים.

...

עוד נקבע בעניין זליג כי (הדגשה נוספה, כאן ומכאן ואילך, מ.ק) – "אם וככל ובחינתן של עילות התביעה השונות על פי המבחן הדו שלבי לעיל מביאה לתוצאות שונות מבחינת הסמכות העניינית אזי אין מנוס מפיצול התובענה. משמע, עניינים המצויים בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה – שכן התובענה באה בגדר סעיף 24 לחוק ואינה כרוכה בהכרעה באחד העניינים המנויים בסעיף 93א לפקודה - ידונו בפניו. ואילו, עניינים שאינם מצויים בסמכותו של בית הדין לעבודה – שכן ההכרעה בתובענה כרוכה בהכרעה באחד העניינים המנויים בסעיף 93א לפקודה – ידונו בפני בית המשפט לעניינים מינהליים.

מסקנה זו אף תואמת את הפרשנות המרחיבה לסעיף 93א לפקודת המשטרה אותה אימץ בית משפט זה (ראו, למשל, בג"ץ 2620/12 סלאמה נ' השר לבטחון פנים, [פורסם בנבו] פסקה 4 (11.6.2012)).