פיצול סעדים: מועד הגשת בקשה

במצב כזה הרי שבמועד הדיון ובמועד הגשת הבקשה לפיצול סעדים הפוליסה כבר חודשה (אם אכן חודשה ואם אכן התייקרות אפשרית נקבעת בהיתעלם מהרכב עצמו שכבר נמכר באותה עת).

...

מרכיב זה מושפע, באופן רגיל, גם מאופן התיקון ובהיעדר תיקון ובהתחשב בכך כי ממילא לא ניתן להפריד, לנוכח סכום המכירה, בין הנזק לבין ירידת הערך בהקשר של הסכום בו נמכר הרכב אין מקום לפיצוי בגין ראש נזק זה והתביעה בגינו נדחית.

לפיכך, סבורני כי הנזק הישיר שנגרם לתובע הינו סך של 5,254 ₪ ולא כפי שנתבע.

סיכומו של דבר לנוכח האמור אני מקבל את התובענה בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סך של 4,203 ₪ בגין ההפסד שנגרם בעת מכירת הרכב.

ככל שהנתבעת סברה כי ההחלטות מיום 12.1.23 ומיום 14.2.23, התירו הגשת בקשה לפיצול סעדים במועד מאוחר יותר, הרי מעת שניתנה ההחלטה מיום 23.3.23, במסגרתה קבעתי כי אין מקום להדרש לבקשה לפיצול סעדים, היה על הנתבעת להגיש הליך ערעורי על החלטה זו. למיטב הידיעה, הנתבעת לא עשתה כן, ורק בחלוף כימעט חודשיים הגישה את הבקשה דנא להארכת מועד.

...

בנימוקי הבקשה להארכת מועד, מתנצחת הנתבעת כאמור עם נימוקי החלטתי מיום 23.3.23.

בפרט נכון הדבר שעה שרק בעקבות נימוקי החלטתי מיום 23.3.23 הבינה הנתבעת כי איחרה את המועד להגשת בקשתה, כך שבוודאי שאין לומר כי טעמי האיחור נעוצים בנסיבות חיצוניות שאינן בשליטתה או אף בטעמים סובייקטיביים שהיו מנת חלקה, אלא ברצונה לבצע 'מקצה שיפורים' על רקע ההחלטה שניתנה.

לפיכך, נטען כי מאחר שהתביעה שכנגד שהגישה היא תביעה לאכיפת הסכם, מתעורר החשש שמא לא יהא בידה להגיש תביעה כספית נגד התובעים בעקבות תוצרי הליך זה. ואולם, לבד מן הטעמים שפורטו לעיל, סבורני כי מאחר שסעד האכיפה הוא במהותו סעד לצו עשה, עדיפה היא הגישה האחרת בפסיקה לפיה סעד אכיפה שקול כסעד הצהרתי המאפשר לתבוע מאוחר יותר, בכפוף לדיני ההתיישנות, גם סעד אופרטיבי הנובע מאותה עילה בלא צורך בקבלת היתר לפיצול סעדים.

כן טענה הנתבעת כי חלף המועד להגשת בקשה לפיצול סעדים.

...

המסקנה היא שניתן בזה צו עשה למנות את התובע לחובל גוררת.

סוף דבר : ניתן בזאת צו המורה לנתבעת למנות את התובע כחובל גוררת בשורותיה.

לאור התוצאה והנסיבות הכלליות הקשות, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט והשתתפות בשכר טרחה בסך 50,000 ₪.

תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (שחלה בעניינינו לאור מועד הגשת הבקשה לפיצול סעדים) אינה מתירה פיצולו של סעד בודד לתביעות שונות (ראו: סעיף 8 לרע"א 7617/21 מ.ע.ג.ן יעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' מ.ר.ר.ג. יזמות בע"מ [פורסם בנבו, 8.8.2022]), ולכן דין הבקשה להדחות.

...

לפיכך, על אף שבפועל טענות הנתבעים נדחו ונוצר מעשה בי - דין, אני סבור שיש להציע, בזהירות המתבקשת, שאם תבחר התובעת בעתיד לנהל הליך פינוי נוסף, היא תשקול שנית את עמדתה בעניין המגרשים שלא שונה ייעודם.

משכך, דין טענה זו להידחות.

סיכום סוף דבר, התביעה נדחית.

מכאן, כי יש לידון בבקשת התובע לפיצול סעדים, בהתאם לתקנה 26(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב- 1991, שזו לשונה: "תובע שלא כלל בתובענה את כל הסעדים להם הוא זכאי בשל אותה עילה, לא ייחשב כמי שויתר עליהם והוא יהיה זכאי לתובעם ובילבד שקבל על כך רשות מבית הדין לא יאוחר ממועד הגשת התובענה הנוספת; בדונו בבקשה למתן רשות כאמור, יתחשב בית הדין באלה:

...

בעקבות פסק הדין הגיש התובע ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 26637-01-22) וביום 12.7.22 ניתן פסק הדין בערעור בו נקבע כי התיק יושב לקיום דיון בבית הדין האזורי, כדלקמן: "2. לאחר שבחנו את טענות הצדדים הן בעל פה והן בכתב, הננו סבורים כי היה מקום שבית הדין האזורי בנסיבות אלה ובטרם ידחה את הבקשה לפיצול סעדים, יקיים דיון, לרבות שמיעת עדויות וקבלת ראיות בשאלות העולות מהבקשה ולא לסלק על הסף מבלי לקיים דיון כלל. יודגש כי בית הדין עצמו סבר בהחלטתו מיום 21.06.21 כי יש מקום לדון בטענות הסף של הצדדים לגופן. חשוב לציין כי בהליך הקודם לתובענה שהוגשה על ידי המערער מושא ההליך שלפנינו, המשיבים לא הגישו כתב הגנה ולכן ניתן פסק דין בהיעדר הגנה מבלי נשמעו הצדדים גם בתובענה הראשונה.

בנסיבות אלה, אין מנוס מלקבוע, שוב, כי לא ניתן לאפשר לתובע לפצל סעדיו לאור ההלכה הפסוקה בהקשר זה, כפי שנקבעה בעניין איפראימוב, בזו הלשון: "נסיבות המקרה הנדון, גם בהנחה שחלה תקנה 26(ג) וניתן לבקש פיצול סעדים, בין במסגרת ההליך הראשון ובין במסגרת ההליך הנוכחי (דבר שלא נעשה על ידי המערער), לא היה מקום להתיר פיצול סעדים. זאת, נוכח העובדה כי כבר בעת קדם משפט בהליך הקודם, בטרם הוגשו ראיות בתיק, היה המנוח חולה מאד והוכר כנכה 100% על ידי המוסד לביטוח לאומי. בנסיבות אלה, היה נכון יותר שהמנוח יתקן את כתב התביעה ויתבע פיצוי בגין אבדן פנסית נכות במסגרת ההליך הראשון". אף בפסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בעניין שון דוד, אליו הפנה התובע, אין כדי לסייע לו. ראשית, אין המדובר בפסיקה מחייבת, ושנית, וחשוב מכך, בעניין שון דוד התקבלה בקשת התובע למחוק מתביעתו המקורית את הסעד הנוגע להפרת החובה לבטחו בביטוח פנסיוני ורק לאחר מכן התקבלה בקשה למתן היתר לפיצול סעדים.

סיכומו של דבר, על אף ההבנה למצבו של התובע ולהשלכת הכרעתנו מתקבלת הבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת השתק עילה.

בהתאם להלכה הפסוקה המחייבת בהקשר זה אין מנוס מדחיית הבקשה לפיצול סעדים.