פיצול סעדים לפי תקנות סדר הדין האזרחי החדשות

בין לבין, בתאריך 12.11.2020, הגיש התובע בקשה לפיצול סעדים – שאושרה בהתאם להחלטתי מתאריך 20.12.2020 והמחלוקת בעיניין הסעדים שבקש התובע לפצל יישקלו במסגרת ניהול ההליך.

לאור חשיבות הדברים, יובא הציטוט באריכות (הדגשות אינן במקור, י.כ.): "שעה שנטענת טענת חיסיון לגבי שאלה או מיסמך, הן לפי תקסד"א הישנות והן לפי תקסד"א החדשות, רשאי ביהמ"ש לעיין במסמך כדי להחליט אם יש ממש בטענה זו. ביהמ"ש מבהיר כי התקנות עושות אמנם שימוש במילה "חיסיון", אולם ההלכה הפסוקה נוהגת לפרש את סמכותו של ביהמ"ש בהרחבה אף מעבר לגבולות החיסיון.

פסיקה זו יפה גם לגבי סמכות ביהמ"ש לפי תקנה 59(ב) לתקנות החדשות.

העיון שמוסמך ביהמ"ש לבצע מאפשר לו לעמוד, בין היתר, על הנזק העלול להגרם עקב חשיפת המסמך; התכליות שביסוד הכנת המסמך; והחשוב לענייננו – על חשיבות המסמך עבור בעל הדין מבקש העיון ועל התועלת הגלומה בו. במילים אחרות, באמצעות השמוש בתקנות אפשר למצוא איזון בין האינטרסים הנוגדים ולתת ביטוי לקולו של מבקש העיון שאינו חשוף למסמך" ובהמשך: "על מנת להורות על עיון במסמך פלוני נידרש מבקש העיון להוכיח כי המסמך רלוואנטי לבירור התביעה, או למצער כי קיים יסוד סביר להניח כי הוא רלוואנטי לבירורה (וראו: רע"א 5823/20 ‏פלונית נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 9 (23.11.2020); רע"א 1625/17 פלוני נ' מדינת ישראל – ביה"ח ברזילי אשקלון, [פורסם בנבו] פסקה 6 (5.3.2017) (להלן: עניין ביה"ח ברזילי)). מקום בו נמצא כי אין רלוואנטיות למסמך הנידון, אין מקום להורות על גילוי ועיון בו (רע"א 4627/14 פז חברת נפט בע"מ נ' דיעי, [פורסם בנבו] פסקה 8 (10.11.2014) (להלן: עניין פז)). הראציונאל העומד ביסוד תפישה זו הוא כי מטרת-העל של הליכי הגילוי והעיון היא חקר האמת, ואילו מיסמך שאינו רלוואנטי לבירור מחלוקת עובדתית בהליך אינו נחוץ לבירור האמת (וראו: י' עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 59 (2021) (להלן: עמית – חסיונות ואינטרסים מוגנים)). כפועל יוצא מכך, הכרעה בשאלת רלוואנטיות המסמכים תיעשה בשלב הראשון ולפני בירור טענות אחרות הנוגעות לגילוי המסמכים ולעיון בהם (ראו למשל: רע"א 5906/19 פלוני נ' לאומית שירותי בריאות, [פורסם בנבו] פסקה 11 (5.11.2019); עניין פז, פסקה 8).

חשיבותו של גילוי רחב ככל האפשר של כלל המסמכים המצויים בידי הצד הנגדי, ככל שיש להם קשר עם התביעה המתבררת – רחבה כל כך שהיא אף מאפשרת גמישות מסוימת בנוגע לסדרי הדין באשר לקבילותם של המסמכים הללו, במידה ויש בהם כדי לסייע לחקר האמת וליבון המחלוקות הקיימות (בעיניין זה ראו למשל: רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי אזולאי, מט(4) 54, 60 (1995); רע"א 8290/01 איזוטופ נ' דן רנט א-קאר בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 22.8.2002), י.כ.).

...

מסמכים שיועברו לעיון הנתבעת ישנם מסמכים שבית הדין מצא כי יש להעבירם ישירות לנתבעת, על מנת לייעל את הדיון ועל מנת לנסות להגיע לפתרון המחלוקות בין הצדדים.

סוף דבר הנתבעת תפעל להעברת המידע והצווים הרלוונטיים לצדדים שלישיים המחזיקים במידע, על מנת לקדם את ההליך בהתאם לסד הזמנים שפורט.

נוכח העובדה כי נדרשת שהות הן לקבלת המידע והמסמכים ואף לשם בחינת המידע שיתקבל על ידי בית הדין, לא ניתן יהיה לקיים את דיון ההוכחות במועד שנקבע, בתאריך 13.12.2021, ועל כן, אני מורה על ביטולו.

" בפסק הדין קבע בית משפט קמא (בפִסקה 104): "לא מצאתי להעתר לבקשה. התובעים בתביעתם טענו לאי התאמות וסעדיהם כללו, בין היתר, פיצויים בגין עוגמת נפש והפסד ימי עבודה – היינו, תביעתם כללה נזקים לא ממוניים ועל כן איני סבורה כי יש להתיר תביעה נפרדת לנזקים לא ממוניים, מקום שבו אלו נדונו והוכרעו בתביעה זו." לא ראינו כל הצדקה לעתירתם של המערערים להיתר לפיצול סעדים (לפי תקנה 45 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; בתקנות החדשות משנת התשע"ט-2018) סוגיית פיצול הסעדים קבועה בתקנה 25(ב)).

...

כמו כן, כאמור לעיל, אנו מורים על דחיית בקשת המערערים להבאת ראיה נוספת.

נוכח דחיית הערעור, אנו מחייבים את המערערים, ביחד ולחוד, לשלם למשיבות שכר טרחת עו"ד בגין הליך הערעור בסכום כולל של 8,000 ₪ (כולל מע"מ).

אנו מורים שהערובה בסך 25,000 ₪ שהפקידו המערערים במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט קמא, תעוכב בשלב זה בקופת בית המשפט, ותחול עליה תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

לבסוף, מבוקש לאפשר לתובעים פיצול סעדים לשם הגשת תביעת נזיקין כנגד המבקשת, בשל העובדה שגרמה לעיכוב בקבלת הלווי הבנקאי.

בימ"ש קובע שם את הכללים הבאים ומבהיר כי אכן בהתאם לתקנה 38 הנ"ל (שהושמטה מהתקנות סדר הדין האזרחי, התקנות החדשות), ולפיה אם מת בעל דין או שפשט את הרגל רשאי בית המשפט להורות - אם ראה צורך בכך לשם יישוב מלא של כל השאלות הכרוכות בדבר - כי מנהל העיזבון, או היורשים או הנאמנים או חליף אחר של בעל הדין, כולם או מקצתם, יהיו לבעלי הדין.

...

לגישה זו מצטרף גם פרופסור י' ויסמן המציין בהקשר זה כי: סבורים אנו כי מן העובדה שהחוק קובע שרישום הסכם שיתוף מביא לכך שהוא תקף כלפי צד שלישי, אין ללמוד את המשפט ההפוך, כי באין רישום אין ההסכם עשוי להיות תקף כלפי צד שלישי, מכוח דוקטרינות אחרות, כגון מניעות, תום לב, שימוש לרעה בזכות (יהושע ויסמן דיני קנייין בעלות ושיתוף 213 (1997)).

מקובלת עליי, אפוא, מסקנתה של השופטת ברק-ארז כי במקרים מתאימים היעדר רישום אינו שולל את תוקף ההסכם כלפי צד שלישי (פסקה 34 לחוות דעתה), וכזה הוא המקרה שלפנינו.

הא ותו לא. סוף דבר לאור האמור, ובשים לב לקביעותיי בדבר הצורך במחיקתו של התובע מס' 2 מההליך, והרציונל שלפיו יש לצרף את יורשי המנוח להליך ולא ניתן להסתפק בתביעה מכוחו של ייפוי כח של המנוח שהלך לעולמו, וכן נוכח קביעתי בדבר תוקפו של הסכם השיתוף התקף והמחייב מיום 3.7.2001, אני קובע כי דין התביעה להיות מסולקת על הסף.

הבקשה בכתב התביעה ביקשה התובעת היתר לפצל סעדיה לפי תקנה 25 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות).

"על פי התקנות הישנות, התובע היה רשאי להגיש בקשה לפיצול סעדים כל עוד ההליך הראשון תלוי ועומד, קרי עד למועד מתן פסק הדין בתובענה הראשונה. תקנה 25 לתקנות החדשות מקדימה את המועד שבו על בית המשפט להכריע בבקשה לפיצול סעדים לקדם המשפט" (יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 199-198 (2023)); אם כי עדיין שמורה האפשרות לידון בבקשה לפיצול סעדים, בנסיבות המתאימות, גם בשלבים מאוחרים יותר (שם, בעמ' 199).

...

ומה בין המקרה הראשון למקרה השני? במקרה הראשון ניתן יהיה לשקול ביתר חיוב להיעתר לבקשות לפיצול סעדים, במיוחד כשההכרעה בסעד האחד היא פשוטה יחסית, ואילו הכרעה בסעדים האחרים היא מורכבת ומסובכת.

אך גם אם לא היה נתבע סעד הפיצויים בהליך הראשון, עדיין היה קושי להיעתר לבקשה לפיצול, שעה שברור שתביעה כספית תוגש בעתיד.

בנסיבות אלה הכף נוטה לטובת הפיצול וכך אני מורה.

הנתבעים טוענים, כי דין הבקשה לפיצול סעדים להדחות על הסף, בשל השהוי הניכר שדבק בה, מאחר שלא צורף לה תצהיר כדין, ומאחר שהבקשה לא צוינה ברשימת הבקשות לפי תקנה 49(ג) לתקסד"א עובר למועד ישיבת קדם המשפט הראשונה שהתקיימה ביום 6.06.23, כמו-גם, לא ברשימה שהוגשה בשלב מאוחר יותר על-ידי התובעים ובאיחור, רק ביום 15.08.23.

עיכוב זה עומד, כאמור, בנגוד למסגרת הזמנים הקבועה בהוראות תקנה 25(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, במסגרתה הוקדם מועד ההכרעה בבקשות לפיצול סעדים, כמו גם לכוונת המחוקק – אשר ביקש לחייב את התובע לגבש החלטה בדבר אופן ניהול ההליך כבר בתחילתו [ראו: בדברי ההסבר לתקנות 24 עד 26 לתקסד"א].

לבסוף, אוסיף ואציין, כי לעניות דעתי, תוצאה זו, האוסרת על פיצול של סעד כספי בגין נזק ממוני ולא ממוני, הולמת גם את עקרונות היסוד של תקסד"א החדשות, ובהן מחוקק המשנה הדגיש את האנטרס הצבורי ב"חסכון במשאבי זמן ועלות" (תקנה 5).

...

הנתבעים טוענים, כי דין הבקשה לפיצול סעדים להידחות על הסף, בשל השיהוי הניכר שדבק בה, מאחר שלא צורף לה תצהיר כדין, ומאחר שהבקשה לא צוינה ברשימת הבקשות לפי תקנה 49(ג) לתקסד"א עובר למועד ישיבת קדם המשפט הראשונה שהתקיימה ביום 6.06.23, כמו-גם, לא ברשימה שהוגשה בשלב מאוחר יותר על-ידי התובעים ובאיחור, רק ביום 15.08.23.

אין בידי לקבל את טענת התובעים לעניין אי חלותה של תקנה 49 לתקסד"א על בקשה לפיצול סעדים המוגשת מכוח תקנה 25(ב) לתקנות.

"כידוע, הדין מותיר לבית המשפט שיקול דעת לתת היתר לפיצול סעדים, באופן שבגין אותה עילת תביעה יהיה הנפגע רשאי להגיש שני הליכים משפטיים נפרדים שכל אחד מהם עוסק בסעד שונה (כגון תביעה לאכיפה ותביעה לפיצויים); ואולם, אין הדין מאפשר לבית המשפט לתת היתר לפיצול הסעד, דהיינו לאפשר ניהול שני הליכים נפרדים בגין אותה עילה תביעה אשר במסגרתם נתבעים שני חלקים של אותו סעד משפטי (ראו גם: ע"א 532/86 המועצה לייצור ולשיווק של פרחי נוי נ' פרחי שומרון סלע בע"מ, פ"ד מג(1) 252, 257 (1989); ע"א 2035/03 לב יסמין בע"מ נ' ת.ג.י. בע"מ, פ"ד נח(6) 447, 456 (2004); רע"א 6581/19 קבוצת שיא ניהול פרויקטים בע"מ נ' קוסטינר, פסקה 13 (5.4.2020))." (פס"ד מ.ע.ג.ן.) אין בידי לקבל את טענת התובעים, לפיה טרם התגבשו מלוא נזקיהם, ממוניים ולא ממוניים, כאחד, כתוצאה מהסגת הגבול של הנתבעים לשטחם.

סוף דבר הבקשה לפיצול סעדים - נדחית.