פיצול דיון בתביעה חלופית לפי חוק הפלת"ד ופקודת הנזיקין

בכתב התביעה, טען התובע לשתי עילות תביעה חלופיות: עילה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], בגדרה טען כי הנתבעות הפרו חובות זהירות כלפיו ועוולו בעוולת רשלנות וכן טען להפרת חובות חקוקות; ועילה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק פלת"ד).

בשל עילות התביעות השונות, שמכתיבות סדר דין שונה להוכחת שיעור הנכות הנטענת על ידי התובע, בהחלטתי מיום 19.7.2020 הוריתי על פיצול הדיון באופן שתחילה יידונו כל השאלות השנויות במחלוקת למעט שאלת הנזק.

משכך, אין עוד צורך להכריע בתביעה נגד נתבעות 1 ו- 2 שמבוססת על עילות מפקודת הנזיקין ונותר איפוא לידון בעילה לפי חוק פלת"ד. דיון הכרעה לאחר שראיות הצדדים הונחו לפניי ושמעתי את סיכומי הטענות, הגעתי לכלל מסקנה שדין התביעה להדחות, הן בעילתה לפי פקודת הנזיקין (לאור הסכמת הצדדים) והן בעילתה לפי חוק פלת"ד. נימוקיי למסקנה זו יובאו להלן.

...

התוצאה המסקנה המתבקשת היא שדין התביעה להידחות על שתי עילותיה, העילה לפי חוק פלת"ד והעילה לפי פקודת הנזיקין.

אשר על כן, אני מחליט לדחות את התביעה.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת 4 שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪.

דין הבקשה להדחות אף לגופו של עניין, מאותם הנימוקים המפורטים בהחלטה מיום 20.5.20, הדוחה את בקשת התובע לתיקון כתב-התביעה על דרך של הוספת מר י. כנתבע נוסף, משעילות התביעה החלופיות, בנסיבות הקונקרטיות, האחת לפי חוק הפיצויים והשנייה לפי פקודת הנזיקין, אינן יכולות לדור בכפיפה אחת, שהרי הנפקות בהעלאתן יחד אינה אלא העלאת שתי גרסאות עובדתיות סותרות.

ניתן לפצל גם את התביעה הנוספת אשר הוגשה מכוח עילת הפקנ"ז לחבות ונזק, כך שהבירור בשתי התובענות יוותר מצומצם בסוגיית החבות בלבד.

לטענת המבקש במסגרת סעיף 9 לתצהיר, שצורף לבקשה לסילוק על הסף, טען מר נ. י. כי המשיבה 2 היא זו שנהגה באופנוע ולא המבקש ומטעם זה ומאחר ומדובר בתאונת דרכים לפי החוק, דין התביעה כנגדו להדחות על הסף בשל ייחוד העילה.

יתרה מכך, מאחר ובתביעה מכוח הפקנ"ז טרם החל הדיון, ניתן להפנותו לאותו מותב שדן בתביעה מכוח הפלת"ד ואזי אין כל חשש מהכרעות סותרות ויש בכך משום ייעול ניהול ההליך שכן אותו מותב כבר מכיר את הנסיבות.

...

טענות המשיבה 1 דין הבקשה להידחות אם מן הפן הפרוצדוראלי ואם מן הפן המהותי.

מקובלת עליי מסקנתו של בית משפט קמא כי איחוד הדיונים יביא לסרבול ועיכוב התובענה המתנהלת מכוח החוק ויביא בהכרח להשגת ההליך בתביעה זו אחור.

לאור כל האמור לעיל, אין ההחלטה עונה לאותם מקרים חריגים שבהם יש מקום להתערב בהחלטות מעין אלו.

סוף דבר בקשת רשות הערעור נדחית.

התובע הגיש תביעתו בעילות חלופיות, הן בעילה לפי חוק הפלת"ד הן בעילה לפי פקודת הנזיקין.

הצדדים חלוקים בנוגע לנסיבות היתרחשות התאונה, ובשאלה האם מדובר ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפלת"ד. בהחלטה מיום 18.6.19 הוריתי על פיצול הדיון, באופן שנשמעו, ראשית, ראיות בשאלת סיווג הארוע כתאונת דרכים אם לאו.

...

בענייננו, איני מקבל את טענת התובע כי נפגע בעת "ירידה" מן המשאית.

אני מניח כי כוונתו של התובע בהליכתו לאחור היתה אכן בסופו של דבר להעמיד את העגלה על הרמפה במפלס ארגז המשאית ואז לרדת באמצעותה מן המשאית אולם פעולה זו כלל לא החלה משום שהרמפה לא היתה במפלס הארגז בעת הנפילה.

לפיכך, אני סבורה כי יש להוסיף למבחן הטכני האמור, הבוחן אם הפעולה הנדונה מצויה בתוככי מתחם השימוש ברכב או מחוצה לו, אף מבחן מהותי, במסגרתו אציע להחיל את שני התנאים המצטברים אשר נקבעו בעניין ינטל לגבי "נסיעה" ברכב, אף על פעולות ה"כניסה" לתוך רכב וה"ירידה" ממנו.

אציין כי התביעה של התובע הוגשה בעילות חילופיות: בעילה בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), כנגד הנתבעת מס' 5 – מבטחת הרכב מסוג משאית מנוף, כנגד הנתבע מס' 4 – הנהג ומפעיל המנוף וכנגד הנתבעת מס' 6 – קרנית, לאור טענת הנתבעת 5 להיעדר רישיון נהיגה מתאים למפעיל המנוף; לחילופין ככל שייקבע כי הארוע הנ"ל אינו בגדר "תאונת דרכים", בעילה לפי פקודת הנזיקין, כנגד מעבידו של התובע – הנתבע מס' 1, המבטחת הראל – נתבעת מס' 2, הקבלן הראשי באתר והבעלים של המנוף – נתבע מס' 3, וכנגד הנתבע מס' 4 – הנהג ומפעיל המנוף וזאת בגין רשלנותם והפר חובות חקוקות בארוע הנ"ל. בכל הקשור לעילה לפי חוק הפלת"ד, הגישה קרנית הודעה לצדדים שלישיים כנגד הבעלים ומתיר השמוש ברכב עם המנוף והנהג המפעיל המנוף, לשיפוי או הישתתפות בגין כל סכום שתחויב לשלם לתובע, בעקבות התאונה.

אציין כי מאחר וכתב התביעה כלל עילות תביעה חלופיות כאמור, הדיון בתיק פוצל ותחילה הוריתי כי תדון שאלת סיווג הארוע, דהיינו, האם מדובר בתאונת דרכים עליה חל חוק הפלת"ד ואם ישנה עילה לחייב את קרנית לפצות את התובע ככל שייקבע כי מדובר בתאונת דרכים, כאשר השאלה אם קיימת אחריות נזיקית תדון ככל וייקבע שאין מדובר בתאונת דרכים.

...

נוכח האמור ונוכח השלב הדיוני בו מצוי ההליך, דין הבקשה להידחות.

על פי החלטה שנתנה ביום 30/11/20 פוצל הדיון בתביעה ובאופן שבשלב הראשון תדון סוגיית סיווג התאונה ובגדרו יש להכריע האם מדובר בארוע העונה להגדרת "תאונת דרכים", כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה -1975 (להלן: "חוק הפלת"ד" או שמא עסקינן בתאונה שלא חל עליה חוק הפלת"ד. על רקע פציעות של התובע יליד 1991 בתאונה שאירעה ביום 14/02/17, במהלך עבודתו אצל הנתבע מס' 1 הגיש התובע את תביעתו בעילה לפי חוק הפלת"ד, ולחילופין בעילות לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין").

הנתבעים 1-3 טענו כי דין התביעה בעילה החלופית לפי פקודת הנזיקין להדחות וכי עסקינן בתאונת דרכים שארעה עקב ניצול הכוח המכני של המשאית המעורבת; הנתבעת מס' 5 טענה מנגד כי אין עסקינן בתאונת דרכים וכי התאונה לא ארעה "עקב שימוש ברכב מנועי" כמשמעות מונח זה בחוק הפלת"ד ובפסיקה.

...

הנתבעים 1-3 טענו כי דין התביעה בעילה החלופית לפי פקודת הנזיקין להידחות וכי עסקינן בתאונת דרכים שאירעה עקב ניצול הכוח המיכני של המשאית המעורבת; הנתבעת מס' 5 טענה מנגד כי אין עסקינן בתאונת דרכים וכי התאונה לא אירעה "עקב שימוש ברכב מנועי" כמשמעות מונח זה בחוק הפלת"ד ובפסיקה.

מסקנה זו עומדת גם במבחן השכל הישר.

המסקנה המתבקשת מכל האמור לעיל היא כי בנסיבות המקרה דנן, הואיל ומשאית המנוף היא רכב דו ייעודי, בעל שני ייעודים מקוריים, ומאחר והתאונה התרחשה עקב ניצול הכוח המיכני של משאית המנוף, וזאת מבלי שהמשאית איבדה את ייעודה התחבורתי המקורי, מתקיימת החזקה המרבה בדבר ניצול הכוח המיכני של הרכב.

לפיכך, האירוע שבו נפגע התובע נופל להגדרת המונח "תאונת דרכים" שבחוק הפלת"ד. סוף דבר נוכח האמור, התביעה כנגד הנתבעים 1-3 נדחית בזאת.